לכתחילה יש להגעילו שמא נאסר על ידי איסור רותח, ובדיעבד אין לחוש.
והכשרתן אפשר על ידי עירוי רותחין מכלי ראשון.
מקורות, רמ"א יו"ד סי' קכא.
והכשרתן וכו' כמ"ש הש"ך סי' קכא סקי"ד ע"פ או"ח סי' תנא ס"כ.
ויעוי' באו"ח סי' תנא לגבי הל' פסח שנחלקו המחבר שם בסעי' כ' והמהרי"ו (עי"ש במשנ"ב ס"ק קיד) לענין הכשרת שלחן, דהמחבר סובר דסגי בעירוי ואזיל לשיטתו שסובר שהולכים אחר רוב שימוש הכלי, והמהרי"ו סובר דבעי' אבן מלובנת ואזיל לשיטתו כשי' בני אשכנז (שהביא הרמ"א) שהולכים גם אחר מיעוט שימושו, ומכיון שמשתמשים בו גם בדבר גוש רותח דחיישי' שדינו ככלי ראשון ולא כעירוי כלי ראשון, לכך סובר המהרי"ו דלא יועיל עירוי להכשירו אלא אבן מלובנת, דהיינו כיון שא"א בהגעלה בכלי ראשון בכלי גדול כזה לכך עבדי' ליבון קל.
ומ"מ חומרא זו שהיא מיוסדת על החומרא להחשיב דבר גוש ככלי ראשון (ועי' ש"ך יו"ד סי' קה סק"ח) אפשר דאמרי' חומרא זו גם להמהרי"ו רק בחמץ בפסח ולא בשאר איסורין, יעוי' במשנ"ב סי' תמז סקי"א ועי' גם חכמת אדם כלל ס' סי"ב שכתב דלגבי שאר איסורין לא מחמרי' בדבר גוש, ובניד"ד יש לצרף דעת המחבר דאזלי' בתר רוב שימושו.
ואפי' בפסח היקל המשנ"ב בסי' תנא סקי"ד בדיעבד בניד"ד בשולחן, ועי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' צה בשם רבו שבעת הצורך יש להקל בדבר גוש שאינו נחשב ככלי ראשון.
מק"ט התשובה הוא: 5720 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/5720
