יכול לצאת מידי השאלה ע"י שישאל ב' רופאים נוספים ויעשו על פיהם.
מקורות: הדין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד נחלקו הפוסקים בכמה מקומות אם אומרים דין זה, כגון בעדות פסולי עדות ובנאמנות שחוץ לב"ד, ובעדות של איסורין ובעדות שנאמן מדין שבידו, וי"א שבכל מקום אומרים, ואפי' בנכרי המשיח לפי תומו נחלקו האחרונים אם אומרים בזה כיון שהגיד וכו'.
ועי' בהרחבה באנציקלופדיה התלמודית כח בערך כיון שהגיד, שהביאו את כל דברי הפוסקים בזה.
ואע"פ שעיקר הדעה להלכה שהדין של כיון שהגיד לא נאמר בעדות חוץ לב"ד, כדמשמע במתני' דמס' שבועות (אע"פ ששם מיירי בעדות שאין נאמן בה מחוץ לב"ד) וכמ"ש בשו"ע אה"ע סי' יז ס"כ, וכמ"ש כמה ראשונים ושכן מוכח מתוספתא כמ"ש בביאור הגר"א שם, מ"מ מאחר שיש בזה פלוגתא כמ"ש שם בראש פינה בשם תשובות האחרונים מכיון שהנידון כאן במקום פקו"נ ואפשר להחמיר כמבואר בדברינו הפתרון לזה להלן, הלכך לא נימא שאין ענין להחמיר.
ועכ"פ יש כאן סברא שכיון שהאדם אינו אחראי בדיבוריו שבודאי משקר באחד מהם, א"כ קשה להאמינו ולסמוך עליו, ועל אף שאינו עיקר סברת כיון שהגיד, שהרי סברא זו היא בד"כ סיבה להאמין לדבריו הראשונים משא"כ סברא זו שמשמעותה היא לומר שא"א להסתמך עליו.
מ"מ מאחר דבדיני נפשות עסקי' והרופא ניכר שאינו אחראי, ואף שיש מקום להתיישב ולפלפל בסוגיות ולדון אם קי"ל כיון שהגיד בעניינים שונים, כגון בהמבואר בשו"ע על עדות קידושי בתו, וכן יש לדון דבגמ' ביומא קרי להכרעת רופא אומדנא, ולענין אומדנא מבואר בפוסקים שאין בזה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד (עי' כסף הקדשים קג ג ושו"ת בית אפרים אה"ע קכג), וכאן בניד"ד אפשר שאינו אומדנא אלא דין מסל"ת או דין אומן לא מרע אומנותיה, וכן יש לדון מצד שמתרץ דיבורו שאומר שמתחילה לא בדק כ"כ עי' ב"מ כח ע"ב וטור וב"י חו"מ סי' כח, וכן יש לדון מצד דאמרי' לא סליק ליה חושבנא עד השתא כיון דלא בדק שפיר, עי' סנהדרין יב ע"ב, וגם יש לטעון טענה דרגלים לדבר שבזה לא אמרי' כיון שהגיד וכו' כמ"ש בתשובות מיימוני אישות ג, וגם יש בזה קצת אמתלא במה שטעה מתחילה מכיון שכך רגיל לומר שיש דופק וכבר כמעט רחושי מרחשן שפוותיה [עי' מגילה כז ע"ב] ובאמתלא אמרי' שחוזר ומגיד [עי' חו"מ כט] עכ"פ אם מתרץ דיבורו.
מ"מ בניד"ד שהוא פקו"נ ואפשר לברר בקל, לכך ראוי לחשוש לדעות ולשיטות שונות ומפני שאנו מדמין נעשה מעשה [גיטין יט], ולכך יש לשאול ב' רופאים אחרים, ובפקו"נ אזלי' בתר שני רופאים כנגד רופא אחד כמבואר באו"ח סי' תריח ס"ג אפי' לומר שאין צריך לאכול, (אף שיש לחלק בין אומדנא לבין עדות, וכאן יש לטעון שאינו אומדנא, מ"מ גם אם נדמה לנאמנות עד אחד אבל גם בעד אחד פסול שני פסולין נאמנים כנגדו כמבואר בכמה דוכתי בסוטה וביבמות, וא"כ באופן שישאל ב' רופאים ממ"נ אפשר לסמוך עליהם).
וכן שאלתי להגר"ע פריד באופן ששאלו בינתיים עוד ג' רופאים ואמרו שאין דופק אם סגי להסתמך ע"ז והורה שאפשר עכ"ד.
ואם א"א לשאול רופאים אחרים והוא שעת דחק גדול אם ניכרין דברי אמת לכאורה יש לסמוך על דבריו האחרונים עכ"פ באופן שמתרץ דיבוריה קמא באמתלא כנ"ל למה טעה.
מק"ט התשובה הוא: 2460 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/2460
