לא קראתי הכל, והרוב לא קראתי, אל ראיתי שאולי לא עמדת על נושא אחד כאן, והוא שהכל חייב להיות קר מדינא, כמו שמים שלנו הוא מדינא דגמרא בשביל הקרירות, ובפועל, יודעי דבר אומרים שהמכונה מתחממת מטבע השפשוף והסיבוב, ומפסידים את החום ויש בזה חשש, כמו כן, ראיתי שציין ללחות, זה לא רק לחות, אנשים שבדקו טוענים שלא ניתן בחלק מהמכונות לנקות את כל הפירורים בחורים והסדקים, ונוצר מזה מכשון של חששות רציניות של משהו חמץ מפעם לפעם, ושומר נפשו ירחק מזה.

ישר כח עצום לכבוד הרב על התשובה הנפלאה, ויש להוסיף כאן עוד מה שמצאתי מה שכתב הרמ"ד ואלי זיע"א בספרו ספר ההנהגה ביאור לספר קהלת (י, ג) בביאור הפסוק "וגם בדרך כשסכל הולך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא", וז"ל:
כי הוא מראה ומודיע לכל גם בהילוכו שהוא סכל. וזהו כלל גדול בעניני החכמה, כי האדם ניכר בהילוכו בלי ספק. שאם תראה אדם המהלך בדרך בעינים רמות ופונה כה וכה לראות אל החלונות, דע שהוא נואף ויתור אחרי עיניו, או שהוא בעל גאוה. ואם תראה אדם רץ בהילוכו ומנענע את ראשו, זהו קל לראש "ולבו חסר ואומר לכל סכל הוא" בדרך הילוכו, כי החכם ניכר שכל דבריו בנחת וגם הילוכו בנחת ובכובד ראש, הפך הכסיל. גם מי שהילוכו ישר, הוא סימן שיהיה אדם ישר, ואם הילוכו עקום סימן הוא דהא חויא עקימא מכשכש בגוה, ולבו נפתל ועקש, אם אינו שכור, דהא כלא רזא חדא, זה בכל ימיו לפי טבעו, וזה לשעתו לפי שכרותו, כי זה סוד היין המשכר, אחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפריש. וכשם שהשכור כשהולך בדרך אומר לכל שכור הוא, כך הסכל אומר לכל סכל הוא ברזא דאמרן. עכ"ל.

ההערה על המסננת אינה ממני, ואני דוקא חושב שהיא שגויה, במשנה בשבת קלט ב שנינו "נותנים מים ע"ג השמרים כדי שיצולו", מבואר שכיון שכששופך המים למשמרת הם ראויים - אין איסור מחמת שמתערבבים בדרך עם השמרים, (וזה כעין הסברא שכתב כת"ר מדיליה), זכורני שראיתי פעם שבהערות לשש"כ נתקשה בזה - מדוע באמת אין בזה איסור מחמת שבאמצע מתערב עם השמרים ונברר? עכ"פ זוהי משנה מפורשת להיתר מצד זה. בברכה יצחק

לא הבנתי מה החשש בנידון דידן של "יכירו בהם אויבים", וקשה לראות איזה פיקו"נ יש כאן, אם ראו צורך לבקש ממנו לצאת עם הנשק זה (אולי) ניחא, ביחוד ע"פ ערוה"ש שכותב כמדומני שאין איסור בזה (אם כי זה צ"ע בסוגיה), אבל מלבד זאת לא רואה מה יש להתיר כאן, מלבד (אולי) טלפון וגם זה דוקא אם בקשו ממנו להיות זמין באופן מיידי, וא"כ אין כאן לכאורה צד היתר לטלטול חפצי מוקצה, וגם לא להעברה מכרמלית לרה"י. אה"נ שהוא כא'נ'ו'ס.

