יש לדון מי שרוצה לנהוג מנהג חבירות ואם ינהג כן יהיה לו מזה הפסד מרובה בפרנסה האם עדיין מוטל עליו לנהוג כחברים או שיש לו להקל בזה, ויהיה תלוי בנידון האם זו רק הנהגה טובה או שיש בזה גם סרך איסור.
ויעוי' בר"ן בע"ז ט ע"ב מדפי הרי"ף [שהוא מקור הרמ"א] שהזכיר שם שההיתר של בית רבן גמליאל לראות במראה כיון שהיו קרובים למלכות (תוספתא ע"ז פ"ג ה"ה וירושלמי שם פ"ב ה"ב), הוא מחמת שהיו חברים והיו צריכין להזהר מזה לולא שהיה להם צורך הזה שהיו קרובין למלכות.
ויעוי' שם בדבריו דהר"ן הוקשה לו שאם יש בזה איסור דאורייתא איך הועיל בזה היתר, דלא משמע שהגדרת ההיתר כאן היתה של פקו"נ, לכן פי' הר"ן שהיו צריכים להחמיר בזה רק מחמת שהיו חברים, ומכיון דחזי' שרק חברים החמירו בזה ש"מ שאין בזה איסור גמור מדינא, ולכן לצורך גדול כזה התירו, ויעוי' היטב בלשון הר"ן שם שהדגיש הדברים שאין זה איסור אלא היתר ורק שהחברים היו נמנעים, ולכן בכל מקרה של צורך גדול יש צורך לדון בכל מקרה לגופו.
ומ"מ עדיין יש לציין דהצורך המבואר בגמ' שם הוא צורך רוחני להציל את ישראל ולכן גם אם היו רוצים להחמיר בזה היינו אומרים להם שמוטב שלא להחמיר משא"כ לענין פרנסה אפי' אם נימא שיש בזה צורך גדול המתיר להם שלא להחמיר מ"מ עדיין יש בידם להחמיר בזה.
והנה בגמ' בב"ק פג ע"א נזכר על עוד איסורים שאסורים משום דרכי האמורי שהותרו לקרובים לבית ר"ג ועוד שהיו קרובים למלכות, ולמעשה פסק הרמב"ם בפי"א מהל' ע"ז ה"ג שהוא מותר לקרובים למלכות, ומבואר בזה שא"צ היתר בכל פעם לחוד.
אבל הרמב"ם גופיה אפשר שסבר שהוא איסור גמור שהותר לצורך פקו"נ יעוי' שו"ת הרמב"ם סי' רמד, אולם הר"ן צ"ע היאך יפרש שם שהרי שם לגבי חוקות הגוים וחכמת יונית הם איסורים מדאורייתא ומדרבנן, ואמנם הב"ח ביו"ד סי' קעח תי' שגם חוקות הגוים בב"ק שם באופן המבואר שם אינו מדאורייתא ולכן התירו לצורך כזה (ועי' בכסף משנה שם בב' תירוצים), אבל לפי דברי הר"ן בע"ז שם לכאורה יצטרך לפרש דהדברים האמורים בב"ק שם הם היתר ורק לחברים אסור וזה מפורש שם בגמ' לא כן עכ"פ לענין חכמת יונית שהוא איסור וגם לענין דרכי האמורי מדנסיב לה קרא משמע שהוא איסור דאורייתא או לכה"פ איסור דרבנן מאסמכתא.
ובדוחק יש לומר דהיכא דשייך לפרש כמ"ש הר"ן שהתירו להם רק דבר שאינו איסור פירש כן הר"ן והיכא דאי אפשר אי אפשר אבל עיקר מה שמסתמך שם הר"ן הוא על תשובת הגאונים ועל סוגי' דנזיר שמשם הוכיח שאינו איסור לגלח בית השחי במקום שנהגו, ומה שתירץ על הברייתא דבית רבן גמליאל הוא רק לרווחא דמילתא דהיכא דאיכא לשנויי משנינן וכנ"ל.
ואע"פ שהרשב"א ח"ד סי' צ' נקט שהחברים היו נוהגים איסור, מ"מ הרשב"א הוא מהחולקים על הגאונים וסבר כהב"י בדעת הרמב"ם והצל"ד בדעת הרמב"ם והגר"א שהאיסור הוא בכל מקום גם במקום שנהגו האנשים, יעוי"ש.
מק"ט התשובה הוא: 8792 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/8792
