לבני ספרד חובה ליטול ידיו ולרחוץ פיו ולאכול פת שרוי, ולבני אשכנז אין חובה לא זה ולא זה, ומ”מ יאכל וישתה דבר כדי לנקות פיו, ומ”מ גם אם אינו עושה כן יש לו על מי לסמוך.
מקורות:
יעוי’ במשנ”ב סי’ קעג סק”ב בשם המג”א דאפשר שבזמנינו אין סכנה כל כך דבכמה דברים נשתנו הטבעים, ובס”ק שאחר זה הביא דברי הרמ”א ביו”ד סי’ קטז דמנהגינו שאין חוששין בין בשר לדגים ומ”מ יש לאכול דבר ביניהם ולשתות דהוי קינוח והדחה, א”כ דעביד כמר (הרמ”א) עביד ודעביד כמר (המג”א) עביד.והנה ז”ל השו”ע ביו”ד סי’ קטז, ירחוץ ידיו בין בשר לדג (ודבר זה הובא גם בשו”ע או”ח סי’ קעג הנ”ל) ויאכל פת שרוי בינתים, כדי לרחוץ פיו, וכתב הרמ”א, הגה, ויש אומרים דאין לחוש לזה רק כשמבשלם יחד ואוכלן, אבל לאכלן זה אחר זה אין לחוש, וכן נוהגין שלא לרחוץ הפה ולא הידים ביניהם, ומ”מ יש לאכול דבר ביניהם ולשתות, דהוי קנוח והדחה עכ”ל.
ויעוי’ בנו”כ ביו”ד שם שהביאו בשם האיסור והיתר הארוך דיש דינים שלא נאמרו בין בשר ודגים בדיעבד כבשאר איסורים לענין ריחא עי”ש, וכן יעוי’ בסוגיות לענין מליחת דגים ובשר דבכמה אופנים הדגים מותרים, ואמנם הזכירו הפוסקים דטרידי וכו’, אבל מ”מ חזי’ לכאורה שגדר האיסור קיל מאיסורים גמורים.
ואולם עי’ ט”ז ביו”ד שם סק”ב שהביא כמה מ”מ בזה ונראה שיש שנקטו שסכנתא זו חמירא מאיסורא וכמו המהרי”ל שהובא בט”ז שם.
ויש שנקטו שסכנתא זו קילא משאר איסורין, וכמו המהרש”ל והט”ז שם בסוף דבריו, (אולי בצירוף מה שכהיום נתחלשה סכנה זו).
וע”ש בפר”ח שדחה הראיה ממהר”ל וס”ל דמהרי”ל רק חמירא ליה כאיסורא ולא יותר.
ועי’ גם בש”ך שם שהביא כמה דעות בזה האם סכנתא זו קילא מאיסורא או חמירא מאיסורא, ועי”ש בנקודות הכסף שנראה מדבריו דלענין המבואר ט”ז שם אין סכנתא חמירא מאיסורא לכו”ע ואעפ”כ לענין ריחא בש”ך גופיה הביא שי”א דחמירא סכנתא מאיסורא עי”ש.
עכ”פ מה שמוסכם בדברי הנו”כ שם שיש אומרים שהוא חמור מאיסורא ויש אומרים שהוא קיל מאיסורא ומהש”ך נראה דתלוי לגבי איזה נידון.
ויש לציין דאע”פ שהנו”כ ביו”ד שם נראה שלא הקילו כ”כ כהמג”א מ”מ הסומך עליו יש לו על מי לסמוך דלגבי גילוי וזוגות נקטי’ כעיקר הדעה שנשתנו הטבעים וכן לגבי עוד דברים יעוי’ בתוס’ בספ”ק דמו”ק, וא”כ מסתבר טעמיה וממילא הסומך עליו יש לו על מי לסמוך, וגם דבהגהות מרדכי גופיה שהביא הרמ”א בהכרעתו מקיל לכאורה לגמרי, אלא דהרמ”א החמיר לעשות כעין קינוח והדחה לחשוש למחמירים (וגם אפשר שיש קצת משמעות ברמ”א שהמנהג הפשוט בזמנו הי’ להקל לגמרי אלא שבא להחמיר יותר מן המנהג).
והואיל דאתאן לזה יש לציין לדברי התוס’ במו”ק שם דהאידנא נשתנו הטבעים ומים אינם טובים אחר אכילת דג והובא ברע”א ושמעתי על מובהק מופלג בדורו שחשש לזה לשתות יין אחר דג ולא זכיתי הבין דהתוס’ כ’ שנשתנו הטבעים מזמן הגמ’ לזמנם וא”כ לענין זה גם בזמנינו יש לילך אחר מה שהוא בזמנינו וא”כ יל”ע המציאות בזה.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 13
מק"ט התשובה הוא: 5288 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/5288
