תמונות

שאלה השלום וישע רב להגאון המובהק רבי עקיבא משה שליט”א !!! נתקשיתי מאוד בשבת קודש, דהנה ברש”י עקב פי”א פ”ו כתב והילך לשונו, בקרב כל

הקדירה מותרת. מקורות: יעוי’ בט”ז יו”ד ריש סי’ ק דמאחר שדין בריה לא בטלה היא דרבנן (אע”ג דגבי מלקות הוא נידון נפרד מ”מ כאן מיירי

אין צריכין. מקורות: בט”ז יו”ד סי’ קצב סק”ח הקל במחזיר גרושתו כיון דאין יצרו תוקפו, ויש לציין דמבו’ במתני’ דמו”ק שאין שמחה כולי האי במחזיר

ב”מ ב ע”א זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי וכו’, מלבד עצם הרבותא שבדין זה יש כאן עוד רבותא לפי מאי דמסקינן בדינא

הנה בדין סעודה המפסקת נאמרו דינים דב’ תבשילין ועוד כמבו’ בתענית ל ע”א ובאו”ח סי’ תקנב, ונסתפקו בזה מה הדין באופן שבשעה שאכל היה דינו

נשאלתי מי שנהנה מאכילת אפר מה יעשה, והשבתי דהרי אפר הוא סימנא להכפישני באפר כדאי’ בירוש’ פ”ד דתענית, א”כ יש בזה סימנא דאפר ודרך אבלות

באו”ח סי’ שכג וכן ביו”ד סי’ שכ סט”ז מבו’ דא’ העצות להשתמש בשבת בכלי שאינו טבול הוא להקנות לגוי ולשאול ממנו, ומבואר מזה דשימוש באקראי

לכתחילה נכון שלא לברך במקום אחר שלא ישכח אלא אם כן מתכוון לחזור מיד ובדיעבד יצא א”צ לחזור ויברך במקומו (משנ”ב סי’ קעח סקל”ו, ושעה”צ

בגמ’ דב”ק ס”פ מרובה נזכר דין זה עם תקנות שתיקן עזרא ולפו”ר משמע שהוא חיוב כשאר רוב התקנות, וכן במתני’ דנדרים הנודר מאוכלי שום ומבו’

הנה עיקר דין אמירה לגוי שבות נאמרה בהל’ שבת, ובגמ’ בב”מ צ ע”א הוא איבעיא דלא אפשטא לגבי שאר איסורין, ופסקו הרמב”ם (פי”ג מהל’ שכירות