מסברא היה נראה שכל ששמו ריאה בין עוף בין בהמה וחיה בין טמאים ובין טהורים מאירים את העיניים וע"י סממנים כמובן כמ"ש שם בגמ', ולהכי מתחילה אמרי' בסתמא למה נקרא שמה ריאה דמשמע בכל מה שנקרא שמה ריאה, וכמו שמצינו ...קרא עוד
מסברא היה נראה שכל ששמו ריאה בין עוף בין בהמה וחיה בין טמאים ובין טהורים מאירים את העיניים וע"י סממנים כמובן כמ"ש שם בגמ', ולהכי מתחילה אמרי' בסתמא למה נקרא שמה ריאה דמשמע בכל מה שנקרא שמה ריאה, וכמו שמצינו דמה שכ' בגמ' (ברכות סא) שריאה שואבת כל מיני משקין הוא בכל ריאה, וגם מ"ש בטור (סי' תקפג) שריאה היא קלה הוא בכל ריאה, וכ"ש בדבר שנרמז בשם ריאה גופא שמאירה את העינים מסתבר דהוא בכל ריאה.
ומה שנקטו בגמ' שם אוזא בזוזא וריאה דידה בארבע אין להוכיח מזה שהוא רק באווזא או בדומה לה, דיש לומר דלכך נקטו הדוגמא באווזא ששם יותר מצוי הדרך שהאוזא בזוזא וריאה דידה בד', דמלבד מה שהכפילות לחוד של חדא מארבע הוא חידוש, מלבד זה יש ענין נוסף דהלשון זוזא לבטאות סכום מועט (כמו דנקא בת זוזא) ומאידך הל' ד' זוזי לבטא סכום חשוב (כמו לנקווט ד' זוזי) נזכר בהרבה מאוד מקומות בש"ס ועי' בתוס' דגיטין.
אולם יעוי' להמהרא"ל צינץ בספרו גור אריה חולין נז ע"א שכ' דדוקא ריאה של אווזא מאירה את העינים, אע"ג דשם מיירי להס"ד בגמ' בחולין שם עי"ש מ"מ לא הזכיר שינוי זה למסקנא, ועי' בספר בארות המים בחולין לג ע"א מה שפירש דברי רש"י שם, ולפי פירושו שם יוצא דה"ה גם של בהמה, אבל אין פירושו ברש"י מוכרח כלל, ועי' בשו"ת דרכי שלום ח"א סי' מח מה שדן שם להלכה באחשביה בריאה מצד שמאירה את העינים ומדבריו ג"כ משמע שלא הבין שהוא ענין מיוחד באווזא, אבל מ"מ עיקר דבריו צ"ע מה שייך אחשביה לדידן בריאה כיון דאינה מאירה אלא על ידי סממנים ולא ידעי' להו כלל.
ויעוי' בפרישה ביו"ד ריש סי' לה שכ' טעם אחר למה נקראת ריאה, ע"ש שרואין ובודקין בה, והקשו עליו הכנה"ג והפמ"ג דהרי בגמ' אמרי' טעם אחר לשם ריאה, וכן הקשו עוד אחרונים, ועכ"פ מדלא תירצו דטעם הגמ' הוא רק על אוזא שמע מינה דלא סברו כן, ואולי זה באמת מה שסובר הפרישה כהמהרא"ל צינץ שהוא רק אווזא ולכן דייק לומר טעם דשייך בכל ריאה, ולא רצה לתרץ דכל המינים נקראו ריאה ע"ש ריאה של בר אווזא שמאירה את העינים שהוא דוחק, ואולי זה באמת סברת הפמ"ג וכנה"ג משום שדייקו כן מלשון הגמ' שכל הריאות נקראו כן מטעם שריאה שמאירה את העינים וכמו שנתבאר אחר כך (לפי מי שהבין כן) דמיירי במין מסויים שמאירה את העינים.
ומ"מ כבר כתבו הראשונים שאין אנו בקיאין ברפואות שכתבו חכמי התלמוד, ולכן א"א לומר דבר מוכרע וברור בזה, וגם כתבו התוס' בספ"ק דמו"ק יא ע"א דנשתנו הטבעים בכמה רפואות שנזכרו בגמ'.
מה שלא דרשו לגבי ראה שמאירה את העינים כמו שדרשו לגבי קרא דללקט אורות (יומא יח ע"ב) וכן לגבי השם הריאה, נראה הטעם בזה דאין סברא דלשמעי' קרא שבח בדבר איסור, אבל בריאה מאחר שעיקר השבח מיירי על האוכל ריאה בהיתר לא אכפת לן אם משתמע מזה גם שבח באיסור, דישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וגו' (הושע יד).
ולגבי שאלתך אם מועיל סיכת הסממנים הנה כמו שאין אנו בקיאין מה הם הסממנים כך אין אנו בקיאין היאך דרכי הרפואה שלהם, ומ"מ מלשון רש"י שמעי' שלמד שעיקר צורת רפואתה היא באכילה בתערובת סממנים, ועי' גם במהר"ם שיף, אם כי בלשון הגמ' גופא יש מקום ללמוד גם לאידך גיסא.
מה ששאלת במנהג שהובא בטואו"ח סי' תקפג לאכול ריאה בר"ה, וכ"כ הד"מ שם סק"א בשם הכלבו בשם הר"מ דמשום שמאירה את העינים, והיינו אע"פ שאוכלה בלא סממנים מ"מ לענין סימנא מילתא בריש שתא סגי בזה, ולמה לא סגי לראות אותה בלבד כמ"ש בהוריות יב ע"א למחזי לענין הסימנים הנזכרים שם, התשובה משום שהטור כמו הרבה ראשונים גרסו גם בגמ' בהוריות שם למיכל ולא למחזי, וכך נקטו הפוסקים לעיקר להלכה עכ"פ היכא דאפשר באכילה.