פשוט שלא יטול שכר על זה שכן כוונתו היתה לרעה, וכדכתיב ואשר שכר עליך את בלעם וגו’ לקללך ויהפוך ה’ וגו’ את הקללה לברכה וגו’ ומבואר בפסוק שם דאע”פ שהקללה נהפכה לברכה ופשטות הכתוב שהקללה נהפכה לגמרי לברכה מ”מ נענשים ע”ז, ואע”ג דבגמ’ סנהדרין אמרי’ שרק קללה אחת נהפכה לברכה מ”מ מדרשות חלוקות וכ”כ באהל יעקב להמגיד מדובנא עה”ת ללמוד מכאן דבר זה ועי”ש שהרחיב הדברים במשל, וכן הביא דבריו מרן הגרח”ק זיע”א בספר מנחת תודה לתלמידו הגר”ג הוניגסברג שליט”א עי”ש שהרחיב הרבה במעשה שהיה בענין זה.
ויש להוסיף עוד דגם גבי המן מבואר ברז”ל שרצה לעקור כל המועדים ונעשה עי”ז פורים היפך מה שרצה, ומשמע בחז”ל שלא נשכר המן עי”ז בסופו שמת ורצה לזכות לשכר בעולם האמת אלא להיפך.
ויש להוסיף דישראל שרצה לעשות עבירה ולא עשה לא נחשב לו כמ”ש בקידושין מ’ ואילו רצה לעשות מצוה ולא הצליח ולא עשה נחשב לו כמ”ש בברכות ו ע”א, אבל בגוי רצה לעשות עבירה ולא עשאה נחשבת לו כמ”ש בתוס’ דקידושין שם וכ”ה בירושלמי רפ”ק דפאה, ומשומד דינו כגוי לענין זה, דהא אפי’ בעבר ושנה כבר דינו כגוי לענין זה, דבמחשבה בעלמא כבר נענש, וכ”ש שבמחשבה לרע שנעשה מזה טובה שלא יטול שכר עי”ז.
ויש להוסיף דאי’ בספרי דמי שנאבד ממנו סלע ומצא עני לצדקה תיחשב לו וביארו עפ”ז הא דאי’ בספ”ק דב”ק טז ע”ב ויהיו מוכשלים בפניך הכשילם בבנ”א שאינם מהוגנים דאינם מתכוונים לטובה ואזי יחשב להם מצד התוצאה כהספרי הנ”ל, משא”כ עכשיו התפלל ירמיה שגם מעשה לא יהיה להם וגם מצד תוצאת הדבר לא יהיה להם, אבל כ”ז אם לא התכוונו לרעה משא”כ אם התכוונו לרעה בזה לא מהני כלל מה שהרוויח מזה העני.
בשו”ע או”ח סי’ תעב סי”א כתב מצוה לחזור אחר יין אדום, וכתב הרמ”א אם אין הלבן משובח ממנו.
והנה מיץ ענבים שהוא יין שאינו משכר בודאי חשיב היין המשכר עדיף ממנו, עי’ בגמ’ תענית ל ע”א ובגמ’ וראשונים בב”ב בסוגיא דסוחט אדם ובסוגיא דיין אדום וגבי יין צימוקים דזה פשוט שהיין המשכר חשיב משובח מהיין שאינו משכר , וכ”ש שי”א שביין שאינו משכר (דהיינו מיץ ענבים) לא קיים שמחה וכו’ (ומה שיש גדולים שנהגו במיץ ענבים אין ראיה שהוא לכתחילה דשמא לא יכלו ביין וכמו שהעיר הגרי”ט זנגר, ויש להוסיף דהמשנ”ב סקל”ז מתיר בכה”ג אפילו בחמר מדינה ע”ש וכל שכן התיר שם ביין צימוקי) אבל היה מקום לדון להעדיף היין האדום מטעם אחר, והוא דבשו”ע סי’ תעב ס”ד הביא שי’ הרמב”ן בב”ב צז ע”ב דפוסל יין לבן לקידוש, ויש מקום לומר לפ”ז דמוטב לחשוש לדעת הרמב”ן ולברך על מיץ ענבים אדום כיון דלדעת הרמב”ן אינו יוצא בלא אדום, משא”כ בהידור ביין המשכר.
