הנה בעצם כל הענינים הללו תליין במנהג, וכמ”ש הרמ”א סי’ תי”ז שאם המנהג לעשות מקצת מלאכות ולא לעשות קצתן אזלי’ בתר המנהג, וא”כ אם יהיה ברור שהמנהג להקל או להחמיר לית מאן דפליג, ויתכן שבזמנינו שדבר ברור הוא שהרבה דברים אינן תלויין במנהג המקום אלא במנהג בית אב כל מקום לפי מנהגו, א”כ גם בענין זה מי שברור לו מה שנהגו אבותיו באופן שהיה מנהג ברור במכוון יתכן שיוכל לסמוך ע”ז.
ובאופן כללי, הנני להעתיק לו מתוך פסקי הלכות מה שכתבו האחרונים בזה.
כתב החוות יאיר בספרו מקור חיים [הנדמ”ח] סי’ תי”ז קיצור הלכות סעי’ א’, שהנשים היו נמנעות מכל כביסה אפילו כלי לבן שלהם, אך מקרוב רבו המקילים בזה, וכן בארחות רבינו ח”א עמ’ קע”ז מובא שנהגו להקל, אכן בספר יוסף אומץ דיני ר”ח אות תרפ”ב כתב שאין לעשות כביסה בר”ח, וכ”כ בהליכות שלמה ר”ח פ”א דבר הלכה סקל”ד בשם הגרשז”א, ובקובץ מבקשי תורה חי”ג עמ’ מ”ט בשם הגריש”א, ושם חי”ד עצ’ רל”ו בשם הגרח”ק.
[אלא שכתב בהליכ”ש שם בשם הגרשז”א שבשעת הצורך אין נמנעים מלכבס בגד א’ בידים].
ולכבס במכונת כביסה דעת הגרשז”א שם שאפשר להקל, ודעת הגרח”ק להחמיר, ומ”מ באופן שהאשה מכניסה את הכביסה למכונה והבעל מדליק דעתו להקל (הליכות חיים ח”ב פ”כ), והגרנ”ק מחמיר (חו”ש שבת ח”ד הלכות ר”ח).
ולכבס בגדים לצורך ר”ח – יש שהתירו (א”א בוטשאטש מהדו”ת או”ח שם), ועי’ חוט שני שם.
מק"ט התשובה הוא: 9415 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/9415