אסור.
מקורות: לכאורה לפי מה שפסק השו"ע ביו"ד סי' קפא שיש לחוש לדעת הרא"ש לאסור אפי' במספרים כעין תער לגלח פאת הראש, דס"ל דגילוח גם בלא השחתה אסור, א"כ יש לאסור גם בהסרה בלייזר שכן פעולה על ידי מכונה נקט החזו"א (ע"פ הרמב"ן דחרישה) שנחשב כפעולת האדם בעצמו, ואע"פ שיש לדחות דא"א ללמוד השחתה בלא גילוח מגילוח בלא השחתה דהרי קרן לייזר לפי מה שהתבאר בתשובה אחרת הוא השחתה בלא גילוח, אעפ"כ נראה שיש לאסור בזה, דהרי בפיאות הראש לא נאמר לא גילוח ולא השחתה אלא לא תקיפו פאת ראשכם, ומזה למד הרא"ש לאסור גילוח בלא השחתה שישנו בכלל הקפה, וא"כ ה"ה השחתה בלא גילוח ישנו בכלל הקפה.
ויעוי' בב"י שם שכתב להביא ראי' להרא"ש וז"ל, וכן משמע בגמרא דקאמר ואיזהו סוף ראשו זה המשוה צלעיו לאחורי אזניו ופדחתו ולא פירש בו גילוח של השחתה כמו בזקן עכ"ל, ומבואר מזה דכל הגדרת האיסור הוא נטילת השיער ולא גילוח שיש בו השחתה.
אולם לפי מה שביאר הב"י אחר זה את דברי התוספתא לפי שי' הרא"ש אפשר דיש ללמוד דבעי' גילוח שיש בו השחתה, דקאמר בתוספתא ואינו חייב עד שיטלנו בתער וקאי על פיאות הראש, ודחה הב"י דמיירי במספריים כעין תער, וא"כ מספריים כעין תער הוא גילוח שאין בו השחתה ומנ"ל בהשחתה בלא גילוח, אבל באמת מהתוספתא אין ראי' להיפך, דהרי נמצא לפי הב"י דהתוספתא בא לאפוקי רק במספריים כשמשאיר עיקרי השערות (כדי לכוף ראשון לעיקרן דבמקפיד על זה אינו כעין תער יעוי' בפת"ש להלן בשם הנוב"י, וכן מבואר ברמב"ם הל' נזירות פ"ה הי"א שהם הניח כדי שיכוף ראשו לעיקרו אין זה כעין תער, ועי' קרן אורה נזיר מא ע"א ד"ה והרמב"ם) שבזה בא התוספתא לומר שאינו חייב, וא"כ התוספתא לא בא לאפוקי לייזר, דגם ליזר הוא כעין תער שמעביר עיקרי השיער אע"פ שאינו כעין תער.
וכן מבואר בתוס' שבועות ב ע"ב (דאזלי בשי' הרא"ש) דגם השחתה בלא גילוח כמלקט ורהיטני אסור בפאת הראש.
ולענין פיאות הזקן דיברתי בזה בתשובה נפרדת.
הרחבה בענין שיטת החתם סופר בסוגיא
מה שציין כת"ר לדברי השו"ת חת"ס ביו"ד סי' קלט שכתב להתיר לסרק פיאות הראש במסרק אע"פ שמשיר נימין המדולדלות, דלא כהרעק"א, הנה מלבד מה שעצם קולתו של החת"ס היא חידוש לאסור מספריים כעין תער ולהתיר תלישה, והראיות שהביא שם הם מחודשות דלא נמצא להדיא בראשונים שהביא שם להתיר כן לפי הדעות האוסרות מספריים כעין תער, ובפרט מה שחידש דאפי' מלקט ורהיטני שאסור לשי' התוס' בפיאות הראש ומלקט ורהיטני הוא דרך תלישה לכמה ראשונים, מ"מ יתירו התוס' תלישה ביד או במסרק, שהוא חידוש גדול מאוד, ומלבד שהרעק"א חולק על כל זה והוא בדאורייתא, אמנם גם אם נימא שהמנהג כשי' החת"ס בזה, מ"מ קולתו של החת"ס לא שייכת כאן כלל אחר בירור דבריו וכמו שיתבאר.