אבל זה אינו נכון מב’ טעמים, הא’ דבמשנ”ב שם סקי”ב הביא דברי הא”ר בסק”ח דביין שהוא לבן יותר מדי נכון לחוש להרמב”ן שלא לקדש עליו אלא בשעת הדחק כשאין לו יין אדום, והוסיף שם בשעה”צ סק”כ דה”ה כשהיין האדום אינו טוב כנ”ל, וכוונתו במש”כ “כנ”ל” הוא לדבריו במשנ”ב סק”י בשם הטור בהל’ פסח סי’ תעב דיש להעדיף יין לבן על אדום אם האדום אינו משובח, וברמ”א בהל’ פסח שם מבואר דלאו דוקא אם האדום אינו משובח כלל, אלא אפי’ אם הלבן משובח “ממנו” ג”כ יש להעדיף הלבן מן האדום, (ואמנם המשנ”ב בפנים דבריו בסקי”ב הביא בדברי הא”ר להעדיף הלבן רק כשאין לו לבן, וכמשנ”ת בדברינו במקו”א דלפעמים המשנ”ב מה דהוה ברירא ליה יותר לדינא הביא בפנים המשנ”ב והשאר בשעה”צ (ועכ”פ כצ”ל כאן שיש בזה כמעט סתירה בין המשנ”ב לשעה”צ , ואע”ג דבדברי המשנ”ב לעיל סק”י כתב כדבריו בשעה”צ כאן מ”מ שם מיירי לא בהכרח לדעת הא”ר וכאן מיירי אפי’ לדעת הא”ר ומאחר דלא ברירא כולי האי דעת הא”ר, לכך הביא דין זה רק בשעה”צ).
אבל עכ”פ סתימת ההכרעה היא דגם במשובח יש להעדיף הלבן כמש”כ בשעה”צ וכמ”ש במשנ”ב לעיל סק”י וכמו שהכריעו הטור והרמ”א בסי’ תעב, וגם האו”ר לא מצינו שהכריע להדיא נגד זה (וכ”ש דמשמע שהשעה”צ רצה לומר כן גם בדעת הא”ר) וכ”ש שהרי ר’ כוסות לא הביא המחבר כלל דעת הרמב”ן וגם בהל’ קידוש כתב דמנהג העולם דלא כהרמב”ן, חזי’ מכ”ז דההכרעה היא שמצד הדין לא חיישינן לשי’ הרמב”ן בזה, וממילא יש להעדיף יין המשכר ממיץ ענבים דעכ”פ בזה ודאי השבח ניכר ומפורסם וכמשנ”ת, וליכא למטעי ביה.
ויש להוסיף בזה עוד טעם דמעיקרא דדינא אין שייך לטעון להעדיף מיץ ענבים אדום כדי לחוש לשי’ הרמב”ן, דאף שהטענה היא מצד שיותר יש לחוש לדעה הפוסלת בדיעבד, א”כ בד’ כוסות נמי אינן מוסכם לכו”ע שיוצאין במיץ ענבים, וממילא כל טענה זו מעיקרא ליתא.
היוצא מכ”ז דמי שיש לו יין לבן ומיץ ענבים אדום (ועכ”פ אינו שונא יין) יש להעדיף היין לד’ כוסות.
הרחבת השאלה בזה, דהנה סדר הימים הראשונים בכל שנה הוא משכו, שור, קדש, כסף, פסל וכו’, ובשנה זו הסדר הוא משכו, שור, ראה אתה, קדש, כסף וכו’, וכמבואר בשו”ע סי’ תצ ס”ה (והטעם משום שפרשת ראה אתה כוללת בה פסל לך ולכך מאחר שכבר קראו ראה אתה בשבת אין קוראין פסל וממילא מאחרין כל יום לקרוא יום האתמול עד ב’ ימים האחרונים שמשיגים אז את הסדר אחר שלא קראו פסל לך).
והנה מבואר בפוסקים בסי’ הנ”ל (במהריק”ש ופר”ח ופמ”ג ובה”ל) דאם טעו הציבור ביום א’ דחוה”מ וקראו מה שקורין בתאריך זה בכל שנה שהוא אם כסף במקום מה שקורין בשנה זו קדש לי יקראו למחר קדש לי.
ונשאלתי מה הדין כשיש בציבור מיעוט שקראו אתמול כדין מה יעשו הציבור אם יש לחשוש למיעוט הציבור או לא.
ולכאורה יש לפשוט ספק זה מדברי המשנ”ב בסי’ קלה סק”ז שכתב בשם השער אפרים וז”ל, אם בטלו הקריאה בביהכ”נ אחת ורוב הצבור מביהכ”נ זה שמעו קרה”ת בביהכ”נ אחרת א”צ להשלים אבל אם רוב הצבור לא שמעו כלל אף על פי שיש שם בתי כנסיות אחרות שקראו שמה כדין מ”מ אותן שלא שמעו הקריאה והם רוב הצבור של ביהכ”נ זה צריכין להשלים הקריאה עכ”ל.
ומבואר מדבריו דמצד הדין אין מטילין על הציבור לקרות מה שלא קראו היחידים, וכ”ש בניד”ד שהמיעוט עכ”פ שומעים מידי בקריאה”ת ואי”ז פשוט שלא יוצאים יד”ח קריאה”ת מה ששומעים שוב מה שקראו יום אתמול כיון דסו”ס קורין מענין החג (דדוקא לכפול באותו יום אין כופלין היכא דאפשר כמ”ש בשו”ע ס”ס קלז).
והנה אם ירצו הרוב לוותר למיעוט ולקרות לאחד מן הקרואים אם כסף הרשות בידם, דהרי שניהם לכאו’ מענין השייך למועד ושניהם בכלל עד שלא יפסוק המתורגמן כיון שאין רחוקין כ”כ בתורה וכמבואר בסי’ קמד ס”א עי”ש, אבל אין מחוייבין מן דין הרוב לוותר למיעוט וכנ”ל.
