שאלה
אחד ממשפחתנו אוהב לאכול בצק [חי] (מברך עליו שהכל ובורא נפשות) וסבור שאינו חייב בחלה על אכילה כזו, למרות שהבצק עצמו ראוי להפרשת חלה, וטעמו עמו, כי בעתיד אופים אותו ואז הוא ראוי למאכל אדם, לא כן עתה בעודו בצק.
לשאלה אם כן למה הוא מברך עליו בכלל תחילה וסוף, עונה כי הוא עצמו נהנה מכך ביותר ואין חקר לשביעות רצונו ושביעתו הפיזית.
האם סברותיו נכונה אם לאו?
בברכה שלמה,
מ.
ג.
***
תשובה
י”ד טבת ע”ז
שלום רב
העושה עיסה שלא על מנת לאפותה פטור מן החלה כמבואר בשו”ע יו”ד סי’ שכ”ט ס”ו.
אמנם אם מתחילה עשה העיסה על מנת לאפותה אלא שנמלך והחליט לאכול אותה בעוד שהיא בצק, וכן אם מתחילה לש עיסה על מנת לאפות חלק ממנה, באופן זה העיסה חייבת בחלה.
הלכה זו האחרונה מבוארת בשו”ע שם סעיפים ג’ ד’, אלא ששם מדובר על אדם העושה עיסה על מנת לייבשה בחמה או לטגנה באופן שפטורה מן החלה, ומבואר שאם מתחילה עשאה על דעת לאפותה חייב בחלה, או על מנת לאפות ממנה מעט זה מחיב את כל העיסה, ואמנם לא נתבאר שם לענין מי שאינו מעוניין לעשות כלום עם העיסה מכיון שאינו מצוי, אבל הדין נראה שאינו משתנה (ועי’ שו”ת להורות נתן חי”ג סי’ פ”ה).
לענין אם מחשבת הבע”ב מועילה בזה או מחשבת הפועל, עי’ דרך אמונה הל’ בכורים פ”ו ה”ח.
בכבוד רב
***
שאלה חוזרת
יישר כח.
א.
אני מבין שאתם עניתם אפילו על בצק שאין עתידים לאפותו (כתבתם “שאינו מעוניין לעשות כלום עם העיסה”), כי הוא נאכל כולו ע”י התאב לו.
אם כן כ”ש וכ”ש בנידוננו, שרוב הבצק הולך לאפיה (לחם, חלות או עוגות), בודאי שהקורץ ממנו כביצה ועוד חייב בחלה תחילה.
ההבנתי נכונה?!
ב.
כתבתי שהלה מברך עליו שהכל ובורא נפשות.
אולי באמת חייב הלה לברך עליו במ”מ וברכהמ”ז, אם הבצק מיועד ללחם/חלות, או מעין שלש אם הוא מיועד לעוגות?
בברכה נאמנה,
מ.
ג.
***
תשובה
שלום
א.
נכון, והיינו באופן שתחילת הלישה היתה לאפיה אז חייבת העיסה בכל מקרה והרי היא כטבל.
ב.
הוא מברך שהכל כדין, וכ”כ בוזאת הברכה והובא בפסקי תשובות, וממילא גם ברכה האחרונה היא בורא נפשות.
***
הערות והשגות
אין עדיין הערות לתשובה זו.