אם אומר לו להדיא שהוא תמורת המתנה שהוא נתן יש בזה איסור שנראה כריבית (עי’ ברמ”א או”ח סי’ קע סי”ג ומשנ”ב שם, ועי’ שם עוד אופן שנחלקו בזה הרמ”א והט”ז שם סק”ז אם מותר או לא).
אך אם נותן לו בסתמא נראה דאין בזה איסור (כמ”ש בב”ב קמה סוף ע”א לענין שושבינות, ועי’ יו”ד סי’ קסו ס”ה, והיינו גם לשי’ הט”ז באו”ח שם שמחמיר שם יותר מהרמ”א באופן המבואר שם מ”מ מבואר בדברי הט”ז באו”ח שם דבאופן דלא קפדי כלל מותר עי”ש).
[ואף דהנ”י שם בב”ב נקט דטעם ההיתר בשושבינות הוא גם מכיון שמקובל להחזיר יותר ואין זה אגר נטר, וטעם זה לא שייך בסתם מתנה, אבל הנ”י שם בעיקר דבריו בא לאפוקי מהלואה רגילה (כיון שבשושבינות יש צד של הלוואה מחמת שזה מחייב את המקבל להחזיר) ולא ממתנה שמחזיר למתנה גמורה שבזה אם לא קפדי כלל אין שום איסור כמבואר לכו”ע בין לרמ”א ובין לט”ז באו”ח שם וכן בחו”ד דבסמוך וכן הוא פשטות דין היתר ריבית בשושבינות שלא הוצרך לומר היתר אלא רק מחמת שיש בו צד הלוואה כנ”ל אבל בלאו הכי הוא היתר גמור].
אבל אם נותן מעיקרא מתנה על מנת שיהיה המקבל חייב להחזיר מתנה גדולה יותר יש בזה איסור (עי’ חו”ד שם סי’ קסו סק”ה).
אך אם אדם התחייב מראש לתת מתנה ולאחר האיחור החליט להוסיף על המתנה מחמת האיחור יש בזה איסור, אלא אם כן התנה על כך מראש [בפעם הראשונה שהתחייב, עי’ ט”ז סי’ קעו סק”ט] לתת סכום על כל זמן שמתעכב במתנה (רמ”א יו”ד סי’ קעו ס”ו עי”ש פרטי דינים בזה, וע”ע שו”ע שם סי’ קעז סט”ו).
לפי כל הנ”ל אדם ששלח חבירו לשליחות שלא על מנת לקבל כסף ואינם מקפידים (עי’ בט”ז או”ח שם) אין איסור לתת לו על זה מתנה גדולה גם אם נותן לו לאחר זמן.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 41
מק"ט התשובה הוא: 120868 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120868