מכיון שיש בזה הרבה צדדים בודאי שיש עדיפות לאוכלו לאחר שכבר בירך מזונות ושהכל על מאכלים אחרים, ואם בירך שהכל ואפי' מזונות יצא, ומעיקר הדין תלוי בשביל מה מפזרים את הפירורים דאם מפזרים אותם בשביל טעם אמיתי שיהיה בעוגה ויש להם חשיבות באופן כזה יש כאן שאלה של חיוב לברך בנפרד על מזונות [דמצד עיקר וטפל אין כאן כ"כ לרוב הצדדים מכיון שלא נאפו יחד], אבל אם יש מעט מאוד פירורים וברור שמי שאוכל את עוגת הגבינה אינו מתכוון כלל לפירורים ואינו נהנה מהם אין בזה שאלה של מזונות כלל.
מקורות: קיימא לן שכל שיש בו מין דגן הברכה היא בורא מיני מזונות, מאידך גיסא במשנ"ב (סי' קסח סקמ"ה) מבואר לגבי רקיקין שאינם משנים את ברכת כל המאכל לבורא מיני מזונות אלא אם כן נאפו יחד, אחרת יש לברך על כל אחד בנפרד, וכן נקט הגריש"א (הובא בוזאת הברכה) לענין הבצק שמעליו שמים את הגבינה שמכיון ששמים את הגבינה רק לאחר האפיה אינו נחשב מאכל אחד אלא כמו שני מאכלים ומברך על כל אחד מהם בנפרד, ובשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' כז סק"ו) רצה לחלק בין שכבה דקה שמצטרפת עם המאכל לבין שכבה עבה שאינה מצטרפת אם נוספה רק לאחר האפיה, ועי' שם עוד (ח"ו סי' כד), ויש לציין גם לדעת החיי אדם שהובא בביאור הלכה (ריש סי' ריב) שבאופן שיש שני מאכלים הניכרים לא אומרים בהם עיקר וטפל, וצריך לברך על כל אחד בנפרד, והביאור הלכה אמנם נקט שספק ברכות להקל אבל לא דחה דברי החי"א לגמרי ממקום לחשוש אליו עי"ש.
ואמנם יש שהעירו שאולי מדברי הביאור הלכה הנ"ל ברי"ס ריב מבואר דאין צריך שייאפו יחד כדי לעשות עיקר וטפל [עי' ספר סדר ברכות עמ' רמ ועי' מעדני אשר סי' קז].
והיה מקום לחלק בין נאפו יחד שבזה גם החי"א מודה לבין לא נאפו יחד שבזה נידון הביאור הלכה של החי"א כנגד החולקים, אבל מסתימת הדברים במשנ"ב ובביאה"ל הנ"ל לא נראה שדברי החי"א תלויים בנידון אם נאפו ושהנידון לגבי אפי' תלוי בנידון החי"א.
והיה מקום לומר שיש הבדל בין עיקר מחמת רוב לבין עיקר מחמת דבר של חשיבות, דבדבר של חשיבות אפשר שהעיקר נקבע על ידי חשיבות על ידי שנאפו יחד אפי' אם ניכר כ"א בפני עצמו [כלומר גם להחי"א שבעיקר מחמת רוב אינו נקבע אם אין תערובת גמורה], וכמו שמצינו במי שלקות שהם חשובין כמו השלקות אפי' שאין כאן תערובת כלל, משא"כ נידון החי"א מיירי לענין עיקר וטפל מחמת שהעיקר הוא רוב שזה נקבע רק בתערובת, אבל א"א לומר כן שכן בבירור דברי החיי אדם נאמרו להדיא גם לגבי תערובת של מיני דגן שגם בהם לא חשיב עיקר וטפל אלא אם כן אי אפשר להפרידן.
ומצד שני יש שהציעו סברא שמכיון שבעוגה כזאת שכל עיקר הטעם שבה הוא גבינה והפירורים יתכן שאינם משמעותיים בעוגה א"כ יתכן שהברכה היא רק שהכל.
ויש לציין בזה דיש כמה דברים שהורו הפוסקים שאין בהם את הדין כל שיש בו מה' מיני דגן וכו', כמ"ש בשו"ע סי' קסח ס"ח ובמשנ"ב שם סקמ"ה, וכעין זה שמעתי מהגרי"ב שרייבר בשם הגרי"י פישר שהאוכל קרמבו אין מברך על העוגיה מכיון שאינו מתכוון לאכול את העוגיה אלא את הקרמבו, וכעין זה כתב בחוט שני [ברכות עמ' רו] לגבי גביע הגלידה שאף שנותן טעם בגלידה מ"מ אין כוונת האדם על הדגן אלא על הגלידה, וכן כתב האג"מ [או"ח ח"ד סי' מג] שאם הגביע חביב על האדם והוא אוכלו מחמת הגביע צריך לברך בנפרד על הגביע, אבל אם אין הגביע חביב עליו ומתכוון לאכול את הגלידה מברך רק על הגלידה, וע"ע קובץ מבית לוי חט"ז עמ' פא שפטור מברכה על הגביע [ויש לדון באופן שנהנה מהגביע] ועי"ש בשינוי קצת החילוקי דינים בזה ועי"ש גם מש"כ בשינוי לענין קרמבו שמכיון שמתכוון גם לעוגיה מברך גם על העוגיה, ועי' אול"צ ח"ב פיד תשובה כ' ג"כ לענין גלידה בגביע שאינו מברך על הגביע.
על כל פנים, מכיון שיש הרבה צדדים בודאי שיש עדיפות לאכול את העוגה הזו רק לאחר שכבר בירך מזונות ושהכל על מאכלים אחרים, ומכל מקום אם בירך שהכל על עוגת הגבינה בודאי יצא, ואפי' אם בירך על עוגת הגבינה מזונות יצא להכרעת המשנ"ב שבדיעבד יצא על הכל אם בירך מזונות, אלא ששהכל עדיף ממזונות לענייננו מכיון שהוא מוסכם מהמשנה עד כל הפוסקים שעל כל המאכלים אם בירך שהכל יצא ולגבי מזונות אינו מוסכם (עי' בערוה"ש).
עיקר הנידון בתשובה זו מתייחסת לעוגה שכולה גבינה (ואין מתחתיה עיסה) ופיזרו עליה פירורי עוגת מזונות לאחר האפיה, אך בעוגת גבינה שעשוייה באופנים אחרים נכנסים לנידונים נפרדים.
מק"ט התשובה הוא: 7570 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/7570
