בביאור הגר”א או”ח סי’ תכט ס”ב כ’ והכלל כל יום שא”א תחנון א”א צידוק הדין ולא צו”ץ וכ”ש הספד שצ”ה אין אסור רק משום הספד וע”ל סי’ רצ”ב ס”ב וסי’ ת”כ ס”ב וכ”ז ממנהגא אבל מדינא דגמ’ הכל מותר דהא הן מימים הכתובים במגילת תענית וכו’ עכ”ל, ומבואר בדבריו דממנהגא א”א לומר הספד ביום שאין אומרים בו תחנון.
וכן מבואר מתוך דברי פמ”ג א”א שם סק”ג ד’ ו’ דהיכא שתענית יחיד אסור אסור נמי הספד דהספד חמור מתענית יחיד ולא אמרו דאם מותר בתענית מותר בהספד אלא אם מותר בתענית ציבור אבל אם מותר בתענית יחיד אינו ראי’ דמותר בהספד דתענית יחיד קיל מהספד עי”ש.
וכן כ’ במשנ”ב סי’ תקמז סקכ”ו דאין אומרים שבחו של מת ביום שאין אומרים צידוק הדין מפני שגם זה מרגיל את ההספד, ועי’ בדבריו ובדברי ש”א בסי’ תכט שא”א צידוק הדין ביום שא”א תחנון.
ובערך לחם להמהריק”ש שם כ’ וז”ל ואין מספידים וכו’, והוא הדין לימים שמבטלין מהם תחנונים ונפילת אפים שאין להספיד בהם שלא בפני המת אפילו מת ביום שלפניו, וקל וחומר הוא מביטול תחנונים, ודוקא על ידי ספדן או שתהא אחת אומרת וכולן עונות אחריה, וכבר נהגו גם כן בצדוק הדין לומר קצת ממזמור [תהילים מט] שמעו זאת וכו’ עכ”ל.
ומבואר בדבריו בביאור דברי השו”ע דאין להספיד ביום שאין אומרים בו תחנון, אלא שהגביל בזה לכמה קולות, הא’ דבפני המת שרי, הב’ דוקא על ידי ספדן וכיו”ב אסור [ואולי ר”ל דווקא מי שרגיל להספיד שיודע לחמם], הג’ דלומר איזה פסוקים אין איסור [אע”ג דבצידוק הדין גמור החמירו משום הספד], והטעם כיון דאינו מאיסורא אלא ממנהגא לכך לא החמירו בכ”ז.
ויל”ע אם המשנ”ב שהחמיר אפי’ בדיבור בשבחו של מת יקל בהספד שלא ע”י ספדן, ולכאורה כ”ש שלא יהיה מותר, אולם ראיתי בשם הגריש”א (ציוני הלכה עמ’ ק קב) שהקיל בחודש ניסן לדרוש בשבחו של חכם בעצרת התעוררות אם אינו מעורר לבכי, ואולי מאחר שהוא מנהגא הקיל בזה אם אינו מעורר לבכי.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 129
מק"ט התשובה הוא: 149116 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149116