שאלה
לכבוד הרב
האם מי שאינו כהן רשאי לומר לבניו את "ברכת הכהנים", כמו בערש"ק כשמברך האב את בניו או בזמנים אחרים כשהאב רוצה לברך את בניו וכו'?
תשובה
יום שני כ"ה אב תשע"ו
לכבוד ידידי הרב אהרון שליט"א
שלום רב
כתב בביאור הלכה ריש סימן קכח וז"ל, ולכאורה לפ"ז יש לתמוה על מנהג העולם שנוהגין לברך אחד לחבירו בין שהוא כהן או זר בעת שמלוה אותו בלשון יברכך וגו' ואף דברכה כזו הוא שלא בשעת התפלה וידוע הוא מה שאיתא בירושלמי פ"ד דתענית לא מצינו נשיאת כפים בלא תפלה הלא זהו בודאי רק תקנתא דרבנן דקבעוהו בתפלה ומדאורייתא אינו תלוי בזה כלל תדע דהלא תפלה גופא לרוב הפוסקים הוא דרבנן וא"כ כיון דמדאורייתא יוצא בברכה בעלמא כשמברך אותם אפילו שלא בשעת תפלה וע"ז אמרה התורה אתם ולא זרים האיך מותר לזר לברך אחד לחבירו בלשון זה וא"כ יש ראיה ממנהג העולם להא דקי"ל מצות צריכות כונה.
ואולי יש לומר דטעם המנהג משום דס"ל כהב"ח דדוקא בפריסת ידים עובר הזר בעשה א"נ דכיון דתקנו רבנן שלא לישא כפים בלא תפלה שוב מי שאומר פסוקים אלו של ב"כ בלא תפלה בין כהן בין ישראל הוי כמכוין בפירוש שלא לקיים בזה המצוה דברכת כהנים ולכן שרי עכ"ל.
והנה מסקנת הביאור הלכה ללמד זכות על הנוהגין היתר בזה דסבירא להו כהב"ח, אמנם במשנ"ב סק"ג הביא מחלוקת בזה, דהפמ"ג חולק על הב"ח וסבירא ליה שיש איסור בכל גוני, אא"כ קי"ל בודאות שמצות צריכות כונה גם לקולא.
וכן שמעתי שדעת הגר"א ז"ל שהיה מחמיר בדבר זה (עי' בס' הגאון).
אכן מ"מ לפי מה שנראה מביאור הלכה דגם לפי התירוצים הראשונים בבה"ל עכ"פ אם יכוין בהדיא שלא לצאת יד"ח מצות ברכת כהנים מותר, דהרי זה ברור דקי"ל שבכה"ג שמכוין בהדיא שלא לצאת אינו יוצא, ואמנם הב"י הביא דעה יחידאה מי שאינו סובר כן, אבל כל הפוסקים חולקין ע"ז וס"ל דלא יצא, וא"כ זר שמברך נוסח ברכת כהנים ומכוין שלא לצאת סגי בזה, וה"ה כהן לא יפסיד מלכוין כן, דהרי תקנת חכמים לברך רק בשמונ"ע, כמבואר בירושלמי פ"ד דתענית, וא"כ מרויח ע"י שמכוין שלא לומר ברכת כהנים שבכך אינו עובר על התקנה הנ"ל.
ושוב ראיתי שציינו שכ"כ בספר בית ברוך על החיי"א כלל ל"ב סק"ח שנכון לכוין בפירוש שלא לצאת יד"ח ברכת כהנים.
וכתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יא סימן ח סק"ב) וז"ל, ומההיא דהטור שבסו' סי' קכ"ז קשה לי על הב"ח דריש סי' קכ"ח שמבאר דליכא עשה לזר אלא מדמברך בנ"כ, אבל בלאו פריסת ידים שרי וכו', ואילו מדברי הטור שם איכא סתירה לסברת הב"ח, דהא הש"צ אינו פורס ידיו ובכל זאת ס"ל לאנשי מערב שאסור להזכיר השם מכיון שאיננו כהן, ואפילו אנשי מזרח המתירין ודכוותייהו נהגינן, ג"כ כותב שם הטור דהטעם דמתירין הוא מפני שקורין אותה כקורא בתורה, ומשמע הא אם מכוונינן לשם ברכה אסור אפילו בכה"ג דליכא פריסת ידים.
ומה שיש ליישב הוא לומר דהב"ח יפרש דלא כהטור שם אלא דטעמא דאנשי מזרח, וטעמא דידן (דנהיגנן) [דנהגינן] כוותייהו שהש"צ אומר ברכת כהנים, ולא אסרינן משום זרות, הוא באמת מהאי טעמא שכותב הוא, והיינו בהיות דלא פריס כפיו ובלא פריסת כפיים שרי עכ"ד.
