במתני’ בפ”ק דשבועות נזכרו חילוקי כפרה על מה מכפרים השעירים הבאים בימים המיוחדים כגון ר”ח ורגלים ויו”כ, אבל לא נזכר שעיר ר”ה ואמנם בתוספתא שם נזכר שעיר ר”ה לענין הל”ב שעירים שבכל שנה, ומייתי לה ר”ת בתוס’ בפ”ק דר”ה לענין שיטתו על שעיר ר”ה עי”ש, אבל גם בתוספתא לא נזכר על מה מכפר שעיר זה, ויש להסתפק אם לר”ח מדמינן לה או לרגלים מדמינן לה, ולמ”ד בשבועות שם שכל השעירים כפרתן שוה לכאורה אין בזה ספק דמסתמא כפרת שעיר ר”ה גופיה לא גרע משאר השעירים שכפרתן שוה.
וממה דמבואר ברמב”ם פי”א מהל’ שגגות ה”ט אליבא דהלכתא שעיר דר”ח ושעיר דרגל שוין דשניהם מכפרין על שאין בה ידיעה בתחילה ולא בסוף כשי’ ר’ יהודה בשבועות ב ע”א [וכ”ש למ”ד כל השעירים כפרתן שוה וכנ”ל אבל איכא תנא דמחלק בין שעירי הרגלים לשעירי ר”ח ולהלן יבואר] א”כ יש לומר דשעיר של ר”ה אתיא מבינייהו.
ויעוי’ בשבועות ט ע”ב בענין היקש רגלים ור”ח דנלמדין זה מזה משעיר ושעיר היינו דהוא”ו מוסיף להקיש ביניהם, והקשו שם התוס’ דהרי בעצרת לא כתיב ‘ושעיר’ עי”ש מה שכתבו ליישב בזה.
ועכ”פ אחר עצרת כתיב ‘ושעיר’ בוא”ו גבי שעיר ר”ה בפ’ פנחס [במדבר כח ה] ואילו יוה”כ כתיב אח”כ וכן חג הסוכות כתיב אח”כ וא”כ ההיקש הוא גם על ר”ה ואמנם על יו”כ יש מיעוט שמכפר על ענין בפנ”ע כמבו’ בגמ’ [עי’ בתוס’ שם בסוף דבריהם מה שציינו להקישא דחיצון לפנימי במתני’ ב ע”א ולדרשא דאחת בשנה בדף ח ע”ב] אבל מה שאין מיעוט דמי לשאר הרגלים.
והי’ מקום לתלות ד”ז בב’ תירוצי התוס’ שם דלתירוץ הראשון דרק אחד מהרגלים נלמד מדרשא דשעיר ושעיר והשאר נלמדים מיניה א”כ אין ר”ה בכלל אבל לשי’ ר”ת דלמסקנא נלמד מהיקשא דר’ יונה א”כ גם ר”ה בכלל, אולם לא יתכן לומר כן דהרי יו”כ גופיה בכלל היקשא דר’ יונה כמפו’ בגמ’ ט ע”ב רק שיש מיעוט א”כ ר”ה הוקש לגמרי כיון דגביה ליכא מיעוט.
ויש להוסיף דכן יש להוכיח מל’ הגמ’ שם דאמרי’ תינח כל דכתב ביה ושעיר עצרת ויוה”כ דלא כתב ביה ושעיר מנלן אלא אמר ר’ יונה וכו’ א”כ כל דכתיב ביה ושעיר הוה פשיטא בגמ’ ללמוד וממילא ר”ה בכלל [רק דביו”כ יש מיעוט שאמנם יכפר על טומ”ק אבל לא על אותו דבר ממש וכנ”ל ובר”ה אין מיעוט זה.
ולכאורה כן מפו’ בירושלמי פ”א דשבועות ה”ד [ועי”ש בקה”ע ובשיירי קרבן] דהוה פשיטא להו דכפרתו של שעיר ר”ה שוה לשעיר ר”ח דהזכיר שם דב’ שעירי ר”ה [היינו דר”ה ודר”ח] מכפרין על טומאה שאירעה בין זל”ז, והרי זה גופא אמרי’ בגמ’ שבועות ח ע”ב רק היכא דאיכא ב’ שעירים דכפרתן שוה עי”ש.
אלא דאמרי’ עוד בירושלמי שם דלתנא דמחלק בין שעירי רגלים לשעירי ר”ח א”כ היאך נמצא שכפרתן שוה [כך פשטות שאלת הירושלמי ועי”ש בקה”ע משום דר’ שמעון ס”ל סברא זו ואיהו גופיה אמר להך מימרא דמוכח מינה שכפרתן שוה], ומיישב דשניהן מחמת ראש חדש ופשטות כוונת הירושלמי דלהך תנא דין שעיר ר”ה כשעיר ר”ח ולא כשעיר רגל, אלא דעי’ במפרשים שם מה שנתקשו בחשבון הסוגי’ ומה שיש מהם שכ’ להגיה זה וזה שעיר ר”ה ויש מהם שכ’ דדין שניהם כשעיר רגל והוא מחודש מב’ טעמים הא’ דרגל לא נזכר כאן ועוד דלפ”ז נמצא ששעיר אחד מהם משתנה דינו לגמרי [משא”כ לגי’ הספרים ר”ח כדקאי קאי ואילו ר”ה שלא נתפרש מוקמי’ דיניה כדר”ח אבל לא היה שעיר שנשתנה דינו].
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 119
מק"ט התשובה הוא: 150377 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/150377