כידוע, לאחר כמה סינונים, לא משנה אם 10 או 100 או 1,000, בסופו של דבר מגיע יום שבו המים רגע לפני שמסתננים - נהיים בלתי ראויים לשתיה מרוב הצטברות לכלוך, אז זה מלאכה שמועילה במאכל לכו"ע, וגם בשוגג אסור לו עצמו ליהנות ממנו בשבת בודאי, ולכן ודאי שיידע אותו, וכן אין כאן היתר של כשם שמצוה וכו', מפני שזה בורר דאוריתא בשוגג, והוי דבר המפורש בתורה, וגם שלא מעלה ולא מוריד מאחר וכל ההבדל שקודם חשב שלגמרי מותר, וכעת חושב שהוא יודע את האמת שמותר והמוכיח שהוכיח אותו חושב אחרת ממנו, אז הסיכוי שאולי ישמע לקול המוכיח שוה את הסיכון שלא, כנראה.

ולמה לא יתקרי כמסיח דעת לגמרי מן התפילה, והרי זה כמי שאינו עומד לפני המלך דחשיב כהניח את המלך בהיכלו והלך לו לחוץ,

וזה לא רק חסרון בברכת אבות שלא כיוון בה

ויכול להיות שכיוון באבות כראוי אך פתאום בברכת סלח לנו חלף והלך לו למחוזות אחרים והרי זה חשיב כפוסק באמצע תפילתו לגמרי
שלא חשוב כמתפלל אלא כמצפצף [אם בכלל] בעלמא.

יש"כ. שוב כתב אחי: מה שכתב הרב סילבר שליט"א, לא מספיק התבאר אצלי, שהלא כן דרך כל הסוחרים במשא ומתן, להתחיל בתמורה נמוכה, ולהעלות אחר כך לפי הענין עד כמה שצריך בכדי להוציא את הדבר מיד המוכר&8230;

ידידי היקר הרה"ג שמואל כהן שליט"א (עיה"ק ירושלים תובב"א) מו"ל קובץ "עורי דבורה" ועוש"ס חשובים כתב לי, וז"ל: בס"ד לכבוד ידידי הרה"ג רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא שליט"א שלום וברכה וכט"ס! אחדשה"ט! ראיתי מ"ש הרה"ג עקיבא משה סילבר שליט"א בקובץ מריח ניחוח (מס' 857 עמ' 11) בענין נטילה מהרשויות שלא ע"פ הכללים: דאפשר שהמתירים מיעטו לדבר בזה מטעמים מובנים, ולכן בכתובים באו יותר דברי האוסרים. ע"ש. ואעתיק לו ב' אותיות מחיבורי ספיקא דגזלנותא (אות כה, ואות כו. העומד בע"ה לראות אור בתוך חיבורי חושן שמואל). ואשמח על כל הוספה, או הערה, והארה: [כה]. נפק"מ להעלמת מס, ונטילה מכספי המדינה שלא ע"פ הכללים מול סוף נציע עוד נפק"מ בין התומים והגרשש"ק ודעימייהו, שהינה מאד מצויה במציאות שבדור האחרון, והיינו של נטילת כספים מקופת 'מדינת ישראל'[1]  שלא ע"פ החוק והכללים שקבעו. [ונפק"מ זו שייכת להמשך דברי הרמב"ם והשו"ע בסעיף זה ממש (סימן שסט סעיף ב), שכתבו לעיקר דין 'דינא דמלכותא דינא', וכן להברחת מכס שנזכרה בדברי האחרונים בריש דברינו בענף הנכחי]. ונקדים, כי בנדון רגיש זה, מבין כל בר דעת שהרבה מהדברים נמסרו וימסרו מפה לאוזן מטעמים המובנים[2]. וגדולה מזאת ראיתי וידעתי כמה שכתבו בספרם דברים שנראה מהם כי צריך לאסור, ואפ"ה בעל פה שמעו מהם דברים המראים פנים להקל[3]. ולכן בנושא זה