ועי’ אג”מ או”ח ח”ב סי’ כג דהיחידים יכולים לחוש וכו’ ואמנם שם מיירי באופן שהיחידים לא שמעו אבל אם היחידים שמעו ג’ פסוקים ואי”ז בסדרא של שבת מן הדין יצאו היחידים כמבו’ בסי” קלז ס”ג ועי’ גם באג”מ שם ולכן בניד”ד אין מחוייבין הציבור לטרוח לצורך היחידים כלל.
ואמנם מגוף הדברים הנ”ל של המשנ”ב בשם השער אפרים הי’ מקום לחלק ולומר דדוקא התם שהציבור מבקשים לעשות כסדר ולקרוא הפרשה במנין שלא קראו אז יש כח לציבור לבקש תפקידם משא”כ בניד”ד שהרוב הציבור מבקשים לשנות מן הסדר הי’ מקום לדון בזה בפלוגתת הגרי”ס והגרח”ק (עי’ בשערי אמונה פאה), אבל למעשה מבואר במשנ”ב בשם השער אפרים הנ”ל דגם באופן הפוך שהיחידים לא שמעו אין בידם לכוף הציבור לקרוא אע”ג דבמנין שלא קראו בו כלל עסקי’ אלא רק שמעו במנינים אחרים, ותו לא מידי.
היוצא מזה דהציבור קוראים כפי הרוב והיחידים יוצאים בזה יד”ח ג”כ ואם ירצו הרוב לקרוא לפנים משורת הדין ב’ הקריאות הרשות בידם.
ששאלתם שוב מה יהיה הייעוד של המשכן אפרט בזה עוד.
ברס”ג משמע שלא יהיה המשכן לעתיד כלל (הובא בהערות משנה שלמה על משנת ר”א) וכ”ה הפשטות.
יש כמה משמעויות ברז”ל שיהיה איזה שימוש במשכן לעתיד אף שיש מקום לדחוק (עכ”פ בחלק מהמקומות) דהכונה למקדש שעומד במקומו של המשכן.
הגרי”ש אלישיב זצ”ל הציע דהמשכן יעמוד לעתיד אבל לא ישמש לקרבנות אלא רק בהמ”ק בלבד.
בתנא דבי אליהו יש משמעות שיהיו שימושים לעתיד במשכן, וכן נתבאר בקצת הרחבה במפרשים שם ובפי’ מכובדינו הגר”י כהן על התד”א שם בשם מרן הגרח”ק זצ”ל.
בשו”ע יו”ד סי’ רא סמ”ח מבואר שצריך שיהיה הצינור מחובר לקרקע אם הוא מק”ט, ומבואר בחזו”א יו”ד סי’ קכו סוף אות ט דה”ה אם הוא מחובר בחלקו, וכן משמע ג”כ בנוב”י מהדו”ת יו”ד סי’ קלח דסגי אם הוא מחובר בחלקו [אלא דאי’ שם שצריך שיהיה מתחילתו עשוי לחיבור ועי’ בזה בחזו”א שם].
ועי’ בלבושי מרדכי יו”ד מהדו”ג סי’ כט שכתב שבחיבור לחוטי ברזל אינו מועיל כיון שיכול לפסקו ע”י הדיוט, והובא בדרכ”ת על השו”ע שם, ומבואר ג”כ דעכ”פ א”צ חיבור כולו.
ומ”מ עיקר הנידון בסמ”ח הוא מצד המשכת מים כשרים שלא יפסלו אבל לענין להכשיר מים פסולים באופן שמועיל להם המשכה עי’ בשו”ע לעיל סעי’ מו ובש”ך שם ס”ק ק וכן במשנ”ב סי’ קנט סק”מ בשם הפמ”ג.
מצינו כמה איסורים דומים, א’ איסור גילוי שהוא רק במים יין וחלב (משנה תרומות פ”ח ועי’ בטור אה”ע סי’ קטז), אבל לא בשמן (ועי’ בספר שמירת נפש להרב שציגל שהביא דעות הראשונים בזה ומ”מ להלכה אין בזה איסור גילוי עכ”פ במקרה רגיל, ועי’ מה שדן שם לענין שמן למצוה), ומאידך מצינו במשקין מזוגין שעבר עליהם הלילה וכן בשום בצל וביצה אבל לא בשמן, ולכן אין לאסור להשתמש בשמן זה אם יודע שהוא נקי.
© כל הזכויות שמורות. תשפ"ד.
אין לפסוק הלכה למעשה מתוך האתר ללא שאלת חכם.
עקב עומס שאלות אין התחייבות להשיב לכל שאלה.
חובה לצרף פרטי יצירת קשר על מנת לקבל מענה
המערכת תייצר קובץ עם הערות שוליים מקושרות (Footnotes).
| זרם | סימן מזהה | כותרת בהערה |
|---|
