בענין השמחה של ט"ו באב נאמר בגמ' תענית דף ל"א א' וז"ל: רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה וכו'.
כלומר שבאותו היום הפסיקו לכרות עצים למערכה ולכך יכלו הפועלים לשוב ללימוד התורה, ולפיכך [לדעה זו] יום ט"ו באב נחשב יום טוב.
המהרש"ל (בים של שלמה סוף פרק מרובה סי' לז) למד מכאן שיום סיום מסכת הוי יום שמחה וסעודת הסיום הוי סעודת מצוה, דכמו דביום זה שפסקו מלכרות עצים דהוי מצוה היו שמחים ונחשב להם ליום טוב, כך בהשלמת ספר שאין לך מצוה גדולה מזו דודאי הוי יום שמחה ויו"ט, [וציין שכ"כ בנמוקי יוסף ב"ב קכא ע"ב עי"ש].
ועיין בשו"ת י"א ח"ד או"ח סי' י"ג שכתב שכמו דהוי יום טוב וסעודת מצוה, ה"ה דנחשב יום טוב לגבי נפילת אפים לפטור המסיים מלומר תחנון.
ועיין שם שדן אם פטורים מלומר תחנון קודם סעודת הסיום בתפילת שחרית או מנחה עיין שם.
[למעשה יש לשאול שאלת חכם בכל מקרה לגופו]
מק"ט התשובה הוא: 9412 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/9412