איני מייחס חשיבות מרובה לאסיפת שמועות ודעות (בעיקר לחומרא). כי אף אם יהיו הדברים ככתבן, ונגיע לחקר האמת בבירור שיטת ודעת כל אחד ואחד, בסופו של דבר נמצא שלכל היותר מחלוקת לפנינו. [ובפרט כי כמעט בשם כל חכם מתהלכות כמה שמועות]. והדרינן לנדון של 'ספק גזל'. ומעתה די לנו במה שברור שיש כמה סברות ופסקים שיצאו מגדולי הפוסקים לקולא. (ובפרט היכן שיהיה לנו 'ספק ספיקא', שרבים ס"ל שמועיל להוציא ממון. ונוכל לצרפם בספק גזל לצדדים הנוספים). וכדלהלן: הנה ידוע מה שיש מגדולי הפוסקים שסוברים שבמדינת ישראל לא אומרים דינא דמלכותא דינא. וכן שיש מהם הסוברים שבמדינת ישראל אין לממונים מטעם הממשלה וכדו' בעלות על כספי הציבור. וכל אחד יכול לזכות במה שיכול ליטול מהם כבנטילה מההפקר. ויש אומרים שאף שיש להם בעלות, עיקר מהותה כוללת אחריות ציבורית לדאוג שכל אחד מהציבור יקבל את חלקו, ולפי המציאות אין שמירה נאמנת על ידם, אלא כל היכול מהם ליטול באופן שלא יתפס כגנב, עושה זאת. וכשכבר מחלקים את הכספים לאחרים, הקרובים והמקושרים נוטלים לעיקר. ולכן מי שיכול להציל לעצמו, יציל, ומשלו הוא זוכה. ואף שיש חולקים על חלק מזה, או בכל זה, מ"מ לא יהיה אלא 'ספק' גזל. (וכן ראיתי כתוב בשם הגרב"צ אב"ש, והגרי"ש אלישיב, שיש לדון בזה כספק. וראה בס' חקת משפט דיני ממונות סי' קלא, ובספר בתורתו - חו"מ ח"א עמ' קפב). ומעתה לפי סברת התומים ודעימיה, לא מבעיא שיכול להתחמק מתשלום מיסים וכדו'. אלא אפי' בנטילת ממון, אם כבר הגיע הממון לידו יכול לתפוס בו לכתחילה. ואפילו אם לא הגיע הממון לידו, הרי יש הסוברים שבממון המדינה אין בעלות למחזיקים בו, ואינו מוציא מאדם מסויים. וגם לחולקים, הרי רבים נקטו בשיטת התומים שספק גזל מותר אף בקום ועשה (וכן צידד אפי' הגרע"י בדעת השו"ע כנ"ל באות יג). ויוכל לטעון קים לי כוותיהו, ולעשות מעשה בנטילתו. וכבר הבאנו (באות יא) מי שכתבו שלדעת רבים שרי אפי' לתפוס לכתחילה במקום ספק, ואפי' היכן שודאי מעיקרא אין הממון שייך לו, ורק יש ספק או מחלוקת בפוסקים אם מותר לתפוס, דש"ד. ע"ש. ובכל מקום דמצי לטעון קים ליה אפי' לצאת ידי שמים אין מחויב להחזיר כמש"כ הכנה"ג (כללי קים לי אות יב) בשם כמה רבוותא. ואין בזה אפי' מידת חסידות כמ"ש בשו"ת יביע אומר (ח"ט יו"ד סי' כה אות י). ע"ש. וראה עוד בספרו טבעת המלך (עמ' ער), ובחזון עובדיה (סוכות עמ' תיד). וגם לחולקים, יש לצרף - שאם ע"פ חישוב רואה האדם שנותן לקופת המדינה ע"י מסים וכדו' יותר ממה שמקבל ונהנה מרצונו. [וגם (ואולי בעיקר) אברכים ובני תורה שייכים לזה, וכפי שעולה ממחקרים עם עובדות במספרים ברורים! שהובאו בספרו של הרב שלמה