מה שהקשה כת”ר מה שבח היה בחיפזון דמצרים דאדרבה לעתיד נאמר בישעיה ל טו, כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון.
תשובה – ראשית כל יש לידע שהשואה זו בין יציא”מ לעתיד בזה, נמצא כבר בחז”ל, בפסיקתא דרב כהנא.
עוד יש לדעת כי מחלוקת הראשונים מפרשי התורה שהביא כת”ר בשאלתו, אם החפזון היה חפזון דמצרים או חפזון דישראל, באמת זוהי מחלוקת בברכות ט’ ב’ ובעוד מדרשי חז”ל.
ועיקר הענין בזה הוא דיש ב’ מיני דרגות, דיש אופן של מתינות שהוא טוב באופן רגיל, כדי שיוכלו ליישב הדברים בלבן, ולהכין עצמם לזה בגוף ובנפש, כדכתיב בס’ ישעיה, בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה וגו’, ויש פעמים שהטוב והנבחר הוא שיהיה מיד, היינו כשיש סיכון שאם לא עכשיו אימתי.
ובמצרים המצב היה כדמשמע מתוך המקראות שאם לא היו יוצאים היה פרעה מוצא שוב עלילה אח”כ, כפי שבאמת מצא, ודבר זה מפורש כמדו’ בחז”ל שאם לא היו יוצאין מיד לא היו יכולין אח”כ לצאת שוב ולכך הוצרכו לחפזון.
מק"ט התשובה הוא: 117393 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117393