מה שהקשה כת”ר במה שכתב הספר החינוך מצוה קעג וז”ל, שחיטת הצפור והתגלחת וההזאה ביום וכו’, ונוהגת טהרה זו בכל מקום ובכל זמן שיש כהן חכם בנגעים, כן פירש הרמב”ם זכרונו לברכה, וכן ראיתי בספרא.
ועובר עליה ולא עשאה כמשפט ביטל עשה עכ”ל.
והקשה כת”ר מ”ש מכל שאר טומאות שאינו מבטל עשה אם אינו נטהר מהם ורק אם נכנס למקדש עבר על עשה [ול”ת], כמ”ש במצוה קע”ה.
הנה זה שעובר כאן בעשה גם אם לא נכנס למקדש לכאורה ברור, וגם ממ”ש שנהוגת בכל זמן וכו’ א”כ אין דברי החינוך כאן שייכי לזמן שבהמ”ק קיים, אך מ”מ נחזי אנן טעמא דקרא, ואולי משום שיש בדיני נגעים דבר שנתחדש שיש טומאה וטהרה מפי כהן, הלכך רצון השי”ת שלא יזלזלו בזה, ולא יעשו טקס של טהרה אם אין המעמד נכון ע”פ דין, ונראה עוד מדברי החינוך ג”כ שיש חובה לעשותה בזמנה ולא להמנע מלעשותה, והיינו משום שטומאה זו של המצורע מאוסה ביותר, ועליה נאמר בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, הלכך צריך למהר לעשותה כדין.
מק"ט התשובה הוא: 8131 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/8131