בניזרי הי"ו הנקרא 'תקציב מדינת ישראל - עובדות או הסתה'. ע"ש. וכדאי לקוראו ולהווכח כמה המדינה מקבלת מכל 'אברך' שקונה דירה וכדו', ומהקרקעות ואוצרות הטבע ששייכים לכל עם ישראל[4]], שבאופן זה לדעת רבים - יוכל לתפוס בחזרה כפי מה שמגיע לו. (ויש שכתבו שיכול לתפוס אפילו עבור מה שנטלו מאביו וכדו' שלא כדין). וע"ע בשו"ת המבי"ט (ח"א סימן רסא) ובחידושי לחו"מ (סימן שסט סעיף ו). ובפרט לתלמיד חכם שגובים ממנו (כמעט בכל קניה) מיסים שלא כדין, שכתב בשו"ת יביע אומר (ח"ז, חושן משפט סימן י), 'שכל תלמיד חכם שעוסק בתורה תמיד בכל עת פנאי שלו, אף על פי שעוסק באומנות או בסחורה או במלאכה לצורך פרנסת בני ביתו בריוח, פטור מכל מיני מסים ע"פ דין תורה, כל שתורתו קבע ומלאכתו עראי, ואסור לכוף עליו לשלם איזה מס שהוא, בין מס הקצוב לכל בני העיר באופן כללי, ובין מס הקצוב על כל איש ואיש שנקרא מס גלגולת, בין מס קבוע, בין מס שאינו קבוע אלא הוטל על בני העיר בשעת חירום וכיו"ב, וחייבים בני העיר לפרוע בשבילו את המס הקצוב על כל איש ואיש, וכמו שפסק מרן הש"ע יו"ד (סי' רמג ס"ב). ואין חילוק בזה בין ת"ח עשיר לעני, שאין הפיטור אלא לכבוד התורה, ולכן יחד עשיר ואביון פטורים'. וזאת למרות מה שהעלה בשו"ת יחוה דעת חלק ה (סימן סד), 'שבכל מה שנוגע למסים וארנוניות ומכס, יש לקיים את החוק של המדינה, שזה בכלל מה שאמרו חז"ל דינא דמלכותא דינא'. ואיהו גופיה הוסיף שם על אתר בהערה[5], וכתב: אולם אנו צריכים למודעי, שלפי ההלכה אסור להטיל מס על תלמידי חכמים העוסקים בתורה וכו'. ע"ש. וע"ע בשו"ת שם יחו"ד ח"ז (סי' רד), שדחה בתוקף למי שרצה ללמד זכות על גביית מסים מת"ח במדינת ישראל. ע"ש. ואמת אומר, כי באזני שמעתי (בערך בשנת תשס"ג) מאחד מבני הגרע"י היושבים ראשונה במלכות, שאמר לנו פה אל פה, כי מה שכתב אביו בשו"ת יחו"ד שיש במדינת ישראל דינא דמלכותא, זה היה לפני שידע והכיר בגודל ההפליות שהשלטון עושה כלפי בני התורה משאר העם, אבל לאחר שנודעה לו המציאות היטב[6], אין דד"ד. ומי שיכול להתחמק מהם וכדו' באופן שאין חשש לחילול ה' ושילמד לשקר, שפיר דמי. (וכבר רמזתי לזה בספר אורייתא דשמואל עמ' מד. וכ"כ בשמי בקובץ ויזכור יוסף ח"ד עמ' 576, [וראה עוד שם בעמ' 376], ובקובץ בתורתו - חו"מ ח"א עמ' קפו. וע"ע בספר ילקוט יוסף - הל' כיבוד אב ואם פ"ט הל' מט עמ' תצב במהדורת תשס"ה). וכעת איני זוכר בבירור האם אמר שמותר רק מלהתחמק מלשלם להם, או אפילו ליטול מהם. אבל בחשבון פשוט יוצא (עכ"פ לגבי ת"ח), שמאחר שבמציאות גם ת"ח משלמים מסים, ולפחות חלק נכבד מזה אינו כדין. מעתה אם ע"פ חישוב רואה שנתן לממון המדינה ע"י