אם לבו נוקפו יכתוב גילוי דעת שאין הכונה לצייר צורת האבות אלא לעשות ציור משל בלבד לקרב הדברים אל השכל [עי’ הקדמת מו”נ] ודי בזה.
מקורות:
בהרבה דורות נדפסו בספרים ציורי האבות הקדושים אם כי אין להביא ראיה ממדפיסי ספרים כידוע וגם ממדפיסי ספרי גדולי הדורות בשעתם, דלאו מר בר רב אשי חתים עלה, אבל בנידון זה באמת נראה באופן עקבי שלא נהגו להקפיד כ”כ במשך הדורות על זה, אם כי יש שערערו על מנהג זה, ועי’ בספר משנה הלכות חי”ט קיז שכתב סמך למנהג זה מתרגום שני אסתר וכתב להליץ עליו, ובכל גוני יש לציין שאין כאן גדר איסור מן הדין לכאורה, ולענ”ד באופן שאומר גילוי דעת שאין כאן כוונה לצייר האבות אלא משל בעלמא לית לן בית מיחוש כלל, ויפה עשו בעוז והדר שהביאו באריכות כל דברי הזוהר בענין הסיפורין דאורייתא בתחילת התמונות שעשו.
ובמשנ”ה הנ”ל הביא לדוגמא את דעת החולקין לדברי החת”ס ח”ו סי’ ו’ ועיינתי בפנים וראיתי דעיקר הנידון שם מצד צורת צלם מדין לא תעשון איתי, ואדרבה צידד שם בתוך הצדדים דבמשה ואהרן קצת קיל יותר מסתם צלם כיון דמוכחא מילתא שלא נעשו לע”ז, עי”ש מה שכתב בכ”ז, ועי”ש מה שדן לענין אם יועיל פחסה וקטיעת חוטם וכ’ שם לצדד דכיון שהוא בארה”ק יש חשש נתיצה עי”ש בכל הצדדים, וא”כ בניד”ד שכל התמונה היא רק במחשב ואין בולט כלל, וכבר במחשב יש שהקילו בדיני צלמים ואיני נכנס לנידון זה כאן.
והרי בודאי לא שייך לדון על פחיסה ועל קטיעה אם טענתו מצד שאסור לנו לצייר האבות.
ומילתא אגב אורחא יש לציין דמלבד החת”ס דנו בזה השד”ח ועוד ספרי שו”ת שראיתי דרך לימודי וממה שכמה ספרי שו”ת לא דנו להימין ולהשמאיל אלא לענין איסור לא תעשון איתי משמע שלא ראו פגם בעצם ציור משה ואהרן.
ולענין מה שמצייר על ידי מכונה כמו שכתב כת”ר בשאלתו ודאי שהדבר קל יותר באופן זה, משום דאחרים עשו לו הוא קולא בציורים בדינים אחרים, ומיהו החזו”א החמיר טובא במכונה בין לחומרא ובין לקולא ולמד כן מדברי חרישה דהרמב”ן, וגם הציורים הנעשים על ידי מכונה (AI) בזמנינו אף דלא דמיא למכשיר רגיל שהפקודות ישירות וברורות ולא לחרישה רגילה שיש בבהמה קצת דעתא קלישתא לעשות מה שהוא עושה בה אבל אתיא מבינייהו.
אחר כל זה מצאתי (במאמר שהתפרסם על ידי דרשו בנושא, ומכאן ועד סוף התשובה הוא משם) שבספר ‘אוצר פלאות התורה’ (כי תשא עמוד תתל”ט) הובא ששאל את הגרח”ק בענין מה שמצינו בספרים ישנים ועתיקים שמצויר על שער הספר (שער בלאט) ציורים של משה רבינו ואהרן הכהן, ולפעמים יש ציורים של האבות הקדושים והנביאים, האם יש בזה זלזול בכבוד האבות והנביאים הקדושים מחמת שהציורים הם בדויים ושקריים, או דלמא אין בזה חשש זלזול.
והשיב בכתב בזה הלשון: ‘זה רק משל ואין חשש’, עכ”ל.
והובא שם עוד (בשם גליון דברי שיח) שפ”א הובא לפני הגרח”ק ספר עם תמונות בסוף, ואמר ע”כ הגרח”ק שלפני שנים רבות הוא ראה תנ”ך בהוצאת דפוס ישן, ובשער הספר יש ציור של משה רבינו ואחיו אהרן הכהן.
.
.
וכן של שמואל הנביא (והוסיף כי אחד המדפיסים שהיה עם הארץ צייר שני שמואל: שמואל א’ ושמואל ב’.
.
.
) והוסיף כי גם בביתו יש ספר עם ציור עתיק דומה.
ואמר רבינו: האמת היא שאף אחד – בוודאי לא הצייר – יודעים בבירור כיצד היה מראה פניהם של חכמי הדורות הקודמים (ויתכן שכוונתו שזה פשוט שלא מתיימרים לומר כן, וממילא אין בזה חשש, עמ”ס), אכן, אין שום איסור לצייר אותם אם הדבר מסייע ללומדים.
אלא שצריך לזכור שזה לא מראיהם האמיתי.
כיוצא בזה אמר, כי נשאל פעם אם יש חסרון במה שהוציאו משניות מצוירות כדי להקל על הלומד, בפרט כשיש נושאים קשים של כלאים או אהלות שהציורים מאוד מקלים על הלומד, והשיב שבוודאי אין שום איסור ואדרבה, יש בזה מצוה של זיכוי הרבים.
והזכיר כי כבר בגמרות וילנא שלנו יש בהרבה מקומות ציורים בגליון הגמרא, והראשון שבהם בעירובין דף כ, ע”ב.
אולם בספר דבר שמואל חולק ע”ז, וגם לדבריו יתכן שאם מציין להדיא שהוא משל בלבד להמחשה ואינו בא להראות המציאות אין בזה חשש כ”כ.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 6
לתשובה זו פורסמו תגובה אחת. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 3332 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/3332
המאמר דן בסוגיית ציור דמויות אבות האומה והנביאים בספרים, ובפרט האם יש בכך משום זלזול בכבודם או איסור הלכתי.