ראשית כל משום שהחת"ס מצרף שם לגבי סירוק דעת הרמב"ם שאינו לוקה אלא אם כן מסיר כל שער הפיאה, עי"ש שכתב דלהרמב"ם יהיה מותר מצד שאינו מסיר את כל הפיאה ולהסמ"ג יהיה מותר מצד שאינו עושה דרך גילוח, ואולם כ"ז בסירוק שאינו מסיר הכל, אך זה לא שייך בלייזר שהיא הסרה כללית שכך עובד ההסרה של לייזר היום, עי"ש בתוך דבריו שתלה את חידושו הזה (להתיר באופן שאינו דרך גילוח) רק בדעת הסמ"ג ולא בדעת הרמב"ם, ובאופן של סירוק התיר רק ממה נפשך מצד שגם להרמב"ם יהיה מותר כיון שאינו מסיר הכל וכנ"ל.
ועוד שהחת"ס ג"כ הזכיר שם דברי התוס' בריש שבועות [ב ע"ב] שגילוח בלא השחתה והשחתה בלא גילוח אסור, (שהם סוברים כהרא"ש דמחמיר במספריים כעין תער כמו שפתח החת"ס התשובה לפי שיטת הרא"ש הזו, והתוס' אתיין כשי' הרא"ש, רק שנוסף בדבריהם שגם השחתה בלא גילוח אסור, דהזכירו בדבריהם מלקט ורהיטני), ורק הזכיר שם על דברי התוס' שתלישה קיל מגילוח בלא השחתה של מספריים כעין תער או מהשחתה בלא גילוח של מלקט ורהיטני, ולהלן יתבאר אם דעתו לפסוק כהתוס' בזה.
ובראשית דבריי אציין ביאור כוונתו של הח"ס בתשובתו שם, דהנה הקשה הח"ס על הת"כ דמאחר שיש ב' לשונות במקרא לענין השחתה בלא גילוח ולהיפך, א"כ למה ממעטי' השחתה שאין בה גילוח ולהיפך ולא מרבינן לתרוייהו במקום זה, ומכח זה כתב כדלהלן, דהנה יש להקשות למה פירטה התורה ענין גילוח והשחתה (בב' המקראות בזקן) ולא הזכירה הכל יחד לא תסיר לכך ממה שפירטה התורה לא תשחית ולא יגלחו ש"מ לאסור רק בצירוף שניהם, אבל הקשה דעדיין קשה שמא מה שלא כתבה התורה לא תסיר משום דלעולם רצון התורה לכלול גם גילוח בלא השחתה וגם השחתה בלא גילוח אבל אעפ"כ לא כתבה התורה לא תסיר משום דרצון התורה שלא לכלול מריטה ולהכי לא כתבה לא תסיר שלא יהיה משמע מריטה (אלא לשון גילוח והשחתה), כך הקשה הח"ס על הקושי' למה לא כתיב לשון לא תסיר, ודחה קושי' זו דזה פשיטא שמריטה לעולם אינו בכלל האיסור כלל בכל לשון שיהיה כתוב אלא אם כן תפרש התורה לאסור מריטה עכ"ד, ומכח זה הוכיח הח"ס דמריטה דהיינו תלישה ודאי אינו בכלל האיסור.
ויל"ע בכוונת החשבון, דלמה לא נימא דבכל גוני מריטה יהיה אסור רק אם נאסר השחתה בלא גילוח, אבל אם לא נאסר השחתה בלא גילוח לא יהיה אסור, ויהיה תלוי איסור מריטה באיסור השחתה בלא גלוח, וממילא לא שייך להקשות כנ"ל שמא הטעם שלא נכתב לא תסיר הוא משום שבא למנוע מהמשמעות של מריטה, דשמא כלל לא בא למנוע מהמשמעות של מריטה (היינו לפי המבואר שהתורה היתה צריכה לכתוב לא תסיר אם באנו לכלול השחתה בלא גילוח וגילוח בלא השחתה ה"ה שלא באנו למנוע מריטה), ונקודת ההתחלה שהזכיר החת"ס שזה פשוט שגם אם לא היה שום מיעוט אלא רק פסוק אחד שלא תסיר הכולל הכל עדיין היינו ממעטים מריטה, שעל נקודת התחלה זו תלוי כל החשבון.
