יותר טוב שלא, וזה כדי לחשוש לשיטות שאי אפשר לעשות כן (ראה משנה ברורה סימן רפב ס"ק כג) אבל אין למחות במי שסומך על המנהג להקל כדעת הרמ"א שם.
ויש לציין שעל אף שבתוס' שלפנינו לא נזכר שפרשת פרה חיובה מדאורייתא כמו שהעיר הגר"א על הפוסקים שכתבו כן בשם התוספות מכל מקום בדפוסים הישנים כך היא הגירסה בתוספות פרשת פרה כמו שהביאו הפוסקים משמם ואילו גירסתינו בתוס' בדפוסים החדשים מה שהיה לפני הגר"א הוא נוסח שתוקן על פי המהרש"ל, אבל האידנא ששיטות הראשונים וספרים ומצויין נודע שהרבה מאוד ראשונים כתבו גם פרשת פרה כדברי התוספות ואין ספק שאם היו לפני המהרש"ל לא היה מכריח לתקן לשון התוס' ז"ל, דהשתא לא נימא דאיכפל תנא לאשמעינן כל כך פעמים טעותא ומשבשתא וכל שכן אם נחשוש לשיטת הרע"א שהובאה במשנה ברורה שם שיש להחמיר בכל ארבעת הפרשיות גם אותן שהן ודאי דרבנן, דאז אין צריך לבוא לנידון אם פרשת פרה דאורייתא או לא.
ומדי דברי בזה אכתוב גם מה שיש לי להעיר דהביאור הלכה בסי' רפב כתב שבמקום שהקטן אינו יודע לקרוא עם הבעל קורא בזה אינו כדאי להסתמך על הסברא המקילה ולהקל גם באופן כזה ובדומה לזה בסי' קלט ס"ג כתב המשנ"ב דגם לפי המנהג להקל לקרות לסומא אע"פ שאינו רואה מה שכתוב בתורה, מכל מקום לכתחילה לא יקראו לו בפרשת זכור ופרשת פרה.
ולכאורה יש להעיר ע"ז, דהנה בסימן קמא ס"ב הביא הביאור הלכה ב' דעות במה שהעולה לתורה קורא יחד עם הבעל קורא, דיש הטעם שכתב הרא"ש שהוא כדי שלא יהיו ברכותיו לבטלה וזה כדעת המחבר בסי' קלט מפעל סומא מלעלות לתורה וכמו שהמחבר פסק טעם זה של הרא"ש בסימן קמא שם.
ומאידך דעת המהרי"ל שהובאה בהג"ה בסימן קלט ס"ג שהמנהג שסומא עולה לתורה ומשמע שדעתו ודעת הט"ז ועוד כמה פוסקים ראשונים ואחרונים (עיין בט"ז וביאור הלכה בסימן קמא שם) שגם לכתחילה אחד מברך ואחד קורא וההג"ה בסימן קלט הנ"ל שמכשיר רק בסומא ולא מתיר לכתחילה לעולה לתורה שלא יקרא עם הבעל קורא, סמיך על זה לדברי הביאור הלכה רק בדיעבד.
והשתא יש לעיין למה נקט המשנה ברורה להחמיר בפרשיות הללו בקטן באופן שאינו קורא יותר מקטן שקורא בלחש עם הש"ץ כיון שאפילו לדעת הרא"ש ההפסד במה שאינו קורא הוא רק לעולה בעצמו שברכותיו לבטלה, וכ"ש לשי' הט"ז והפר"ח ע"פ הנ"י וסייעתם כפשטות הירושלמי שאחד מברך ואחד קורא דלשיטתם אין תועלת כלל לציבור במה שהקטן קורא וממ"נ אם אפשר לסמוך על המנהג במה שהקטן מברך מאי נפק"מ אם הקטן קורא עם הש"ץ או לא.
ואולי החסרון (שהזכיר המשנ"ב ובבאה"ל) באופן שאין הקטן (או סומא או ע"ה) קורא עם החזן בפרשת זכור ופרה הוא לדעת הרא"ש שסובר שטעם מה שהעולה לתורה קורא עם הבעל קורא עם לתועלת עצמו כדי שלא יהיו ברכותיו לבטלה, ואעפ"כ אם אינו קורא עם החזן יש בזה נזק גם לציבור כיון שאם ברכותיו לבטלה ממילא לא קראו פרשת פרה וזכור כתיקון חכמים, שהרי הוא כקורא בלא ברכות, דהרי זה פשיטא שיש תקנה לברך לפניה ולאחריה והאידנא כל עולה צריך לברך לפניו ולאחריו גזירה משום הנכנסין והיוצאין (ואפי' בלא לבוא לתקנה משום הנכנסין והיוצאין הרי במפטיר מה שמברך לאחריה זה היה עיקר התקנה של ברכת העולה לתורה), ממילא מאחר שיש כאן עולה שברכותיו שלא לצורך והם ברכה לבטלה זה פשיטא שלא יצאו הציבור בברכותיו, וממילא הרי זה כקורא בתורה בציבור בלא ברכות.
ולפי זה היה צריך להחמיר באופן זה (היינו באופן שהקטן אינו קורא עם הש"ץ לפי המנהג שמקילים בקטן עכ"פ באופן שקורא עם הש"ץ) גם לענין שאר פרשיות, ואולי משום שיש סברא או צד לומר שפרשת זכור ופרה הם חיוב על כל יחיד ואילו שאר פרשיות הם חובת ציבור, כעין מש"כ הבה"ל בסי' קמא הנ"ל החילוק בין מגילה לקריאה"ת עי"ש, הלכך החמיר המשנ"ב בפרשיות אלו דזכור ופרה לענין נידון זה (וזה אינו קשור להאחרונים שחלקו על המנהג לגמרי אם לגבי זכור ופרה ואם לגבי כל ד' הפרשיות, כמ"ש המשנ"ב בס' רפב הנ"ל).
מק"ט התשובה הוא: 7560 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/7560
