לגבי אכילת ארעי מעיקר הדין מותר ויש מהאחרונים [שלחן שלמה הקדום סי’ מ סעי’ ו ובמשנ”ב סי’ מ הביא דבריו בלשון ספק וצ”ע ובערה”ש סי’ מ ס”ה] שכתבו דלדידן שאין מניחין כל היום אין לאכול אכילת ארעי [ויש כמה אחרונים שחלקו ע”ז, עי’ משנה אחרונה על המשנ”ב שם מה שהביא בשם החזו”א והאדר”ת ושאר אחרונים], ויל”ע לפי המחמירים באכילת ארעי בזמנינו מה הדין בשתיה.
ובפשוטו הי’ מקום לומר דהיינו הך, ומאידך יש מקום לומר דמ”מ שתי’ קיל דהא מצינו שקודם תפילה מותר לשתות מים ואסור לאכול וכן קודם הבדלה מותר לשתות מים ואסור לאכול וא”כ חזי’ דעכ”פ שתיית מים קיל מאכילה.
ואם נימא דיש כאן ב’ צדדים א”כ יש לצרף כאן עוד כמה צירופים אחרים, הא’ דיש הרבה אחרונים חולקים וכנ”ל, הב’ דדין זה לכאו’ הוא מחודש ולכאורה אינו מעיקר הדין אלא הנהגה נכונה מוכרחת, דמהיכי תיתי לחדש איסור דמפו’ בגמ’ ופוסקים להיתר, וגם אפשר דיש לטעון בזה דנתת דבריך לשיעורין, א”כ לכאו’ אין זה גדר של איסור כשאר איסורין וכגדר איסור אכילת קבע בתפילין, וגם אולי יש לצרף כאן עוד צירוף דגם המשנ”ב גופיה שהביא דינו של השלחן שלמה כתבו כמסתפק שכתב בספר שלחן שלמה מסתפק דאפשר דזהו דוקא וכו’ [אלא דבמקור הדברים כ’ בפשיטות וצ”ע וכנ”ל ואולי ס”ל להמשנ”ב דאסור לאו דוקא אלא שיש בזה צורת בזיון לתפילין שאינו מניחם כל היום ומניחם בשעת אכילתו אבל עדיין צ”ב סו”ס מנ”ל להמשנ”ב דס”ל להשלחן שלמה שיש בזה ספק, ואולי כוונת המשנ”ב במש”כ ספק הוא במש”כ השלחן שלמה בלשון ונראה לי אע”ג דלמעשה הלשון ונראה לי משמע שפסק כן ושדעתו נוטה לזה, ועדיין הוא דחוק, ומ”מ להסיר מחומר הקושי’ יש לציין דאפשר שהמשנ”ב גופיה לא רצה להחליט לדינא דבר זה].
ואולי השלחן שלמה דימה אכילת ארעי בתפילין כעין דין אכילה בבהכנ”ס דשרי רק לצורך, אבל באמת צ”ב דא”כ הרי יש כמה חילוקי דינים בין הדברים, וגם מנ”ל דהיתר ארעי בתפילין הוא לצורך התפילין ואולי מסברא דכדי שלא יצטרך להוריד חשיב צורך התפילין וצ”ע בכ”ז.
אולם כ”ז שייך לצרף רק אם היה כבר מקום לומר כן בעיקר הדין אבל לפי מה שנתבאר דבשלחן שלמה גופא לא נזכר חילוק בין אכילה לשתיה וא”כ מסתימת הדברים מהיכי תיתי לחלק בזה.
ובאמת בשלחן שלמה גופיה ס”ו כתב דאפי’ בטאבק יש להזהר בזמנינו כשמניח תפילין וא”כ כ”ש שתי’ שאסורה (ודלא כמ”ש בשו”ת אבני ישפה ח”ז או”ח סי’ א בדעתו וכן דלא כמו שצידד בשפתי נבונים ח”א סי’ ל בדעתו ועי”ש מש”כ למסקנתו), דהרי אפי’ בתעניות שאסור משקה שרי הרחת בשמים כמו שהרחבתי במקו”א דברי הפוסקים בזה [בתשו’ לגבי שמן איתרי ביו”כ] ואכה”מ [והי’ מקום לומר דממה שלא הביא המשנ”ב פרט זה א”כ לא ס”ל כמותו בזה אבל דוחק למשבק המפורש בשלחן שלמה משום סתימת המשנ”ב בלבד].
ואמנם בכה”ח סי’ מ סקל”ה התיר בשתיה [באופנים המבוארים שם] אבל איהו גופיה מתיר גם באכילה, וממילא אין לנו מקור מדבריו לחלק בין אכילה לשתיה, והחת”ס נהג ההיתר בשתיה [מנהגי חת”ס פ”א סקי”ח] אבל מנין שלא נהג היתר גם באכילה דאדרבה אם נשוה החת”ס לשאר אחרונים א”כ כמעט כל האחרונים מתירים גם אכילת ארעי וכפשטות השו”ע [ועי’ בלקט הקמח החדש סי’ ט סקמ”ד שהביא שמועה שמהר”ם שיק טעם בתפילין דר”ת].
היוצא מזה דהמחמיר באכילה לכאורה יחמיר גם בשתיה אבל כל ענין זה קיל טובא מכמה טעמים וכמו שנתבאר וממילא אם באכילה המקל יש לו על מי לסמוך כ”ש בשתיה [ובלבד שלא יהא דרך קלות ראש.
כמו שהעיר בשפתי נבונים שם].
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 119
מק"ט התשובה הוא: 150373 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/150373
