האם יש חיוב לאכול שום בזמנינו בערב שבת ובאיזה שום נאמר

בגמ’ דב”ק ס”פ מרובה נזכר דין זה עם תקנות שתיקן עזרא ולפו”ר משמע שהוא חיוב כשאר רוב התקנות, וכן במתני’ דנדרים הנודר מאוכלי שום ומבו’ שם שדרך ישראל לאכול שום אז ומשמע שהיה מנהג קבוע וידוע בכל ישראל לאכול שום, אבל במשנ”ב ר”ס רפ כ’ מצוה לאכול שום וכו’ [והוא מהמג”א שם בשם היש”ש פ”ז דב”ק סי’ מ”ג], ולפעמים מצוה הכוונה רשות, ובשעה”צ שם כ’ שהוא מתקנות שתיקן עזרא, ואולי לפ”ז אכן כוונתו דמצד הדין הי’ חיוב, אבל אינו מוכרח דלשון תיקן שייך גם בדבר שאינו חובה ועכ”פ דשאר התקנות יש בהן דברים שהם חובה, וצל”ע אם אינו חובה מנ”ל שאינו חובה ומה טעם האידנא מצוי שיש שלא נהגו בזה (ובחידושי על הגמ’ שם כתבתי לעורר דאולי יש עוד מתקנות עזרא לא נאמרו בתורת חיוב גמור כגון דינא דמשכמת ואופה וצל”ע ועי”ש עוד).
ועיינתי במקור היש”ש שם ולא מצאתי שהזכיר הלשון מצוה (רק בדרך אגב בתוך דבריו אח”כ לענין אימתי נוהגת מצוה זו אם בער”ש או בליל שבת) אלא אדרבה כ’ בתוך דבריו שאם אכלו אח”כ ביום ולא אכל בלילה יצא, ומשמע דחיובא הוא מהלשון יצא.
ומצאתי במחב”ר שם שהביא ל’ הרמב”ם בפהמ”ש בנדרים שם דמשמע מלשונו להדיא שתקנה זו אינה נוהגת האידנא וכ’ המחב”ר שם בטעם הדבר דהוא מצד השתנות המקומות והזמנים [ולמד כן בכוונת לשון הרמב”ם בפהמ”ש שם עי”ש], ור”ל שנשתנו הטבעים והאידנא אין באכילת שום תועלת לענין זה כמו בזמנם, אבל הביא שיש שנהגו בזה עד האידנא.
ואולי מטעם זה כ’ האחרונים הלשון מצוה דמשמע דאינו חובה והיינו מטעם הרמב”ם הנ”ל דמעיקר הדין סבירא לן כוותיה שהאידנא אינו חייב והראיה שרוב העולם לא נהגו בזה [ולולי תי’ זה אם נימא דמצוה ר”ל אינו חובה א”כ אולי ס”ל דיש עוד מהתקנות שאין חיוב גמור וצל”ע דאולי כך ס”ל לענין סינר].
ובערה”ש שם ס”ב כתב טעם אחר במה שאין נוהגים בזה משום שכ’ הס”ח לצלותן ובלא זה אינם טובים עי”ש ואין אנו בקיאין לצלותן, וצ”ע דלמה לא יצלה אותן לגמרי, ובלא”ה צ”ע היכא אשכחן דאמרי’ שאין אנו בקיאין לקולא בפרט דבגמ’ לא נזכר צלויין כלל, ועוד דלגוף מש”כ המשנ”ב בשם הס”ח לאכלם צלויין כ’ המחב”ר שם דכוונת הס”ח לאפוקי חיים ולא לאפוקי מבושלין (ועי’ של”ה שער האותיות ק’ קדושה), וכן במעשה רב מהגר”א סי’ קכד כ’ לאכלן מבושלין, (ועי’ בארחות רבינו ח”ג סי’ רלא), ומ”מ אחר דיש דברי הרמב”ם הנ”ל ניחא דלגבי עוד דברים מצינו בעוד מהפוסקים שכ’ דנשתנו הטבעים בפרט לענייני מאכלי רפואות.

לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 119

לתשובה זו פורסמו תגובה אחת. לצפיה בתגובות לחץ כאן.