מסים וכדו' יותר ממה שקיבל ונהנה מרצונו, שפיר יוכל לתפוס מהם בחזרה את שלו. [ושו"ר בשו"ת מעין אומר (חט"ז עמ' תו) שכתב תלמידו: שאלה, למעשה אברך משלם מע"מ על כל קניה אף שמעיקר הדין פטור מלשלם, א"כ בשעה שגובים ממנו שירותים מהמדינה שהוא חייב לשלמם לכאורה אם יכול לשנות ולא לשלם יהא מותר, שהרי הם עוד חייבים לו. (אמנם רק בכסף שהולך למדינה ולא לרשות עירונית וכיו"ב)? תשובה: בתשלום ארנונא אין היתר להעלים הכנסותיו, בתשלומים הנוגעים  ישירות למדינה יכול לקזז זאת. ע"כ]. וראה גם בספר משנת יהודה (ברכה, עמ' קצב) ששמע כי לאחר כמה שנים הגרע"י הורה אחרת מהוראתו             הראשונה לחומרא, וזאת לאחר שראה שאנשי השלטון יורדים לחייהם של עמלי התורה. ע"ש. [ועוד כתב שם: אף שמן הדין ת"ח פטור ממס, מ"מ מאחר והמלכות מחייבת זאת לכאורה אין מקום לת"ח להעלים מס מהמדינה. אולם שמעתי מהגאון רבי יעקב ישראל פישר זצ"ל שהיה אומר שיש מקום להקל בזה ואף לא לדווח על האמת. וכששאלתיו מה עם הוצאת שקר? השיבני הרי שנינו במשנה בנדרים (כז:) נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא תרומה אע"פ שאינה תרומה, שהן של בית המלך אע"פ שאינן של בית המלך. ופירש"י שאם בא המוכס ורוצה ליטול פירותיו בע"כ מותר לשקר ולומר שהיא תרומה או של בית המלך, ואף לומר נדר זה עלי אם אינו תרומה או אם אינו של בית המלך. עכת"ד. (וראה בחיבורי אורייתא דשמואל עמ' מד. ובמ"ש בקובץ ויזכור יוסף ח"ד עמ' 347. ובגליון אליבא דהלכתא מס' קי דף רלה. ובס' חקת משפט - דיני ממונות סי' קלה, צידד להביא כמה ראיות להתיר שקר שלא בב"ד היכן שאין איסור גזל. ע"ש[7]. וראה עוד בדבריו בסי' פח. ובקובץ מריח ניחוח מס' 857 עמ' 11. וע"ע בש"ך חו"מ סי' עה ס"ק נז, ובחי' פני שלמה עמ"ס פסחים דף לא ע"א רש"י ד"ה אי פיקח. ובשאר ספרי האחרונים. ודע שבקובץ באר התורה מס' רכו עמ' 14 הביא מדברינו כאן. והוסיף לנו חברים)]. וגם העידו בפני ב' ת"ח מובהקים מירושלים, ששמעו מפי בנו הג"ר יעקב יוסף, שאמר כי אביו הגרע"י גופיה עשה מעשה רב בהעלמת מיסים. (ודעת בנו ידועה בזה). ואף גם זאת אמר לי ת"ח א' העומד בראש בית הוראה בירושלים, כי שאל פה אל פה להגרע"י, אודות אשת 'אברך' המעוניינת להגביה את סכום התשלום במשכורת לפני לידה, כדי לקבל בחופשת לידה סכום גבוה. והשיבו הגרע"י פה אל פה - 'יעשה ויצליח'! (וכאן המדובר גם בנטילה מהמדינה ולא רק בהעלמה). וראיתי (בזמנו) כי אותו ת"ח הורה כן גם לאחרים בצינעה. וגם תלמיד הגרע"י ה"ה הרה"ג ר' חיים רבי שליט"א בהערותיו לספר 'ואין למו מכשול' - ח"ט (עמ' ז) העיר על מה שהביא המחבר מדברי הגרע"י בשו"ת יחוה דעת הנ"ל (ח"ה סי' סד), וכה כתב: מידי שנה מבקר המדינה מפרסם בתקשורת על זלזול ונזק עצום שעושים משרדי הממשלה, שריה ועובדיה, גם בכספים, וגם באונאת הציבור, ועוד מרעין בישין. וממילא אין כאן ז' טובי העיר, ואין כאן דין בעלים המשגיחים ודואגים לקופת המדינה ולרווחת התושבים. ופעם שאלתי את מרן רבינו הגדול (ה"ה הגרע"י) בענין סכך שנמצא בעיר, ממי לבקש רשות, הרי אם נשאל את אותו פקיד שהוסמך לכך ומקבל משכורת בזכות התושבים ואין לו הערכה לדת, בודאי שלא יתן אישור להוריד סכך לחג הסוכות, ומסתברא לי שרבני העיר האמיתיים ומצילים את הנוער ובונים את העיר, הם צריכים לתת רשות לגזום עצים, כי העצים גדלים בזכותם. ועוד דברתי עם מרן, ונענע לי בראשו ולא ענה. והבנתי את הרמז. ומינה לנדו"ד. ע"כ. ובמכתבו שבריש ספר ואין למו מכשול - ח"ב (עמ' יח) מבואר שהגרח"ר הורה כן למעשה, והוסיף בזה דברים. וראה גם בספרו עבד לעבדי ה' (הנהגות עמ' סח). ועוד נשא ונתן בזה עם מח"ס לב אהרן (בוארון), במכתבים שנדפסו בגליון היקר 'פנינים' מס' כ"א, כ"ד, כ"ז, ל"ב. ע"ש. [וגם זאת למרות דברי הגרע"י המפורשים עוד בשו"ת יחוה דעת (חלק ה סימן מו) שכה כתב (במסקנת תשובתו): אסור לכרות ענפים מאילנות השייכים לרשות ממשלתית או עירונית, המקפידה על כך, כדי לסכך הסוכה, שיש בזה משום איסור גזל, ואין לברך על סוכה כזאת. (וראה עוד בהערה שם. ובמ"ש בקובץ בתורתו - חו"מ ח"ב עמ' תקמו ואילך). וגם בספרו חזון עובדיה (סוכות עמ' נז-ח) כתב: אסור לקצוץ עצים מיערות הקרן הקיימת או מעצים הנטועים ברחובות העיר, ורק אם ניתן לו רשות מפורשת על כך מאת הממונים, שפיר דמי. ע"כ. וכ"כ מר בריה בספר ילקוט יוסף (הל' סוכה סי' תרלז ס"י עמ' תקיג)[8]]. וגם נביא ממה שאמר כעת מר בריה הראש"ל בעל הילקוט יוסף שליט"א בשיעורו השבועי (גליון השיעור השבועי, פרשת כי תשא תשפ"ד הערה 7): מרן [הגרע"י] היה מחזיר אותי לישיבה. לא הייתי הולך הרבה בשבתות, פעם אחת לא הייתי בבית מאחרי סוכות ועד חנוכה, ואז לא היה המושג של שבת חופשה, זה מושג חדש של הדור הזה, כנראה הדור חלש&8230; וכל הזמן היו שבתות בישיבה. כשהגעתי ביום שישי לשבת, וכשגמרנו לאכול הרב קרא לנהג שלו: שלמה, תיקח אותו בחזרה לישיבה, שלא יסע באוטובוס, יש שם פריצות. זה לא חוקי שהנהג של הרב הראשי יקח את הבן לישיבה מחוץ לעיר, אפשר להגיש תלונה לשופט הזה, שוהם, אבל זה עבר התיישנות, הרבה שנים עברו מאז&8230; באה האמא הרבנית ע"ה ואמרה: הוא לא היה כאן כבר חודשיים, הכנתי לו כל מיני מאכלים, קוסא מחשי, יאפראק, למה אתה שולח אותו?! אמר: בישיבה לומדים יותר טוב! ע"כ[9]. (ושו"ר שכבר אמר כן בעוד משעוריו, וככתוב