ונראה הביאור הפשוט בכוונת החת"ס דזה לא שהיה פשוט לנו כנקודת התחלה שהמריטה אינה בכלל האיסור, אלא על מה שנטען שאם רצון הקב"ה לכלול גילוח בלא השחתה והשחתה בלא גילוח הי' לכתוב לא תסיר, ע"ז טען דמהיכי תיתי לה, דהא ניחא אם רצון הקב"ה לכלול גם גילוח בלא השחתה וגם השחתה בלא גילוח וגם מריטה, אבל אם נימא דרצון הקב"ה לעולם לכלול גילוח בלא השחתה ולהיפך אבל אין רצון התורה לכלול מריטה א"כ לא הוה סגי בלא לכתוב לשונות דגילוח והשחתה, וממילא הדרא קושי' לדוכתיה דכבר אין לטעון לא לכתוב רחמנא לא גילוח ולא השחתה אלא לא תסיר בלבד (שמכח טענה זו רצינו לטעון שהטעם שנכתב גילוח והשחתה הוא כדי לומר דרק בצירוף תרווייהו יש איסור), דיש טעם אחר למה לא נכתב לא תסיר וכנ"ל.
אבל השתא דאמרי' שמריטה אינו בכלל האיסור כלל (גם אם הוה כתיב לא תסיר ומכח משמעותיה דקרא וכמשנ"ת) ניחא למה כן אפשר לטעון שהו"ל לכתוב לא תסיר וממילא טענינן דמדהו"ל לכתוב לא תסיר וכתב גילוח והשחתה ש"מ דבעי' תרווייהו כדי לאסור ע"כ הביאור בדבריו.
והשתא נבוא לענייננו דהרי בסופו של דבר כל הבנין לחלק בין מריטה (תלישה) לשאר הסרות מתבסס בסופו של דבר על מה שלגבי קרחה יש פסוק מפורש לאסור מריטה, אבל לגבי עניינים אחרים לא כתב כן.
וכמו שביאר בהמשך דברי החת"ס דגם מה שטען החת"ס דילפי' פאת הראש מפאת הזקן להתיר תלישה בפאת הראש, מ"מ היינו דוקא לענין תלישה, ולא לענין מספריים כעין תער שנתבארו בתוס' [שבועות ב ע"ב] ורא"ש ותה"ד בשם גליון תוס' לאסור וכהגדרתו שיש בהם "קצת השחתה" משא"כ תלישה.
ומשמע לכאורה בדבריו דכ"ש לענין מלקט ורהיטני שבזה הוה פשיטא להו להתוס' שם יותר לאסור בפאת הראש, ולא נתבאר להדיא הטעם בדבריו למה "השחתה עם קצת גילוח" עדיף מ"גילוח עם קצת השחתה" אם לא דנימא דמר' אליעזר [דמכות כא ע"א עי"ש] נשמע לרבנן שיש יותר מקום להחשיב דבר שאינו גילוח כגילוח מלהחשיב דבר שאינו השחתה כהשחתה, עכ"פ זה נתבאר בדבריו שאם יש גילוח או השחתה (אחד מהם) זה אסור.
וזה מבואר להדיא בדבריו ע"ד התוס' כנ"ל דגם השחתה בלא גילוח אסור רק שתפס שתלישה אינו דרך השחתה כלל כל שאינו עושה כן דרך מלקט ורהיטני, ולא נתבאר שם ההגדרה המדוייקת לזה, דהרי גם מלקט ורהיטני לדעת חלק מהראשונים נעשה על ידי תלישה, ולא משמע שבא להתיר רק תלישה במסרק שאינו דרך השחתה כלל (שאינו מתכוון להשחית ומשחית רק קצת), דאדרבה משוה שם לעיל מינה מריטה לתלישה (כמו שהבאתי למעלה דבריו), ואולי מלקט ורהיטני עושים עבודה יסודית יותר, (וחשבתי אחר כך דההבדל השורשי והיסודי והמהותי בין עבודה עם מלקט ורהיטני לבין מריטה כדרך אבלים ותלישה במסרק הוא האם עושה כאן דרך גילוח או דרך של דבר אחר, דמלקט ורהיטני אף שהם כלים שמועדים לדברים אחרים לכמה ראשונים מ"מ עושה כאן פעולה של החלקת העור במקום גידול השיער אבל במסרק אינו עושה כאן פעולה זו כלל אלא סירוק בלבד וכן מריטה במקום צער וכיו"ב אינו עושה פעולת אומן ותיקון כלל של הסרת השיער והקפת הראש אלא פעולה אקראית בעלמא, ועדיין צל"ע ההגדרה המדוייקת בזה אם הכונה שצריך כוונת תיקון או דרך תיקון), מ"מ לפי מה שנתבאר בדבריו שהשחתה בלא גילוח אסורה ורק תלישה אינה השחתה, לפ"ז איזה טעם נימא דלייזר אינה השחתה.
