בתשובות הסמוכות הארכתי בכמה פרטים הנוגעים לדין זה בשרשי הדינים, כל אחד לגופו, ובזה אכתוב סיכום לדברים:
לענין הנידון אם הלכה כהרמ"א בזה, אכן הלכה כהרמ"א בזה, ולענין אם יכולה לטעון קים לי כהחולקים על הרמ"א, בניד"ד לא מסתבר שיכולה לטעון כן וכמו שנתבאר.
לענין הנידון אם כופים עליה לדון בעירו של אביו פשטות הפוסקים שיש בזה כפייה וכמשנ"ת.
לענין אם רוצה לדון בעירו של אביו בב"ד אחר בזה אין כפייה, אלא זבל"א, ולפי בעל התרומות (שיתכן שכך המנהג כדבריו כיום בסתם נתבע שאפי' זבל"א אין) לכאורה יוצא שאפי' זבל"א אין כאן אלא הולכין אחר הנתבע לגמרי.
אם רוצה לדון בעיר סמוכה שהנסיעה לשם במונית היא סבירה כדרך בני אדם כדבר שגרתי שאינו טירחא יותר מהליכה בתוך עיר ממוצעת יש מקום לצדד שגם בזה אין כח בידינו לפסוק עליה סירוב.
במקרה שמסכימה לדון רק בעיר אחרת שנחשבת לא צייתא דינא, לענין רמת הסירוב בזה יעוי' בפנים התשובה המיוחדת לנידון זה, ובאופן שבכאן שיש כאן עוד אילו צירופים לצרף (דהיינו צירוף הכת"ס לענין תובע אב, וצירוף האמרי יושר לענין כפיה בניד"ד, ובצירוף ההרי בשמים שבכל ספק הדר דינא ואזלי' בתר הנתבע, ועי' ברמ"א סי' כה לענין כמה חכמים שכ"א אומר מטעם אחר), יש יותר מקום לתלות להקל במקומות שיש לצרף עוד טעמים בדבר.
ואבקש שלא יסמכו עלי להלכה בכל זה שלא עינתי כעת בדברים אלא מקופיא.
מק"ט התשובה הוא: 2591 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/2591