בגליון בית מרן פרשת חוקת תשע"ז הערה 1, ובפרשת שמות תש"פ הערה 15. ע"ש). ועוד אמר בשיעורו השבועי (גליון בית מרן, פרשת מטות מסעי תשע"ז מס' 126 הערה 7): יש דיין אחד בירושלים שכיהן גם בבית הדין הגדול, לפני כמעט ארבעים שנה למדנו חברותא בליל שבת בסטמאר, אז לא הכירו אותי שם.. . הוא היה בעל שכל גדול, והייתי מתפעל ממנו איך מהמשניות הוא יודע לכוין לדברי הגמרא, כך למדנו מסכתות יבמות כתובות קידושין וגיטין, הוא היה עובד במשרד הדתות, אבל מרן זצ"ל ראה שיש לו שכל טוב, קרא לו וביקש ממנו ללמוד בכולל, והוא טען לו שהוא צריך פרנסה, מרן אמר לו תלמד אצלי חצי יום, ואני אשלם לך כמו יום שלם, איני יודע אם זה חוקי, אבל יש על זה התיישנות. וכך נתעלה עד שנעשה מגדולי הדיינים בארץ בזכות מרן שדחף אותו ללמוד. ע"כ. ועוד ראיתי בדברי תלמיד הגרע"י בספר 'מלך שהשלום שלו' (עמ' 379-380) שבהיותו מנהל בנק הורה לו הגרע"י, שיש לעזור ולהעדיף את מי ששומר על דת. וכנראה היינו על דרך מ"ש עוד שם (עמ' 477) שאגר"ח ממשלתיות ובנקים, כספם כקרן צדקה ולא של בעלים מסויימים[10]. (וא"צ לפירוש בנו הגר"א יוסף המובא שם[11]). וע"ע בספרו הליכות עולם (ח"ח עמ' טל). וגם הלום דברתי עם מחבר ספר 'מלך שהשלום שלו', ושאלתיו מה יכול לומר לי בדברים שלא נכתבו אלא דרכם להמסר בע"פ, אודות דעת הגרע"י ביחס לכספי המדינה, ואמר לי כי 'מהמדינה יש לקחת כמה שיותר ולא לשלם', לפי שלא נותנים לנו מעצמם. (והעיד כי היה נוכח בשיחה של הגרע"י עם הגר"מ שך אודות התחברות לשמאל אע"פ שבימין יש מסורתיים, שטען הגרע"י כי בימין מבטיחים כל הזמן ולא מקיימים, ובשמאל תיכף נותנים). והוסיף שכל זה במסגרת החק ולא נגד, ושגם אם היו דברים שעשה הגרע"י שלא כחק, לא היה מספר עליהם. עכת"ד. (וראה נמי בספר משנת ציון - כהן, עמ' תקמד-ה, שסיפר הרה"ג ר' ציון כהן - מרבני ישיבת פורת יוסף, שבתקופה שחברת החשמל היתה גובה תעריף גבוה יותר ממקומות ציבוריים, חובר החשמל בבית הכנסת של הגרע"י לבית פרטי, ושאל להגרע"י איך נוהג בזה היתר? והשיבו, שהם הגוזלים, כי אין להם שום סיבה והיתר לקחת סכום נוסף ממוסד ציבורי. ע"ש. אולם אציין, כי ראיתי כתוב בכת"ע הנקרא 'שערים' פרשת אמ"ק תשנ"ג עמ' 12 - שחברת החשמל מממנת את עצמה ואינה סמוכה על שלחן המדינה, ודלא כדעה הרווחת בקרב חלק מהציבור). [ומכאן יש לסייג מה שכתב כמה פעמים בספר 'מעין אומר', שדעת הגרע"י היתה תמיד שדד"ד בענינים כאלו. ע"כ. ולא דומה הוראה שיכולה להאמר ע"י אדם סמכותי, לכלל הציבור הדופק על דלתותיו תדיר, ולמי שאין עמו הכירות אישית, להוראה פרטית לקרובים. שהיא יותר אמיתית. (ובפרט לפי מ"ש איהו גופיה במעין