ומ"מ מה שכתב בסוף דבריו דאין הלכה כתוס' ורא"ש אלא כגליון תוס' (דנקט שם שמספריים כעין תער חשוב כתער לענין פאת הראש והזקן) יש לדון מחדש לפי זה מה יהיה הגדר בניד"ד בטעם מה שמספריים כעין תער חשובין כתער ובפשטות הוא משום שקצת השחתה סגי אבל זה ברור דבעי' גילוח שיש בו השחתה כדי לאסור דא"כ מלקט ורהיטני יהיה אסור וזה אינו כמ"ש במשנה בפ"ג דמכות וגמ' שם כא ע"א, ולכאורה לפי סברא זו יש מקום לשמוע להתיר מכיון שלייזר אינו גילוח כלל כמשנ"ת ע"פ הב"י והנוב"י לענין משחת הסרת שיער בזקן, ולהכי סיים שם החת"ס "וא"כ אין שום הו"א לאסור תולש" כיון שאין בזה גילוח כלל ולא נאסר דבר בפיאות הראש יותר מפיאות הזקן לדעת החת"ס בדעת הגליון תוס', וכיון שהשחתה בלא גילוח כמו מלקט ורהיטני שרי בזה (היינו בפאת הראש כמו בפאות הזקן לדעת החת"ס בדעת הגליון תוס') כ"ש דתלישה שלדעת החת"ס הוא נחשב פחות השחתה ממלקט ורהיטני כמו שהזכיר החת"ס כן בדבריו בדעת התוס'.
וצע"ק דהן סברות הפוכות דבשם התוס' כתב שהשחתה בלא גילוח יותר פשוט לאסור מגילוח שיש בו קצת השחתה, (ולעיל התחבטתי בביאור הדבר), ואילו בשם גליון תוס' יוצא לכאורה להיפך.
ומ"מ זה בלאו הכי אין להתיר דהרי השו"ע פסק כתוס' ורא"ש, וגם להחת"ס הרי עיקר הנפק"מ לפסוק כגליון תוס' הוא להחמיר במספריים כעין תער בזקן, אבל לענין השחתה בלא גילוח בפיאות הראש למה לא נחמיר בדאורייתא לאסור כתוס' ורא"ש, ואם משום דמשמע בחת"ס שנקט כן גם לקולא לפסוק כגליון תוס' מדמסיים שם שלפי הגליון תוס' אין שום הו"א לאסור תולש, הרי כן נקט איהו גופיה גם בדעת התוס' להתיר תולש, וא"כ מנא לן שהיה מסתמך בזה רק על הגליון תוס' לחוד להתיר תלישה בפאת הראש אם היה נגד התוס' ורא"ש, וממילא מנא לן שיתיר על סמך זה השחתה בלא גילוח בפאת הראש ע"פ ביאורו בגליון תוס' גנגד התוס' והרא"ש.
(ואיני רגיל מספיק בסגנונו של החת"ס, אבל לא הביא שם הרבה סיבות וראיות לדחות שי' הפוסקים התוס' והרא"ש ושו"ע ורמ"א (סי' קפא ס"י) מהלכה ולהקל בדאורייתא כנגדם לענין הנוגע להשחתה בלא גילוח בפיאות הראש, וכן דעת רבינו ירוחם וסמ"ק ואגודה בשם ר"י כמו שהביאו בב"י וב"ח שם, אבל אכן הביא שם החת"ס ג' רבוותא שמחמירים במספריים כעין תער בזקן והם הגליון תו' ואולי גם התה"ד (התה"ד רק נקט שנכון להחמיר לסברת הגליון תוס' שלא לספר במספריים אבל לא הכריע כמותו בנפק"מ שיווצרו מדבריו לקולא) והמפרש דנזיר ודחיית פירוש התוס' שכ"ז מספיק להחמיר בדאורייתא כנגד תוס' ורא"ש ושו"ע ורמ"א, ובפרט יש להוסיף שמה שמשמע שם בריש התשובה שלקח דברי הרמב"ם בחשבון ההיתר של תלישת פיאות אע"פ שהוא לגמרי אינו סובר כגליון תוס' לא בפאת הראש ולא בפאת הזקן, אבל אם נימא שלקח בחשבון כל השיטות בסוגי' שהם הרמב"ם והרא"ש וגליון התוס' להתיר לפי כולם תלישה ניחא שמבאר והולך לפי כל אחת מדעות אלו להתיר תלישה, אלא דבאמת לשונו שכ' שמה שאנו תופסים לאסור בפאת הראש מספריים כעין תער לאו מטעם התוס' והרא"ש אתינן עלה אלא מטעם הגלין תוס' וכו', זה אינו ברור אבל יש לפרש לחומרא וכנ"ל).
