בעל חי נעבד אינו נאסר בהנאה כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' קמה ס"ח), ואע"פ שאמרו בגמ' (ע"ז נד ע"א) שהמשתחוה לבהמתו אסרה, אין הכונה שאסור בהנאה אלא שאסור לגבוה להקרבה לקרבן בלבד, כמבואר בקידושין (נז ריש עמוד ב').
ומ"מ יש אופנים שהבהמה נאסרת, וכדלהלן:
א') אם החליף את הבהמה תמורת ע"ז דין הבהמה כחליפי ע"ז ונאסרת (כמבואר בשו"ע שם ס"ט).
ב') אם שחט בהמה לשם ע"ז נאסרה מכיון שאם עשה בה מעשה אסרה (ראה שו"ע שם ס"ח וביו"ד סי' ד' ס"ד).
ג') לגבי המשמשים של הע"ז דהיינו המשמשים של הבהמה הנעבדת, הם נאסרים, עי' בסעיף הבא.
ד') לגבי אם בהמה היא משמשי ע"ז [דהיינו שהבהמה עצמה אינה ע"ז אלא רק משמש לע"ז אחרת] יש נידון בזה, דבפשוטו אינו חמור מהע"ז עצמה, וכך מבואר ברש"י ע"ז נד ע"א ד"ה והאי, ועי' ע"ז בריטב"א [הוצאת מוסד הרב קוק עמ' קטו], ואע"פ שלגבי תקרובת ע"ז מצינו שלענין ביטול חמורה מע"ז (סי' קלט ס"ב) אבל לא במשמשיה, אולם ברמ"א סי' קמה ס"ח יתכן שיש שהבינו שהחמיר בזה יותר מע"ז, ועי' ביד אברהם שם ודבריו אינם ברורים וכנראה נפל בהם ט"ס כמו שהעירו שם על הגליון, ומאידך בביאור הגר"א מוכח שלמד דברי הרמ"א באופן אחר שהבהמה היא הע"ז ויש לה תשמיש שאינו בהמה, וכן ברמ"א בסעי' ב' שם לענין הר שהוא ע"ז מבואר שמיירי שם באופן זה, וכן ברבינו ירוחם שציינו שם לרמ"א (ס"ח לענין בעלי חיים) בתולדות אדם וחוה נתי' יז ח"ד מבואר כמו דמיירי בשתמישי הבע"ח עצמו כשהבע"ח הוא ע"ז וכמו שהביא שם הרמ"א בדרכי משה אות ב, וכך מסתבר שכל ע"ז יכלול בתוכו גם איסור משמשי ע"ז וממילא אם משמשי ע"ז נאסר במחובר גם ע"ז היתה צריכה להיאסר במחובר, וממילא מאחר שאין ע"ז נאסרת במחובר גם משמשי ע"ז אינן נאסרין במחובר וכך פשטות דברי ר"ע במשנה בע"ז מה ע"א שמשמשי ע"ז אינן נאסרין אם הם מחובר, וכן מוכח בחשבון לפי דברי הרמב"ם פ"ח ה"א שגם משמשי ע"ז אינן נאסרין אלא אם כן הם תלוש, דהרי ציפוי לדעתו הם רק משמשי ע"ז ובכל זאת תלייא בפלוגתא בע"ז שם אם חשיב מחובר או תלוש, ועי"ש באור שמח ובמנ"ח מצוה תכח.
מק"ט התשובה הוא: 7390 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/7390
