חבורה שמת אחד מהם ונולד בן לאחד מבני חבורה אם עדיין נתונים במידת הדין

לגבי משפחה שמת אחד מהם נזכר נולד אחד מבני המשפחה נתרפאה כל המשפחה כולה (ירוש’ מו”ק פ”ג ה”ז והו’ בשו”ע יו”ד סי’ שצד ס”ד), ולגבי חבורה שמת אחד מהם (בשבת קו ע”א וג”ז הובא בשו”ע שם ס”ה) לא נזכר שאם נולד להם אחד נתרפאה כל החבורה [אף שהי’ מקום לטעון שהשו”ע קיצר וסמך על מה שנתבאר קודם לכן ותלמודא דידן שהוא מקור השמועה ולא נזכר שם הא דירוש’ י”ל דלא נחתו לזה כלל לענין הריפוי], וי”ל טעם החילוק דגבי משפחה הולד הוא אחד מבני המשפחה, משא”כ בני חבורה דשייך רק בגדולים ומ”מ גבי אותו בן חבורה עצמו אולי משפחתו נתרפאה אבל לא מצד מדה”ד הבאה מבני חבורה (רצוני לומר דמצד מידת הדין הבאה עליו מה שהוא משתייך לחבורה זו אפשר דלא נתרפא אבל מה שהי’ מקום לומר שיש קפידא מן השמים כנגד כל החבורה בפרטות מצד כ”א ואחד מהם לענין זה אפשר שכן נתרפא).