ועוד דמשמע בריש התשובה לענין סירוק שחושש לדעת הרמב"ם ומחשבו בסוגי' ומשמע שלפי מה שנקט בדעת הרמב"ם שם לא יתיר לענייננו בהסרה בלייזר עי"ש (מלבד מה שעצם מה שחישב דברי הרמב"ם מוכיח שלא פסק כהפסקי תוס' לקולא [נפק"מ כנ"ל לחשוש לפסק השו"ע והרמ"א כהתוס' והרא"ש] מלבד זה גם עצם דברי הרמב"ם לא יתירו לעניננו), וכמו שביארתי לעיל בתחילת ביאור דברי החת"ס, וק"ל.
נמצא מכל זה דאין להתיר גם לפי החת"ס.
(ויש להוסיף עוד על כ"ז במאמר המוסגר דאפי' אם היה צד דלפי שי' הגליון תוס' יהיה מותר לגלח בלייזר פיאות הראש (היינו לפי מה שפלפל החת"ס בשיטתם ואינו מפורש בדבריהם כלל), מ"מ הרי הגליון תוס' אוסרין לגלח הזקן במספריים כעין תער דהיינו שיעור של פחות מכדי שיכוף ראשו לעיקרו, ובשם הסטייפלר הובא שהשיעור הוא חצי ס"מ, ומי שאינו מקפיד ע"ז כמו מנהג הרבה מקומות היום וכדעת השו"ע והרמ"א בודאי שלא יוכל לסמוך על שי' הגליון תוס' להקל מחמתם בדבר אחר, ומעצם המנהג ג"כ אפשר ללמוד שכיום לא חששו לשי' הפסקי תוס' בחלק מהמקומות וממילא הוא גם לחומרא).
ויש לציין עוד דלפי מה שנקט החת"ס העיקר להתיר בזה מחמת המנהג להתיר לסרוק פיאות הראש והזקן ומחמת רבוותא שנהגו כך, א"כ אם נשווה כ"ז לגבי המנהג לגבי משחת הסרת שיער על פיאות הראש [שבזה דנו הב"י והנוב"י והברכ"י בשיו"ב לגבי הזקן וזה מקור צד ההיתר להתיר הסרת שיער בלייזר בזקן כמו שהרחבתי בתשובה נפרדת], הרי כלל לא נהגו להסיר פיאות הראש למשעי במשחה אלא הזקן בלבד, ואדרבה ממה שהזכירו הנוב"י והפוסקים נידון זה על פאת זקן משמע לכאורה דסבירא להו שאין לעשות כן בפאת הראש אלא דוקא לענין פאת זקן שנאמר בו להדיא שאינו חייב אלא על גילוח שיש בו השחתה.
ובגוף מש"כ השיו"ב דהסרה בסם עדיף בזקן מהסרה במספריים כעין תער ניחא דבהסרה בסם יוצא דעת הגליון תוס' שמודו דבהשחתה בלא גילוח מותר בזקן שהוא מפורש במשנה וגמ' מכות כא ע"א לענין מלקט ורהיטני וכנ"ל, משא"כ בהסרה במספריים כעין תער שהזכירו הגליון תוס' לאסור אפי' בזקן, אבל לענין פיאות הראש לא יקל השיו"ב בהסרה בסם, כיון דלענין השחתה בלא גילוח בפאת הראש נזכר בתוס' דשבועות הנ"ל לאסור.
