יעוי’ במ”ש בפנינים משלחן הגר”א (פ’ קדושים י”ט ט”ז) בהא דיהונתן ודוד (ש”א כ”א ל”ה-ל”ו) שאמר לנערו רוץ מצא את החצים וגו’ ועי”ז לרמוז לדוד ששאול רוצה להרגו, והוכיח מכאן שלה”ר גם כשמותר לתועלת כל מה דאפשר ימעט שיהיה רק ברמז.
אולם בדקתי שם והוא בשם ס’ הנדפס רק בשנת תרצ”ה, וא”כ מאחר שלא מצינו כן לא בספרי הגר”א ולא בספרי תלמידיו ובית מדרשו אינו מוכרח שכך אמר הגר”א {הייתי אצל מו”ר הגרח”ק, והיה שם נכדו של הגרי”ש אלישיב, ואמר ששמע מפי הגרי”ש שמה שאינו שומע ממנו עצמו או מאדם נאמן ששמע ממנו לא יאמין לזה, ואומר כן כפסק הלכה, ואמר ע”ז הגרח”ק שכלשון הזה שמע מהחזו”א.
} , שהרי היה כאן פקו”נ ולא רק לה”ר לתועלת והרי כל הזריז עדיף, אלא נראה פשטיה דקרא שהטעם היה שמא ישמע אחד מעבדי שאול מכ”ז, ולכן מעיקרא סיכמו שלא יבשר לו הדברים אלא באופן זה, ורק אחר שראה שאין שם אדם, ושילח את נערו העירה, אז יצא דוד ממחבואו.
וכ”כ בפי’ הרלב”ג שם וז”ל, והנה היה ירא יהונתן שלא יוכל לדבר עמו פנים בפנים ולזה הוצרך לזאת האות כי אולי יבאו אנשים בשדה ההוא ולא יוכל דוד לצאת אל יהונתן לדבר עמו אך אחר שראה יהונתן שלא היו שם כי אם הוא ונערו שלח נערו אל העיר והרגיש דוד כי אין שם איש ולזה שלח יהונתן נערו וקם דוד מהמקום שהיה נסתר בו ונתן תודה ליהונתן והשתחוה לו שלש פעמים עכ”ל.
וכ”כ שם במצודת דוד ולא היה יכול לדבר עם דוד פנים אל פנים וכאשר חשש מזה מאז, ולכך עשה הסימן עם החצים, וכאשר גמר הסימן, הלכו להם האנשים, ושלח גם הוא את הנער, וכאשר שמע דוד בשלחו את הנער, הבין בדבר שאין שם איש, וקם ממקומו והלך אליו עכ”ל.
ומ”מ זה מסתבר שיש למעט ככל האפשר מדיבור הלה”ר לתועלת ולומר רק מה שלתועלת.
ויעוי’ כיו”ב בפ”ד קידושין לגבי גילוי משפחות פסול דמבואר שם שיש למעט בזה ככל האפשר, אע”פ שאין ללמוד משם לניד”ד כיון שמשפחה שנטמעה נטמעה, מ”מ מבואר מזה דאין רצונו של הקב”ה לגנות מעשי ידיו.
מק"ט התשובה הוא: 9421 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/9421
