במשנ”ב בהל’ ת”ב (סי’ תקנו) בשם השל”ה (תענית נר מצוה ט) וכן בכה”ח שם מבואר להדיא מדבריהם דגם ביום ראשון אסור בעשיית מלאכה אם עדיין לא הבדיל או לא אמר ברוך המבדיל, עי”ש.
ולפ”ז ה”ה גם ביום שני או שלישי כל זמן שעדיין מחוייב בהבדלה שהוא לאחר שבת (כמבואר בסי’ רצט ס”ו).
ומאידך גיסא מיום רביעי ואילך שכבר אינו יכול להשלים ההבדלה פשיטא שכבר אין עליו איסור עשיית מלאכה שאינו אלא מחמת שהוא לאחר שבת קודם ההבדלה.
ולענין איסור אכילה קודם הבדלה מסתבר דה”ה כמו איסור מלאכה שג”כ אסור אף ביום ראשון, וכן מבואר מדברי פוסקי זמנינו בהל’ ת”ב שם (ראה בסימן הנ”ל מה שהובא במשנה אחרונה ובביאורים ומוספים), וכן אי’ להדיא במשנ”ב סי’ רצט סקט”ו, וה”ה גם שני ושלישי וכנ”ל.
ומי שאין בידו יין להבדלה מה דינו יעוי’ בסי’ רצו ס”ג ובמשנ”ב שם ושמבואר שם שיש חילוקי דינים לחלק מהדעות לענין אכילה בין אם עתיד להבדיל הלילה או עתיד להבדיל רק ביום ראשון מחמת שאין לו עכשיו יין.
הרחבתי עוד בענין זה בתשובה בפני עצמה בד”ה אדם שלא הוציא שבת עד זמן רב או למחר האם מותר לעשות מלאכות.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 39
לתשובה זו פורסמו תגובה אחת. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 120704 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120704
סיכום הלכות הבדלה
מאמר זה עוסק בזמני ההבדלה ואופן האיסורים הנובעים מאי-עשייתה.
נקודות עיקריות:
* איסור מלאכה ביום ראשון: אסור לעשות מלאכה ביום ראשון, אפילו אם השבת נגמרה, עד שמבדילים (אומרים “ברוך המבדיל”).
* איסור מלאכה בימים שני ושלישי: דין זה זהה גם לימים שני ושלישי, כל עוד לא עבר את הזמן המחייב הבדלה לאחר שבת.
* התרת מלאכה מיום רביעי: החל מיום רביעי, מכיוון שכבר לא ניתן להבדיל, אין יותר איסור עשיית מלאכה שנובע מההבדלה.
* איסור אכילה לפני הבדלה: בדומה לאיסור מלאכה, אסור לאכול לפני ההבדלה גם ביום ראשון, וכן בימים שני ושלישי.
* מה עושים כשאין יין להבדלה? קיימים דינים שונים בנוגע לאכילה במקרה של מחסור ביין להבדלה, התלויים בזמן שבו מתכננים להבדיל.