ומ"מ לגבי מי שטוען קים לי כגליון תוס' כפי מה שביאר בדעתם החת"ס וקים לי בכוונת החת"ס שהחת"ס מכריע כמותם להלכה גם לקולא אפשר שאין למחות בידו, עכ"פ אם משייר שערות שאינו נוגע בהן בלייזר כדי לצרף בזה גם דעת הרמב"ם שבכה"ג אינו עובר איסור כלל, ובלבד שהוא מחמיר גם בזקן שלא לגלח במספריים כעי תער אלא בלייזר או במשחה בלבד (שוב חזרתי בי ממה שכתבתי כאן אחר שמצאתי שגם הגליון תוס' גופא לא כתבו אלא שנכון להזהר במספריים בזקן וממילא כל החשבון המיוסד על כל זה הוא רק ספק ולא ודאי וא"א להוציא ממנו שום קולא ולהלן הרחבתי בזה עוד אבל גם לפי ביאור החת"ס בדבריו הרי דברי הגליון תוס' נאמרו רק בתורת ספק).
ולגוף דברי הגליון תוס' צריך להוסיף תוספת ביאור בדבריו דמה שהזכיר שלא לגלח בחלק התחתון של המספריים, וכן אי' בפסקי תוס' שכך נהג א' מבעלי התוס' וכן פסק הרמ"א, זה אינו שייך כלל למה שחידש החת"ס בדעת הגליון תוס', דאדרבה לפי דעה זו מספריים כעין תער מותרת בזקן ורק תער ממש אסור, וכמבואר ברמ"א דהטעם שאין לספר בחלק התחתון של המספריים משום דחיישי' שמא יספר עם החלק התחתון לבד בלא החלק העליון וממילא הוא תער גמור, אבל דברי החת"ס אתיין על המשך דברי הגליון תוס' שנקט שיש להחמיר יותר מהמנהג ולא לספר במספריים כלל בזקן, וע"ז ביאר החת"ס דדברי הגליון תוס' בביאור דברי הסוגיות לפ"ז שסובר שיש איסור של מספריים כעין תער גם בזקן.
והנה עפר אנחנו תחת כפות רגלי אור העולם החת"ס אבל בעניותי לא זכיתי להבין דברי החת"ס בביאור דברי הגליון תוס' דהרי מבואר בגליון תוס' שם שלא עלתה על דעתו כלל לאסור מספריים כעין תער בזקן אלא אדרבה התיר להדיא לספר הזקן במספריים שאינן חדודות, ולא משום שאם אינן חדודות אין להם דין מספריים כעין תער, אלא משום שאם אינן חדודות לא יוכל לגזוז השיער בלא צירוף שתי הסכינים יחד וממילא אין חשש שישתמש רק בסכין התחתון (שאז הוא תער ממש כמו שנתבאר בכוונת המנהג שכתב לעיל מינה ושפסקו הרמ"א), אבל אם המספריים חדודות חיישי' שמא יגזוזו השיער עם הסכין התחתון על הבשר בלבד שאז הוא תער גמור דאורייתא כיון שמגלח בסכין על בשרו, ולכן נקט שיש להזהר בזה, ולא נקט בלשונו איסורא כלל אלא שנכון להזהר (וגם מה שהביא הבדה"ב לשון איסור מהתה"ד לפנינו נזכר רק דיש מקום להחמיר).
היוצא מזה שיש כמה טעמים שלא לפרש בדעת הגליון תוס' שסובר לאסור מספריים כעין תער בזקן מדינא, הא' דבמתני' אי' ואינו חייב עד שיטלנו בתער ומבואר שם בגמ' דבמספריים אינו חייב, וסתמא דסוגי' מספריים הכוונה כעין תער כמ"ש הב"י ריש סי' קפא, והב' דלא נזכר בשום מקום בגמ' לא בבלי ולא בירושלמי להדיא איסור כזה של מספריים כעין תער בזקן ומהיכא תיתי לה (ומש"כ בנזיר נח ע"ב מאי בתער כעין תער הוא אוקימתא לנידון דהתם והיכא דאתמר אתמר, ואדרבה משם יש להוכיח להיפך דמאחר ומבואר לענין דהתם שיש חילוק בין תער למספריים כעין תער א"כ אם אי' דכאן הדין שווה א"כ מנא לן ומהיכי תיתי לה, וכ"ש הכא שהוא דין בגדרי גילוח ושם הוא רק דין בתוצאת הדבר), והג' דנמצא שהגליון תוס' חולק על כמעט כל הראשונים והם הרמב"ם והרי"ד והסמ"ק והסמ"ג והתוס' והרא"ש ורי"ו בשם ר"י ואגודה, והוא דוחק גדול, והד' דהרי הגליון תוס' התיר מספריים שאין חדודות, והה' דהגליון תוס' לא הזכיר שיש איסור אלא נכון להזהר, ולפמשנ"ת ניחא דהוא רק הנהגה שלא לבוא לידי איסור תער.
