עליית המים לרבקה

{עש”ק פ’ חיי שרה תשע”ו מודיעין עלית}

מה שהקשה כת”ר, שכתב רש”י בראשית כ”ד שראה שעלו המים לקראתה, והוסיף המהר”ל בגו”א שנס קבוע היה (וזהו דלא כהרמב”ן שכ’ שהיה זה בפעם הא’), וצ”ע א”כ אח”כ אצל הגמלים מ”ט הוצרכה לשאוב כיון שהמים עלו לקראתה, והביא כת”ר שמצא בס’ א’ שבאותה הפעם לא עלו לקראתה דכיון שהיתה עסוקה במצוה, יפה הוא לה לטרוח עבור המצוה, וק’ דגם לפנ”ז הרי היתה שואבת לאביה ואחיה.

תשובה – איני מבין שאלתך, חדא, מנ”ל ששאבה לאביה ואחיותיה, אולי שאבה לעצמה, ועוד הרי רשעים היו ועובדי ע”ז ומותר להורגן בעד א’ ודיין א’, ואפי’ בישראל כה”ג מורידין ואין מעלין, וה”ה בעכו”ם, ומה מצוה היא זו.

ובלא”ה לא הבנתי מה הוצרך לדברי הס’ הנזכר דאטו אם שאבה מבואר שכבר לא עלו המים לקראתה, דעלייה זהו לכבוד בעלמא וגם לקצר הדרך, אבל אין המים עולים עד לתוך הכלי, וזה הכונה למ”ש בבראשית רבה (ס ה) ותמלא כדה ותעל, כל הנשים יורדות וממלאות מן העין, וזו כיון שראו אותה המים מיד עלו, היינו שלא הוצרכה לירד, אכן ראיתי בל’ האלשיך שכ’ לכן אחשבה כי זה מאמר הכתוב, כי דרך יתר נשים היתה לרדת העינה ולשאוב ולמלא, אך זאת לא נצרכה רק ותרד ומיד ותמלא בלי שאיבה, ואין זה אם לא מעלות המים לקראתה ע”כ.

מק"ט התשובה הוא: 119289 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119289