הראוני בלוח עתים לבינה (שבועות תשפ”ו) שהביאו מי שכ’ שאסור ללמוד שמו”ת משום הכנה לשבת שאח”כ, ואם יש לחשוש לזה בדיעבד שלא יצא יד”ח.
והשבתי דגם לכתחילה א”צ לחשוש לזה דלא שייך הכנה בדבר שהוא תועלת לו בעצם המעשה עצמו כמו שהוכחתי בתשובות אחרות, וכאן בד”ת הרי נהנה מד”ת, ויש לו תועלת בלימודם ולא שייך הכנה, ובלאו הכי הרי החיוב מוטל על האדם כבר משבת קודמת, וכבר מחוייב ביו”ט בשמו”ת, וגם דבחיד”א בשם הרמ”ע דן על אמירת התרגום בשבת ויו”ט מצד הקבלה לכתחילה, ולא אשתמיט לומר דיש חשש בעצם האמירה ביו”ט כשחל בחול, וגם ביוסף אומץ דן על אמירת שמו”ת של בראשית בשמח”ת ולא אשתמיט לדון בזה מצד הכנה, וגם בהרבה אחרונים דנו [עי’ בספר שמו”ת כהלכתה] על זמני אמירת שמו”ת קודם שבת חוה”מ לשבת שלאחריה וכיו”ב ולא אשתמיט תנא מינייהו לומר דבכל גווני יהיה אסור כשקורא ביו”ט לשבת, וגם באחרונים דנו דממנחה יכול לקרוא לשבת שלאחריה [אף דשם שייך לנידון דהכנה משבת לשבת ואכמ”ל, וגם דשם יש מקום לטעון דשייך לקריאה של אותה השבת כיון שנקרא כבר במנחה מ”מ חיוב ודאי אין באותה השבת, וגם חזי לאצטרופי לכל הטענות הנ”ל], ועוד יש להוסיף דאם אסור הכנה מיו”ט לשבת יהיה אסור גם השלמה משבת ליו”ט כדמוכח בסוגי’ דחלבי שבת וכו’, וזה מפורש בשו”ע או”ח סי’ רפה שאפשר להשלים קריאות של כל השנה בשמח”ת וגם להמחמירים אי”ז מצד הכנה.
היוצא מכ”ז דא”צ לחוש לזה כלל.

לפו”ר יש להוכיח מדא”ר יהושע בב”ק עה אין בדבריך כלום שכבר הודית ולפי א’ מפי’ הגמ’ מיירי שהודה בב”ד ושוב לא יוכלו העדים להוציא עבדו א”כ גם בב”ד אחר א”א ודוחק לחלק בין הודה בפני ב”ד חשוב שבדור להודה בב”ד של ג’ מומחין בלבד.
אבל לפום קושטא נחלקו בזה הפוסקים דבקצה”ח סי’ שנ הביא מש”כ בתרומת הכרי דלא מהני עדות בב”ד אחר ואילו הוא עצמו חלק ע”ז וכתב דברי עצמו בדעת הב”ח שם, והנתה”מ הביא הך ראיה מדר’ יהושע, והאחרונים האריכו הרבה בדברי הקצה”ח שם, ועי’ עוד באנצ”ת ערך מודה בקנס שהביאו מ”מ רבים בענין זה ובשאר פרטים השייכים לזה.

מבואר בפוסקים (או”ח סי’ קכז) שיש לשחות במודים דרבנן, ועי”ש ברמ”א בשם מהרא”י לשחות עד סופו ובבה”ל הביא דעת הגר”א לשחות רק עד תחילתו ועוד שם בפוסקים הנידון אם לשחות גם בסופו, ומקור הנידון בזה מירושלמי, ומבואר שם דיש שנהג לסיים עם הש”ץ ממש כשמסיים ברכת הודאה, ודין שחי’ מבואר בשו”ע לגבי ההולך בדרך שהוא בעמידה, וא”כ משמע דגם זה בעמידה ואפשר דמאחר שנזכר בירושלמי ששייך שחי’ בסופו לאיזה דעה א”כ אפשר דלכו”ע כולו הוא בעמידה, וכ”כ הגרח”ק (דעת נוטה עמ’ שסו ואילך) דמודים הוא מחזהש”ץ ויש לאמרו בעמידה.
ובאמת שכן הובא גם בלקט יושר עמ’ 27 שמהרא”י גם כשלא הי’ יכול לעמוד בכל חזהש”ץ הי’ עומד בכל מודים דרבנן, אבל אי משום הא הי’ מקום לדחות דמהרא”י לשיטתו ששוחה גם בסוף.