מעיקר הדין יקרא ק”ש אחר ישתבח ואח”כ שמונ”ע אולם המנהג הפשוט להתיר בדיעבד לקרוא הברכות כסדרן.
מקורות:
ראה שו”ע ומשנ”ב ובה”ל סוף נח שדעת רוב הפוסקים שלא יברך הברכות אחר זמן תפילה, ודעת הרמב”ם והפר”ח שיברך וכ”כ המשכנ”י לענין דיעבד, והבה”ל עצמו הכריע שאפשר בנאנס יש לסמוך ע”ז, וכן נקט גבי אונן בפשיטות במשנ”ב עא סק”ד וכ”כ עוד בספרו מחנה ישראל דינים פ”א ס”ב ו ז לאנשי הצבא, וכן משמעות הוראת הגריש”א [ראה ביאורים ומוספים בבה”ל שם]. ותרתי וראיתי בהרבה מקומות שכמעט אין מקום שמקפידים שלא לברך אחר ד’ שעות והנוהגים כן נראה בעיני העולם מילתא דתמיהה, ויש לדון אם יש מנהג בזה.
ויש לציין לדברי החת”ס [הובא שם] שמקיל ג”כ בדיעבד אחר שמנהגינו להקל אף בשמונ”ע אחר חצות עי”ש, וכן לכאורה מסתבר לענ”ד שלא יהא טפל חמור מן העיקר דשמונ”ע מפורש בגמ’ שזמנו ד’ שעות לר’ יהודה וק”ש רק נלמד ממנו אף דבשמונ”ע רחמי נינהו מ”מ הבו דלא לוסיף עלה, וגם הזכיר שם דהרא”ש מסתפק, ועי’ שבה”ל [י י] שהאריך בביאור דבריו, ובעיקר התמיהה על החת”ס שע”ז סובבים רוב דבריו היאך החמיר החת”ס כנגד רוב הפוסקים נ”ל ליישב דמאחר שהוא איסור שאינו מפורש והמנהג להקל ויש מקילים בלאו הכי וגם מסתבר להקל כנ”ל שלא יהיה טפל חמור מן העיקר והבו דלא לוסיף עלה בהשוואתה לשמו”ע לכך לא חשש למה שרוב הפוסקים מחמירים דכל מקום שהלכה רופפת וכו’.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 3
מק"ט התשובה הוא: 2430 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/2430
