הרחבת השאלה בזה, דהנה סדר הימים הראשונים בכל שנה הוא משכו, שור, קדש, כסף, פסל וכו’, ובשנה זו הסדר הוא משכו, שור, ראה אתה, קדש, כסף וכו’, וכמבואר בשו”ע סי’ תצ ס”ה (והטעם משום שפרשת ראה אתה כוללת בה פסל לך ולכך מאחר שכבר קראו ראה אתה בשבת אין קוראין פסל וממילא מאחרין כל יום לקרוא יום האתמול עד ב’ ימים האחרונים שמשיגים אז את הסדר אחר שלא קראו פסל לך).
והנה מבואר בפוסקים בסי’ הנ”ל (במהריק”ש ופר”ח ופמ”ג ובה”ל) דאם טעו הציבור ביום א’ דחוה”מ וקראו מה שקורין בתאריך זה בכל שנה שהוא אם כסף במקום מה שקורין בשנה זו קדש לי יקראו למחר קדש לי.
ונשאלתי מה הדין כשיש בציבור מיעוט שקראו אתמול כדין מה יעשו הציבור אם יש לחשוש למיעוט הציבור או לא.
ולכאורה יש לפשוט ספק זה מדברי המשנ”ב בסי’ קלה סק”ז שכתב בשם השער אפרים וז”ל, אם בטלו הקריאה בביהכ”נ אחת ורוב הצבור מביהכ”נ זה שמעו קרה”ת בביהכ”נ אחרת א”צ להשלים אבל אם רוב הצבור לא שמעו כלל אף על פי שיש שם בתי כנסיות אחרות שקראו שמה כדין מ”מ אותן שלא שמעו הקריאה והם רוב הצבור של ביהכ”נ זה צריכין להשלים הקריאה עכ”ל.
ומבואר מדבריו דמצד הדין אין מטילין על הציבור לקרות מה שלא קראו היחידים, וכ”ש בניד”ד שהמיעוט עכ”פ שומעים מידי בקריאה”ת ואי”ז פשוט שלא יוצאים יד”ח קריאה”ת מה ששומעים שוב מה שקראו יום אתמול כיון דסו”ס קורין מענין החג (דדוקא לכפול באותו יום אין כופלין היכא דאפשר כמ”ש בשו”ע ס”ס קלז).
והנה אם ירצו הרוב לוותר למיעוט ולקרות לאחד מן הקרואים אם כסף הרשות בידם, דהרי שניהם לכאו’ מענין השייך למועד ושניהם בכלל עד שלא יפסוק המתורגמן כיון שאין רחוקין כ”כ בתורה וכמבואר בסי’ קמד ס”א עי”ש, אבל אין מחוייבין מן דין הרוב לוותר למיעוט וכנ”ל.
ועי’ אג”מ או”ח ח”ב סי’ כג דהיחידים יכולים לחוש וכו’ ואמנם שם מיירי באופן שהיחידים לא שמעו אבל אם היחידים שמעו ג’ פסוקים ואי”ז בסדרא של שבת מן הדין יצאו היחידים כמבו’ בסי” קלז ס”ג ועי’ גם באג”מ שם ולכן בניד”ד אין מחוייבין הציבור לטרוח לצורך היחידים כלל.
ואמנם מגוף הדברים הנ”ל של המשנ”ב בשם השער אפרים הי’ מקום לחלק ולומר דדוקא התם שהציבור מבקשים לעשות כסדר ולקרוא הפרשה במנין שלא קראו אז יש כח לציבור לבקש תפקידם משא”כ בניד”ד שהרוב הציבור מבקשים לשנות מן הסדר הי’ מקום לדון בזה בפלוגתת הגרי”ס והגרח”ק (עי’ בשערי אמונה פאה), אבל למעשה מבואר במשנ”ב בשם השער אפרים הנ”ל דגם באופן הפוך שהיחידים לא שמעו אין בידם לכוף הציבור לקרוא אע”ג דבמנין שלא קראו בו כלל עסקי’ אלא רק שמעו במנינים אחרים, ותו לא מידי.
היוצא מזה דהציבור קוראים כפי הרוב והיחידים יוצאים בזה יד”ח ג”כ ואם ירצו הרוב לקרוא לפנים משורת הדין ב’ הקריאות הרשות בידם.
ששאלתם שוב מה יהיה הייעוד של המשכן אפרט בזה עוד.
ברס”ג משמע שלא יהיה המשכן לעתיד כלל (הובא בהערות משנה שלמה על משנת ר”א) וכ”ה הפשטות.
