רק מי שישן ששים נשימות (שלפי המנהג הוא חצי שעה) אבל מי שלא ישן חצי שעה ראוי שיצא מאחר [עי’ משנ”ב סי’ מו סקכ”ד].
ומי שמסתפק אם ישן ששים נשימות או לא כ’ בקצות השלחן סי’ ה’ ס”ה שיברך בלא חתימה.
ולהלכה היה מקום לומר שיכול לברך עם חתימה כיון שרוב האחרונים תמהו על הא”ר שחידש שבניעור כל הלילה אינו מברך וגם במשנ”ב משמע שדעתם ברורה יותר, ולכן מאחר שיש כאן ספק ספקא א”צ להימנע מהברכה.
ואע”פ שבספק ספיקא בברכות ג”כ לא אמרי’ להחמיר כמ”ש המשנ”ב מ”מ בניד”ד שיש יותר נטיה להמחמירים בלאו הכי בכה”ג מצינו בספה”ע דאמרי’ בס”ס להחמיר.
(ומ”מ מצינו מאידך גיסא שהביא המשנ”ב הדעות בב”י שמברך על שינת קבע ביום וא”כ משמע דבלילה אינו מברך ואע”ג דלא קי”ל כוותייהו הא הוא רק מצד המנהג, ויל”ע).
[ואולי הקצה”ש צירף הדיעות שבכל ברכות השחר יש לברך רק על המאורע ולא על היום (דהיינו רק אם לבש ועמד וכו’) ואע”ג דאנן לא קיימא לן כוותייהו, אלא קיי”ל שהברכה היא על הנהגת העולם, מ”מ במקום שיש עוד צד חוששים לשיטות אלו].
ואם הוא מתכוון לישון ביום הרי ודאי שטוב יותר לעשות כעצת הביה”ל ס”ס נב (לגבי הענין המבואר שם) שיישן קצת ביום, ואז יש לצרף הדעות שמברך אלהי נשמה גם על שינת יום, וכ”ש כאן שיכול לסמוך על צירוף זה שבלא צירוף זה רוב צדדים להתיר לו לברך.
[ויש להוסיף עוד שהרי בנידון דידן שהיה ניעור בלילה ואחר כך ישן ביום הרי יש כאן ממ”נ שמחוייב בברכה, וכעין מ”ש המשנ”ב בשם זקני הגרע”א לענין ברכה”ת בסי’ מו, דממ”נ אם הלילה קובע או השינה קובעת בכל אופן יהיה חייב בברכה, ואע”פ שיש גם צד שלישי לומר שצריך דוקא שינת קבע בלילה, מ”מ הוא צד רחוק (בפרט לגבי ברכה”ת שבפוסקים יש ב’ דעות אם הלילה או השינה, וגם בענייננו הבה,ל הביא מהב”י דעות שהשינה קובעת, ומאידך יש דעות דהלילה קובעת עי’ סי’ מו סקכ”ד), והרי רוב הצדדים כאן הם שיברך].
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 12
מק"ט התשובה הוא: 4929 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/4929
