בירושלמי סוף תרומות ותו”כ פ’ אמור פ”ה איתא שאין מאכילין תרומה מאכל אדם לבהמה אלא כרשינין בלבד, ויש ראשונים הסוברין שאיסור זה הוא מדאורייתא ויש הסוברין שאיסור זה הוא מדרבנן.
ודעת הרמב”ם להקל בזה קצת, דלא רק כרשינין בלבד מותר להאכיל לבהמה אלא גם מאכל שאינו עומד לאדם מאכילין אותו לבהמה, ויש אחרונים שכתבו דכוונת הרמב”ם להקל הוא כגון אוכל שהוא מקולקל קצת שמאכילין אותו לבהמה, ובדרך אמונה (דלהלן) הזכיר הגדרה אחרת בזה בשם המאירי.
ומאידך יש פוסקים שסוברים שרק כרשינין מותר להאכיל לבהמה ולא שאר תרומה (ר”ש ותוס’ וריטב”א ורבינו פרץ ועוד).
והרחבת הפרטים והדעות בזה מבוארים בדרך אמונה פ”ו מהל’ תרומות ה”א ופ”ט ה”ז סקנ”ח, ושם הובאו הרבה מ”מ בזה ולא אכפול הדברים בזה.
ויש לציין דכן מבואר בפי’ הראב”ד בעדויות דתרומה מאכל אדם אין מאכילין אותו לבהמה, אולם בחיבור הנדפס בצדו ע”ש תוס’ שאנץ יעוי’ מש”כ שם, אם כי בתוס’ שאנץ בשטמ”ק ב”מ צ ע”א כ’ כהראב”ד.
ומענין לענין יש לציין דדעת רב הונא בפ”ג דתענית דמאכל אדם אין מאכילין אותו לבהמה אפי’ בחולין משום בעל תשחית ומשמע שם שהיא שיטה ולא לכו”ע, ובמשנ”ב משמע שחשש לדעה זו.
ולענין האכלת תרומה טמאה לבע”ח החמיר שם בדרך אמונה פ”ו ה”א ולפמ”ש שם החזו”א במסקנתו החמיר בזה, ומאידך אינו מוסכם לכו”ע, עי’ עוד במ”מ שהובאו בשו”ע הוצאת דרשו סי’ שלא עמ’ 103.
(ויש שמועה בשם הגרי”ש שהורה לשתף פעולה עם הגן חיות להגיע להיתר להאכיל בעלי חיים כדי שלא יעשו זאת באופן האסור בודאי, ומיהו אולי שם היה מדובר בדברים שלא הוכשרו ולא נטמאו שהם קלים יותר, עי’ בדרך אמונה שם, ואיני יודע מקור ואמיתות השמועה).
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 36
מק"ט התשובה הוא: 120411 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120411