יש כמה משמעויות ברז”ל שיהיה איזה שימוש במשכן לעתיד אף שיש מקום לדחוק (עכ”פ בחלק מהמקומות) דהכונה למקדש שעומד במקומו של המשכן.
הגרי”ש אלישיב זצ”ל הציע דהמשכן יעמוד לעתיד אבל לא ישמש לקרבנות אלא רק בהמ”ק בלבד.
בתנא דבי אליהו יש משמעות שיהיו שימושים לעתיד במשכן, וכן נתבאר בקצת הרחבה במפרשים שם ובפי’ מכובדינו הגר”י כהן על התד”א שם בשם מרן הגרח”ק זצ”ל.
בשו”ע יו”ד סי’ רא סמ”ח מבואר שצריך שיהיה הצינור מחובר לקרקע אם הוא מק”ט, ומבואר בחזו”א יו”ד סי’ קכו סוף אות ט דה”ה אם הוא מחובר בחלקו, וכן משמע ג”כ בנוב”י מהדו”ת יו”ד סי’ קלח דסגי אם הוא מחובר בחלקו [אלא דאי’ שם שצריך שיהיה מתחילתו עשוי לחיבור ועי’ בזה בחזו”א שם].
ועי’ בלבושי מרדכי יו”ד מהדו”ג סי’ כט שכתב שבחיבור לחוטי ברזל אינו מועיל כיון שיכול לפסקו ע”י הדיוט, והובא בדרכ”ת על השו”ע שם, ומבואר ג”כ דעכ”פ א”צ חיבור כולו.
ומ”מ עיקר הנידון בסמ”ח הוא מצד המשכת מים כשרים שלא יפסלו אבל לענין להכשיר מים פסולים באופן שמועיל להם המשכה עי’ בשו”ע לעיל סעי’ מו ובש”ך שם ס”ק ק וכן במשנ”ב סי’ קנט סק”מ בשם הפמ”ג.
מצינו כמה איסורים דומים, א’ איסור גילוי שהוא רק במים יין וחלב (משנה תרומות פ”ח ועי’ בטור אה”ע סי’ קטז), אבל לא בשמן (ועי’ בספר שמירת נפש להרב שציגל שהביא דעות הראשונים בזה ומ”מ להלכה אין בזה איסור גילוי עכ”פ במקרה רגיל, ועי’ מה שדן שם לענין שמן למצוה), ומאידך מצינו במשקין מזוגין שעבר עליהם הלילה וכן בשום בצל וביצה אבל לא בשמן, ולכן אין לאסור להשתמש בשמן זה אם יודע שהוא נקי.
ברמ”א חו”מ סי’ שמח ס”ב הביא בזה ב’ דעות דהטור מתיר והמרדכי אוסר, ולמעשה אין להקל בזה מכמה טעמים, הא’ דקי”ל שאסור לגנוב דעת הגוי בגמ’ דחולין ומשמע דלהטעותו ג”כ אסור (עי’ בסמ”ע שם), והב’ די”א דגזל גוי דאורייתא [ואמנם הרמ”א האה”ע סי’ כח ס”ל דהוא רק מצד קידוש ה’ כפשטות דעת רש”י אבל אינו מוסכם לכו”ע], ולשיטתם לכאו’ להטעות הגוי יהיה אסור דרק להשיב טעות אין חיוב אבל להטעות שיוציא ממון בטעות לכאו’ לשיטתם הוי גזל, והג’ דהרמב”ם דרב גובריה ס”ל שאסור להטעות לכתחילה כמ”ש הבאה”ג, והד’ שאם יוודע לגוי שהטעהו ואז יהיה בזה חילול ה’ ובאופן זה הרי אסור, ובאופן זה שמטעה לכתחילה שאין ברור ההיתר יש לצרף חשש זה ג”כ, והה’ דהרי לכו”ע יש בזה קידוש ה’ אם מראה שנזהר שלא להטעותו, והו’ שכתב בבאה”ג שם שכותב לדורות שראה אלו שהטעו הגוים ונתעשרו ונכסיהם ירדו לטמיון ויש שהחזירו אבידה לגוי בדבר חשוב והצליחו כמ”ש בספר חסידים.
הנה יש בזה כמה נידונים, הא’ כלי שעברו עליו י”ב חודש והוא מתכת וצונן האם מועיל להתירו, הב’ אם יצוייר שהכלי שימש גם בשר רותח מה הדין בזה, והג’ אם הכלי שימש גם דבר חריף מה הדין בזה.
והנה יש דין של השהיית י”ב חודש בקנקנים של גוים בע”ז לד ע”א, עי’ פרטי הדין בזה בגמ’ שם ובפוסקים ביו”ד סי’ קלה סט”ז.
