לגזור על אחד מן הקהל שלא יכנס לבהכנ”ס

שאלה

האם אתה מכיר מקורות בהלכה על דין בן מחלוקת בתוך קהל האם אפשר להם לגזור עליו כגון שלא ליכנס לבית הכנסת לחודש או לא להיות חזן וכדומה והאם צריכים לדון על זה בבית דין או רשאי הרב או ראש הקהל לדון עליו לבד ?

א.

***

תשובה

בגוף מכתבו איני מכיר מקורות ברורות בזה, ועי’ במשנ”ב סי’ נג ס”ק יז, ומ”מ מסברא הפשוטה לכאורה אין היתר לרב בלבד לדון יחידי, אלא אם כן בית הכנסת הוא רכושו באופן שיש תנאים המועילים בדין לזה או באופן שכל הקהל או המקדיש שו תנאים כאלו באופנים המועילים, ומ”מ אולי היכן שהרב ברור לו הדין כגון שאחד רשע גמור וגורם רעות בקהילה הוא יכול להחרימו ולהפרישו ממזימתו, אבל לא מצד ב”ד אלא מצד שברור לו הדין וזה גם הדיוט יכול לעשות דינא לנפשיה בתנאים מסוימים ועי’ יש”ש רפ”ג דב”ק.

ועי’ עוד במשנ”ב סי’ הנ”ל ס”ק נ”ג, שכתב השו”ע אפילו יחיד יכול לעכב ולומר איני רוצה שפלוני יהיה חזן, אם לא שכבר הסכים עליו מתחלה.

וכ’ הרמ”א, ודוקא שיהיה לאותו יחיד טעם הגון על פי טובי העיר, אבל בלאו הכי אין היחיד יכול למחות בש”צ (מהרי”ו סי’ ס’).

ואם הוא שונאו, יכול למחות בו קודם שהסכים עליו ע”כ.

וכתב המשנ”ב וז”ל, שפלוני יהיה חזן – ה”ה בכל המינוים יכול למחות אפילו בחכם מרביץ תורה [תופס ישיבה] ודוקא כשרוצה לקבל אחר אבל אם מוחה שאינו רוצה שיהיה מרביץ תורה בקהל פשיטא שאין במחאתו כלום ואפילו המיעוט יכולין לכוף לרוב ואפילו ברוצה למנות אחר אם אותו שרוב הקהל מסכימים עליו הוא עדיף מזה ג”כ אינו יכול למחות ואפשר דאפילו מיעוט יכולין לכוף לרוב לשכור מעולה [כנה”ג] כתבו האחרונים שזה הדין דשו”ע הוא דוקא בימיהם אבל היום שידוע שבעו”ה הרבה מחזיקין במחלוקת בלי טעם וריח וכונתם שלא לש”ש אם היו צריכין לשאול לכל יחיד ויחיד בענין המינויים בין לענין מינוי הש”ץ או מרביץ תורה ואב”ד בעיר וכל כה”ג לא היו מסכימים לעולם ע”כ הולכין אחר רוב פורעי המס ואפילו פסולי קורבי ביניהם [מ”א] ועכשיו המנהג שהולכין אחר ז’ טובי העיר או אחר הנבררים מן הקהל ע”ז כל מקום ומקום לפי מנהגו [פמ”ג] והכל שלא ירבו המחלוקת ואין משגיחין על יחיד והמ”א כתב עוד טעם דלא שייך היום דין דעיכוב יחיד לענין ש”ץ דדוקא בזמניהם שהיה הש”ץ מוציא רבים י”ח בתפילתו אז היה יחיד יכול לעכב דאין נעשה שלוחו בע”כ משא”כ עתה שכולם בקיאים רק הש”ץ הוא לפיוטים אף על פי שאומר קדיש וברכו אין כל כך קפידא ע”כ.

בכבוד רב

***