וכתב עוד שם (ס"ק ג) ואליבא דהטור שם נצטרך ליישב מנהג העולם כפי התירוץ השני שכותב הביאו"ה שם, והיינו, דכיון דתיקנו רבנן שלא לישא כפים בלא תפלה שוב מי שאומר פסוקים אלו של ברכת כהנים בלא תפלה בין כהן בין ישראל הוי כמכוין בפירוש שלא לקיים בזה המצוה דברכת כהנים ולכן שרי ע"ש.
ויעוין מ"ש בזה גם בשו"ת מהרי"א אסאד חאו"ח סי' מ"א ובדע"ת על או"ח מהמהרש"ם ז"ל הנדמ"ח עיין שם, ובכיוון זה כותב לבאר גם הכה"ח סק"ח דהא דזר עובר בעשה הוא דוקא אם מכוין לקיום המצוה לברך את ישראל כמו שנצטוו הכהנים, אבל אם אינו מכוין לקיים מצות ברכת כהנים רק כמו שמברך אדם לחבירו אינו עובר יעו"ש, ואקצר, עכ"ל הציץ אליעזר.
וע"ע בספר עמק ברכה הל' נשיא"כ אות א', מש"כ ליישב מנהג זה לפ"ד הגר"ח הלוי מבריסק עי"ש.
כתב בתורה תמימה (במדבר פרק ו כ"ג, הערה קלא), וז"ל, ענין זר הנושא את כפיו הוא כשעולה לדוכן לברך את ישראל בברכת כהנים, ונראה דלכן נקרא ע"פ רוב ענין ברכת כהנים בשם נשיאות כפים להבדיל מסתם ברכות בכלל אשר בודאי א"א להגביל רק לכהנים, יען כי הלא לכל איש מותר לברך איש את רעהו, ואפילו זרים, ורק בזה מצויינת ברכת כהנים שהיא בנשיאת כפים, כפי שיבא בדרשה בסמוך.
ויש להעיר על מה סמכו העולם לברך איש את אחיו בנשיאות כפים על ראש המתברך, כמו שנוהגין בברכות חתנים וכדומה, אחרי כי כמבואר הוי סדר ברכה זו מיוחדת רק לכהנים, ולזרים יש בזה איסור עשה, ודוחק לומר כי לכהנים מסורה רק בנוסח הברכה שמבואר בפרשה יברכך וגו', יען כי כפי שמתבאר מסוגיא דמנחות י"ח א' הוי ענין נשיאות כפים עבודה כשאר עבודות שבמקדש.
ואני שמעתי מאיש אמונים שהגר"א מווילנא ברך את הג"מ רי"ח לנדא מו"ץ דווילנא בשעת חופתו והניח ידו אחת על ראש הגרי"ח בשעת הברכה, ושאלוהו על ככה, והשיב, כי לא מצינו ברכה בשתי ידים רק לכהנים במקדש, וזולת זה לא ראיתי ולא שמעתי מי שיעיר בזה, והיא הערה נפלאה, ודוחק לומר דכל עיקר מצות נשיאות כפים היא רק בצבור בעשרה משום דבר שבקדושה, דזה הוי רק אסמכתא, כמש"כ הר"ן פ"ג דמגילה.
וגם נ"ל דאפילו לכהן לא הורשה לברך ברכה פרטית בנש"כ שלא בזמן ומקום הנקבע לזה.
וראיה נ"ל ממ"ש במגילה כ"ז ב' שאלו לר"א בן שמוע במה הארכת ימים א"ל מעולם לא נשאתי כפי בלא ברכה, ואם כפשוטו קשה מאי רבותיה, אלא הכונה שלא נשא כפיו לברכה בעלמא שלא בשעת מצוה וחיוב ברכה, ודו"ק עכ"ל, ועי"ש בהמשך דבריו.
אמנם בסידור יעב"ץ הביא שנהג אביו החכם צבי לברך דוקא בב' ידים, (וע"ע מה שהביא בספר פסקי תשובות כאן).
לסיכום הענין - לברך את בניו בנוסח ברכת כהנים, המנהג להקל בזה, אכן היו מן הפוסקים שפקפקו ע"ז, ולכן יש מקום ג"כ למי שנוהג להמנע מזה, ומי שבכל זאת רוצה לומר ברכות אלו בין זר ובין כהן, [שגם בכהן יש איסור לומר ברכת כהנים שלא בתפילה], ורוצה לצאת ידי כולי עלמא, יוכל לכוין בפירוש שאומר פסוקים אלו שלא לשם מצוות ברכת כהנים, ובזה יוצא לכאורה ידי כל הדעות.
מק"ט התשובה הוא: 117563 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117563