בזמן שאז האדם מספיק לאכול כדי שלא יבוא לידי רעבון.
הנה יעוי’ בטושו”ע שחילקו דין אכילה של שחרית לב’ סימנים, דדין פת שחרית שמצלת מן המחלה השיתו בסי’ קנה לענין אכילה קודם שילך ללימודו, ודין סעודה שיאכל קודם חצות וכל פרטי הדינים בזה השיתו בסי’ קנז אחר שלמד ועסק במלאכתו, ומבואר בזה דשיעור פת שחרית אין ההגדרה לאכול קודם חצות אלא הגדרה אחרת.
והנה בטור שם לענין פת שחרית הביא דברי הגמ’ בסוכה כו ע”א כדטעים בר בי רב ועייל לכלה, ויעוי’ ברש”י על הגמ’ שם שכתב כדטעים בר בי רב ועייל לכלה בבוקר, כשהולכין לבית המדרש, ודואג שמא ימשכו השמועות, וטועם מלא פיו ושותה עכ”ל, ומבואר בזה שההגדרה של המבואר שם הוא שמקדים לאכול כדי שלא ירעב.
ומבואר מתוך דברי הטור שאם לא יעשה כהבר בי רב הנ”ל אלא ירעיב עצמו וימתין לשעה שישית של מאכל ת”ח לא יקיים בזה פת שחרית.
ויש לציין בזה עוד דבגמ’ ב”ק צב מייתי קרא לענין פת שחרית לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש שע”י פת שחרית ינצלו ממכות אלו, וז”ל הגמ’ שם, מנא הא מילתא דאמור רבנן השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה ואמרי אינשי שיתין רהוטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כרך דכתיב לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש ע”כ, ומבואר שההגדרה של פת שחרית הוא כששומר עצמו שלא יבוא לידי רעבון.
ובסיום הדברים יש לציין דבגמ’ שם משמע שסתם בני אדם אינם מאוכלי פת שחרית עי”ש, ואילו בגמ’ פסחים יב מבואר שסתם בני אדם אוכלים בד’ שעות שביום, ולפי דברינו ניחא שפת שחרית הוא ענין אחר וכמשנ”ת.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 11
מק"ט התשובה הוא: 4797 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/4797