וממילא מאחר ואין דעת הפסקי תוס' להחמיר במספריים כעין תער מדינא ממילא כל הבנין בדבריו לומר שחולק על התוס' והרא"ש בהשחתה בלא גילוח בפיאות אין לזה הכרח או ראי'.
ויש להוסיף בזה עוד כמה תמיהות שנתבארו במהלך התשובה, התמיהה ה' דמבואר בכמה ראשונים שמלקט ורהיטני הוא דרך תלישה והוא מבואר בתוס' שהוא אסור בפיאות הראש, ואעפ"כ נקט החת"ס בשיטתם להתיר תלישה, והוא צע"ג, ואולי החת"ס ראה דברי הראשונים שפירשו דמלקט ורהיטני הוא דרך החלקה ולא תלישה, וממילא לדידן יש לחוש לשאר ראשונים בזה ויל"ע, והתמיהה הו' דלפי החת"ס נמצאו סברות הפוכות דלהתוס' השחתה בלא גילוח חמור מגילוח בלא השחתה (וכך הסברא מסתברת יותר שכשהתוצאה היא כמו האיסור יותר נתפס לאסור מאשר במקרה שרק דרך הפעולה דומה לאיסור ולא התוצאה) ולפי הגליון תוס' לפי מה שביארו החת"ס הוא להיפך, ויש בזה סברות הפוכות, והתמיהה הז' דתמוה לומר שננקט לקולא בדאורייתא כדעת הגליון תוס' נגד רוב בנין ומנין של הראשונים שאנו פוסקים כמותם בכל מקום כמשנ"ת, ואם נקטי' כגליון התוס' רק לחומרא הוא מובן יותר, (יש לציין דהגליון תוס' נמצא גם בפסקי תוס' וגם בתוס' המכונים תוס' שאנץ על המכות, וממילא מקורו מבעלי התוס', ולכן לענין חומרא בודאי שיש מקום לסמוך על זה),
מק"ט התשובה הוא: 8669 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/8669
לכאורה נידון זה שייך למה שנחלקו הרעק"א עם החת"ס לגבי סירוק פיאות הרא"ש, דהחת"ס (יו"ד קל"ט) מסיק דאין איסור בתלישה, ומבואר לדידיה דאין הדבר תלוי רק בתוצאה, ולפ"ז אולי גם בניד"ד יש להתיר?
הגבתי בפנים.
ייש"כ על הדברים, יש לי לעיין בהם ביתר עיון, אך על עצם הנקודה שכתב הרב שליט"א שהשו"ע פסק כתוס' ורא"ש, יש לציין שהשו"ע הביא שתי הדעות וכתב על דעת התוס' ורא"ש "ויש לחוש לדבריהם", ובדרכ"ת הביא מי שדקדק מלשון זו שהוא בתורת חומרא, אבל מעיקר הדין קיי"ל כדעה ראשונה.
אה"נ בשו"ע משמע שדעת התוס' והרא"ש והסמ"ג ורי"ו ושא"ר היא חומרא שיש לחוש אליה וצריך לנהוג כמותה, בתורת חשש, (לא "וטוב" ולא "וראוי" ולא "ונכון" ולא "בעל נפש יחמיר", אלא "ויש לחוש"), ולכן לא הגיה הרמ"א בזה כדרכו להביא להלכה דעות התוס' והרא"ש ושא"ר במקומות שפוסק השו"ע כהרמב"ם, משום שכאן כבר השו"ע הזכיר דעת שאר הראשונים בזה, ויש להוסיף בביאור הדברים דזה פשיטא שכ"ש לדידן בני אשכנז צריך להחמיר כן מעיקר הדין וקל להבין.