עי' בריש שער הקדושה להמהרח"ו שעיקר גילוי אליהו הוא ללמד הסודות לצדיקים לפני שמתגלים נשמות נוספות, ועי' בכתובות גבי רב ענן וכן בתיקונים חדשים לרמח"ל, ונשים אינם מצוות בתלמוד תורה, ואין זו תכליתן לעסוק בתורה.
ועי' בשו"ת אמרי אש סי' י' מש"כ שאין לנשים להיכנס למקום הגברים בברית מילה משום שאליהו שם ואין ראוי שיהו נשים וגברים בבית אחד במקום אליהו.
ולענין הנידון על אליהו עצמו האם מותר לו שיחה עם האשה ואם יש לו הגדרת אדם או לא, יעוי' בספר פלאות עדותיך של הרב לורנץ שהביא הרבה מאוד מ"מ בכל הנושא הזה לעומקה ולרחבה ולא אטרח להעתיק כל הנידונים בזה, ומ"מ יש לציין דגם אם אין לאליהו דין אדם מ"מ אין זה ראוי להרבות שיחה עם האשה גם כאופן כזה, וראי' לדבר במו"ק כח ע"א עי"ש, ומענין לענין ע"ע בילקו"ש ס"פ בראשית בשם אבכיר.
לענין שאלתך מגמ' דנדרים נ' נראה שבכל פעם שיש צורך מיוחד באליהו שיעשה פעולה מסויימת שרק אליהו יכול לעשות אין זה נכנס לנידון מי ראוי לגילוי אליהו, וכנ"ל לענין שאלתך ממגילת אסתר.
בס"ד לכבוד הרה"ג עקיבא משה סילבר שליט"א שלום וברכה וכט"ס! אחדשה"ט כנאה וכיאה באהבה רבה!
פרסמתי את תשובת כבוד הרב שליט"א בענין גילוי אליהו הנביא זכור לטוב לאשה, בגליון שלי מריח ניחוח גליון מס' 813 פרשת ויקרא ה'תשפ"ד, וזה מה שכתב ידידי היקר הרה"ג מרדכי יצחק שליט"א מח"ס תמצית גנת אגוז (חולון ת"ו), וז"ל:
תגובה לגליון 813 ויקרא תשפ"ד בתשובת הרה"ג משה עקיבא סילבר שליט"א לשאלת הר"מ במזל ח"י אבוחצירא שליט"א בענין גילוי אליהו לנשים, הביא שבשערי קדושה כתוב שעיקר רוח הקדש היא ללמד סודות התורה ונשים אינן מצוות בלימוד תורה. אחהמ"ר יש להעיר כדרכה של תורה שאדרבה משערי קדושה משמע אף להיפך שכן כתב אמר אבא אליהו זכור לטוב (אליהו רבא ט') מעיד אני עלי שמים וארץ בין איש בין אשה בין גוי בין ישראל בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקדש שורה עליו. ואל תשיבני שכאן הוא רוח הקדש ואילו הנידון הוא בגילוי אליהו שכן גם על רוה"ק כתב מהרח"ו (חלק א סוף שער ג): "ואל זה נתכוון רבי פנחס בן יאיר במה שאמר (במשנה סוף סוטה) פרישות מביאה לידי טהרה וכו' וקדושה לידי חסידות וחסידות לידי רוח הקדש, כי זו חסידות שלימה הבאה אחר הקדושה והיא המביאה לידי רוח הקדש כי נתדבק בו דבוק גמור וישיג לגלוי רזי תורה ולהתנבא עתידות כמו שאמר רבי מאיר (אבות פ"ו משנה ה') כל העוסק בתורה לשמה, רצונו לומר לשמה של התורה שהיא היא הקדוש ברוך הוא, כי כל התורה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. זוכה לדברים הרבה וכו' ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכו':
הרי לך שאף שרוה"ק ניתנת ללומד תורה לשמה ואשה אינה מצווה בת"ת אעפ"כ כתב בשם התנדב"א שאף אשה כפי מעשיה שורה עליה רוח הקדש ואם כן הוא הדין בגילוי אליהו שהוא אחד מהמדרגות הנידונות בספר שערי קדושה. וכן הוא לגבי שאר המדריגות כגון חלום ומראה ומגידים וכדו'. ואח"כ כתב הרב ראיה שאין זה ראוי שאליהו ירבה שיחה עם אשה ממועד קטן כ"ח ע"א ולא מצאתי שום ראיה לדבר שם ומש"כ שם שלא נאמר במרים שמתה במיתת נשיקה 'על פי השם' פני שגנאי הוא אינו ראיה שכן שם אינו ראוי לכתוב כן בתורה אך אע"פ כן כך היה ומתה בנשיקה ואינו כבוד מצד האנשים כלפי כבוד שמים שלא יגשימו הדבר ובאליהו אין זה גנאי בדיבור שאינו דומה לנשיקה. כנלע"ד.