ובשו”ת חכם צבי סי’ עה יצא לידון בדבר החדש להתיר לכתחילה אחר יב”ח בכלי חמץ ולהקל בדיעבד בשאר איסורים עי”ש טעמו והובא גם בשו”ת רע”א מהדו”ק סי’ מג.
והקשה עליו הרע”א דבתשו’ הרשב”א ח”א סי’ תקעה מבואר דדין זה של י”ב חודש הוא דין מיוחד בכלי יין עי”ש, וסיים הרע”א ומי ירים ראש להקל בפרט במקום דליכא חולק במפורש עכ”ל ולכאו’ מחמיר אפי’ בדיעבד [אלא דדן שם בהמשך התשו’ בנידון שם לגבי התרה בדיעבד מחמת טעם אחר לאופן המדובר שם עי”ש].
וכן בהגהות רע”א על הפמ”ג יו”ד דלהלן כתב עוד [אחר שהביא הפמ”ג דברי הרשב”א הנ”ל] דבר”ן ג”כ מוכח דדין יישון י”ב חודש נאמר רק לענין יי”נ.
וכ”כ בשע”ת סי’ תנא סק”א שבשו”ת חיים שאל ח”ב סי’ לח כתב דברשב”א שם מבואר דלא כהח”צ.
וכן בשו”ת פנים מאירות ח”א סי’ כג חלק על החכ”צ, ועי”ש בחכ”צ סי’ פ מה שהשיב לו.
ובפמ”ג או”ח משב”ז סי’ תמז סקט”ז הביא דברי החכם צבי הנ”ל וציין שדן בזה בשפת”ד יו”ד סי’ קג סקי”ז דין ב ושם הביא דבשו”ת דבר שמואל סימן קנ”ג מחמיר בקנקני חרס שנאסרו בחם וכ’ הפמ”ג דהפנמ”א והחכ”צ מודים דבצונן לא נאסר ליב”ח עי”ש עוד פרטים בביאור הדעות בזה.
והפמ”ג שם הביא דברי הרשב”א להוכיח כהאוסרים וכן נקט במסקנתו שאם הוחם בכלי אפי’ איסור דרבנן אין להתיר על סמך יישון יב”ח.
ולגבי דבר חריף מתחילה כשהביא דברי הרשב”א משמע נקט דגם בדבר חריף יש לאסור [ומשמע מדבריו דעיקר חידושו שבדבר חריף אפי’ ביי”נ יש לאסור וא”צ בחמץ בפסח וכיו”ב דבכל גוני אסור] עי”ש, אבל במסקנתו בסוף דבריו כתב וז”ל, סוף דבר הכל נשמע בכלי חרס שהוחם בו אפילו איסור דרבנן אין להקל ביישון, וע”י כבישה (כלו’ אם נאסר רק ע”י כבוש) המקיל בהפסד מרובה וצורך גדול אין גוערין בו, ויראה אפילו באיסור תורה כמו דבר חריף עיין סימן צ”ו [מש”ז סק”א] ובמתכות יש לעיין ואין אני מכניס ח”ו להכריע כלל וכלל אלא רק כנושא ונותן בלבד, ועדיין צ”ע עכ”ל.
וקצ”ע דמתחילה משמע דבדעת הרשב”א מסיק לאסור גם בדבר חריף וצ”ל דלא הקיל למעשה אלא רק מי שסומך על הח”צ בדבר חריף אין למחות בידו ובלבד בהפסד מרובה דבהפסד מועט יש למחות דשביק דעת הרשב”א ורוב האחרונים.
היוצא מכ”ז דאפי’ בכלי חרס שלגביהם נאמר בגמ’ עיקר היתר זה די”ב חודש מ”מ הדעה העיקרית בפוסקים היא לאסור וכמבו’ דעת הרשב”א והר”ן ורוב האחרונים ועכ”פ בניד”ד דמסתמא היה עכ”פ מיעוט תשמישו בחמין (ובבני אשכנז עסקי’ עי’ רמ”א או”ח סי’ תנא).
לגבי עיקר דין בצל עי’ מה שכתבתי בד”ה בצל שחתכו בסכין של בשר ונפל לקדירה של חלב.
© כל הזכויות שמורות. תשפ"ד.
אין לפסוק הלכה למעשה מתוך האתר ללא שאלת חכם.
עקב עומס שאלות אין התחייבות להשיב לכל שאלה.
חובה לצרף פרטי יצירת קשר על מנת לקבל מענה
המערכת תייצר קובץ עם הערות שוליים מקושרות (Footnotes).
| זרם | סימן מזהה | כותרת בהערה |
|---|
