יעוי' במלבי"ם (שופטים כא, ח ט) שכתב הטעם שראו ישראל שבאותו הדור להרוג את יושבי יבש גלעד, משום שסברו בדעתם, שהטעם שנענשו בפורענות זו שכמעט נכחד שבט בנימין הוא מחמת חטאם של יבש גלעד שעברו על השבועה, ויש לציין שכעין זה מצינו בעכן שנענשו מחמתו, וכן מבואר בגמ' דשבועות שכל העולם נזדעזע על לא תשא, וממילא העצה לזה הוא להיפרע מתושבי יבש גלעד, ולא יועיל לזה להתיר השבועה, וגם לא קשור לזה מה שהוצרכו להשיא בנותיהם לבני בנימין, שהוא ענין נפרד ואינו קשור להריגת זכריהם.
ומ"מ צע"ק שהרי חכם עוקר נדר מעיקרו וגם שהיה כאן על דעת רבים, אבל נדר על דעת רבים שייך להתיר אם עבר על הנדר וכמו שביארתי בתשובה אחרת [לענין נזיר שמשון] בשם הרשב"א והפוסקים, דלא ניחא להו לרבים שיעבור איסור, ובפרט שהוא צורך הצלת ציבור שבזה בודאי אפשר להתיר אפי' שהוא על דעת רבים וכדין התרת נדר שעל דעת רבים לצורך מצוה [עי' בתשובה הנ"ל].
והיה מקום לומר משום שאע"פ שבדיני אדם אינו לוקה מי שעבר על נדר או שבועה והתירו אחר כך, מ"מ בדיני שמים לוקה, כמו שדרשו בגמ' דנדרים עה"פ וה' יסלח לה שמי שנתכון לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה צריך כפרה וסליחה וה"ה לענייננו, ולכן סברו שדין יושבי יבש גלעד היה כדין עובר על השבועה בדיני שמים, וממילא מה שכמעט נמחה שבט היה מחמתם גם אם יתירו השבועה מעתה ואילך, וגם אם כלפי שמיא מעיקרא גליא שמעתה ואילך יתירו השבועה.
ויש לציין בזה עוד לדברי הרמ"א ביו"ד ריש הל' נדרים לפי מה שנתבאר בנו"כ שם שיש אומרים שאין היתר לשבועה, ולפי שיטות אלו מובן ג"כ למה לא התירו שבועתם.
אבל באמת היישוב לזה הוא, דהרי אי' בשו"ע סי' רכח סכ"ו אין נדרי הציבור ניתרים אלא מכאן ולהבא אבל לא על מה שעבר, וכ' שם בביאור הגר"א משום דהתרת חרם הוא מיגז ג'ייז כמו בהפרת נדר אשה וציין שם לסי"ז בשו"ע שם דבהתרת נדרי חרמי ציבור אפשר להתיר קודם שיחול הנדר כמו בהפרת נדרי אשה, ועי"ש בבהגר"א סקל"ד.
והנה מה שעברו יבש גלעד הוא חרם, וכמבואר בפרקי דר"א פל"ח וחרמו שיהא כל ישראל עולים אחריהם ועשו שבועה מקטון וכד גדול שנאמר (שופטים כא, ה) כי השבועה הגדולה, וכי שבועה נשבעו כל ישראל אלא שהחרם הוא השבועה, אנשי יבש גלעד לא עלו ולא באו עמהם בקהל ונתחייב מיתה שנאמר לאשר לא עלה אל ה' וגו' מות יומת עכ"ל הפרקי דר"א, וציין לו בביאור הגר"א על השו"ע שם בסי' רכח סכ"ה במה שכתב הרמ"א שם שיש התרה לחרם אפי' הזכירו שבועה עם החרם (ומ"מ ההתרה היא רק מכאן ולהבא דמה שהוסיפו שבועה הוא רק להחמיר על החרם ולא להקל עי' בביאור הגר"א שם).
ולפ"ז לא שייך כאן לדון אם צריך להתיר מה שנשבעו שמי מישראל שלא יבוא איתם ימות, דאם נשבעו ישראל שבועה זו א"כ הרי שבועה כזו כלל אינה חלה, דאדם שנשבע שיהרוג פלוני הרי הוא נשבע לבטל מצוה בתורה, ואפי' אם נימא שנשבעו באיזה אופן שתחול ואכמ"ל, מ"מ היא שבועה שא"א לקיימה שהרי פקו"נ דוחה חובת קיום שבועה, וגם מחוייב להתיר נדרו כמ"ש הש"ך בשם מהרש"ל [הבאתי בתשובה אחרת], אבל עכשיו נתברר שהשבועה נשבעו אנשי יבש גלעד עצמם עם כל ישראל שיוחרם כל מי שלא יבוא, ואנשי יבש גלעד נתחייבו לשמים כשלא באו.
וכמו שהובא שם בפרקי דר"א עוד מקומות שמצינו במקרא שמי שעבר על החרם נתחייב מיתה על ידי ישראל, כגון עכן וכן יונתן בן שאול שכמעט הרגוהו, וכן אנשי יבש גלעד באו להורגם על שום שעברו על החרם, ולפי מה שנתבאר לא היה מחמת שנאתם לשבט בנימין אלא מחמת אהבתם אותם.
מק"ט התשובה הוא: 120584 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120584