ועל מה ששאל הרה"ג ריחמ"א שלכאורה יש איסור יחוד לאליהו הנביא אינו נראה שכן אף כשיורד בכל בחינותיו נודע שהוא מזיהרא עילאה ונשמתו פרחה מאדה"ר קודם שחטא וא"כ לא נתערב בו רע ויצר הרע ואם כן לא שייכת בו גזירת יחוד כלל. וכן יש להוכיח מכמה צדיקים שנתגלתה להם השכינה כאשה לבושה שחורים וכן רחל אימנו ועוד אף שהיו לבדם ומוכרח שאינו יחוד. וראה במישרים מגיד שהרי"צ ברענפלד זצ"ל היה לו מגיד שהיה נגלה לו בכל פעם בצורה שונה כזקן או כנער ואף כאשה.
אמנם גילוי מגיד הוא חלק מנשמתו של האדם עצמו המתגלה אליו בלבוש חוצה לו אך גם גילוי אליהו הוא מדריגה בנשמת האדם שכן כמו שיש לכל אחד משה שבו כן יש אליהו שבו ששייך לנשמתו וכן לכל אדם יש בחינת משיח שבו שאם יזכה במעשיו תתגלה אליו בגאולה פרטית.
ועיין בזוהר הקדוש (ויקרא יט ע"ב) ווי לְעָלְמָא, כַּד אִינּוּן נָשִׁין שַׁלְטָן בְּעָלְמָא, כַּד חָמָא נְבִיאָה, דְּיִשְׂרָאֵל מֵעֲקְמֵי אָרְחַיְיהוּ, וְאִינּוּן אִשְׁתְּכָחוּ בְּחוֹבִין קָמֵי מָארֵיהוֹן, כְּדֵין אָמַר, נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת הֵיךְ אַתּוּן שְׁקִיטָאן, הֵיךְ אַתּוּן יַתְבָן דְּלָא לְאִתְּעָרָא בְּעָלְמָא, קוֹמְנָה. וּבְאֲתַר אָחֳרָא (ק"ס) אוֹקִימְנָא לְהַאי קְרָא וכו' אֲבָל לָא אִתְּמַר, אֶלָּא כְּמָה דְּאַשְׁכְּחָן בִּדְבוֹרָה. דִּכְתִּיב (שופטים ד) הִיא שׁוֹפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא. וְעַל דָּא תָּנֵינָן, וַוי לְבַּר נָשׁ דְּאִתְּתָא קָא מְבָרְכָא לֵיהּ לְפָתוֹרָא. כַּךְ דְּבוֹרָה, הִיא שׁוֹפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא, וַוי לְדָרָא דְּלָא אִשְׁתְּכַח בְּהוּ מַאן דְּדָאִין לְעַמָּא, אֶלָּא חַד נוּקְבָּא. הרי שדבורה הייתה שופטת את ישראל ושרתה עליה נבואה ורוח הקדש כיון שלא היו גברים ראויים שתשרה עליהם הנבואה ועל זה אמר הזוהר וי לעולם שנשים שולטת בו. עכ"ל.
אשמח מאד לתגובת כת"ר שליט"א אם יש מה להוסיף או להעיר על הדברים כדרכה של תורה. תודה רבה על הכל הצב"י רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא ס"ט מח"ס מריח ניחוח עפולה ת"ו
ראשית כל איני אומר קבלו דעתי, שכן לא כתבתי הכרח לדברים שכתבתי.
בענין ההערה על רוה"ק זה ברור שיש הרבה דרגות ואופנים ברוה"ק, ובהרבה פעמים רוה"ק הכוונה רק ידיעת העתידות, ולפעמים בל' חכמים הביטוי רוה"ק מתייחס רק לרמז בעלמא היוצא מתוך דיבורו בלא מתכוון כלל, ויעוי' ברש"י פ' וישב, ויש רוה"ק שהכונה לצלילות הדעת הבאה בסייעתא דשמיא ועי' חזו"א ריש יו"ד (וע"ע ימלא פי תהלתך להגראי"ל בראש הכרך), אבל המהרח"ו שציינתי הכוונה לענין ביאור דבריו שגילוי אליהו הוא כעין הכנה והקדמה ושלב שלפני לימוד מפי נשמות הצדיקים, וזה עיקר ענין גילוי אליהו, וזה שייך בגברי ולא בנשי.
אבל אה"נ אם יש צורך שיציל אלי' אשה הטובעת וכיו"ב ועכ"פ כל מה שמותר למי מן העוה"ז, לא מזה קאתינא לאפוקי, אלא רק עיקר ענין גילוי אליהו, אבל אה"נ המובן האקראי של גילוי אליהו להציל מצרות וכיו"ב זה שייך גם באשה ואינו מן הנמנע כמו לגבי מ"ש גבי אסתר, ויעוי' בפ"ק דע"ז וברש"י שם גבי מעשה דר"מ בעל הנס ודוק.
לענין דבורה הנביאה ידוע שיש בזה דברי התוס' במס' שבועות רפ"ג שרק הי' שם ע"פ הדיבור וכך קי"ל להלכה בפוסקים כתי' זה של התוס' ודלא כהצד שהי' להתוס' שאשה כשרה לדון, וממילא ממקום שבאת אין להביא ראיה אלא שאין דרך בכך, והזוהר קאמר שהדור נענש שנשתנה העולם מסדרי בראשית באופן כזה מחמת שפלות הדור, ואין מביאין ראיה מדברים שנשתנו מסדרי בראשית.