אומר חט"ז עמ' תו. הנ"ל)]. וקולות אלו כבר כתובים בהרבה ספרים, ויותר מהמה פה לפה נמסרים, (ראה תימצות בקובץ זכרון יוסף ח"ד עמ' 575, ותנא ושייר). ועיקר מה שרצינו להציע כאן, שאף אם הוי ספק, הן מצד פלוגתא דרבוותא (ואפילו אותו הפוסק סותר דבריו מתורה שבכתב לתורה שבע"פ, בנדו"ד שבשעת מעשה עיקרו נמסר פא"פ), והן מצד ויכוח במציאות, והן מצד מה שחושש שמא לא יצמצם וכדו', הרי לכל היותר הוי 'ספק גזל', והרוצה להקל לכאורה יש לו כר נחרב בדברי גדולי הפוסקים הסוברים שספק גזל מותר, בפרט בכל כה"ג שיש גם   ספק אם מישהו מוחזק בכך, [ובממון שאין לו תובעים]. (ובצירוף לספק ספיקא). כמשנ"ת. וגם עתה הראני ידידי הרה"ג אליה עמיאל שליט"א בספר הנ"מ ממש בשם עלי משפט (חו"מ סי' שסט עמ' שפג-ד) שכתב קצת כיו"ב. וראה גם בספר שיח יצחק (בצרי, גיטין עמ' קפט), ובקובץ בתורתו (חו"מ ח"ב עמ' תקמח). ע"ש. אבל המחמירים ימשכו אחרי שיטת הגרשש"ק ודעימיה, וקדוש יאמר להם[12]. [ומכל זה יש ללמוד גם לגבי תופעה שהיתה הולכת ומתפשטת - של מכירת כרטיסי 'רב קו' אנונימי, במחיר מוזל, באופן פירטי. ורבו השמועות אודות מקור כרטיסים אלו ומהותם. וראיתי ואף שמעתי שגם חכמי הזמן כתבו תשובות בזה. ולפי המבואר בדברינו אחרי ככלות הכל יש מקום נרחב לדברי מי שכתב (באתרא דידהו פל"ת): 'כל עוד שהוא ספק גניבה, מותר לקנותם ע"פ הכתוב בשו"ע סימן שס"ט - עד שידע בודאי שדבר זה גזול בידו'. עכ"ד. (ואף אם לא נקבל למקור נימוקו, יש לקיימו ממק"א. וראה לעיל בסוף אות ו)][13]. [כו]. האם מותר למוסדות התורה להגזים בדיווח של מספר התלמידים ונפטיר בפרפרת שיש בה גם דברי מוסר ובסיומה ברכה, הנה מצאנו בשו"ת אגרות משה (חושן משפט חלק ב סימן כט) שכתב: בדבר עניני החסד אשר הממשלה שלנו שבאמריקה וכו', מלכות של חסד זו שכל מטרתה הוא להטיב לכל תושבי המדינה, המציאה כמה ענינים לעזור לתלמידים שבכל בתי הספר שבמדינה שיוכלו ללמוד ולהתגדל בלמודם, שגם מוסדות התורה יש להם עזרה גדולה לתלמידיהם וכו'. ודאי אנחנו מוזהרים מהשם יתברך שצונו בתורתו הקדושה להזהר מליקח יותר מכפי שתנאי הממשלה קבעו ליתן, אף שיכולים להשיג יותר מאיזה פקידים שירצו להטיב להם שלא כהתנאים הקבועים, וכ"ש שאסור לשקר במספר התלמידים וכדומה, שלבד שהוא איסור גזל הרי איכא בזה גם איסורים הגדולים של אמירת שקרים וכזבים וגניבת דעת, וגם חלול השם ובזיון התורה ולומדיה, ואין בזה שום הוראת היתר בעולם וכמו שהקב"ה שונא גזל בעולה כן הקדוש ברוך הוא שונא בתמיכת התורה ולומדיה ע"י גזל, ואיכא בזה גם משום רודף את גדולי התורה ותלמידיהם הנזהרים ביותר משמץ גזל וכדומה. עכת"ד. והחרה החזיק אחריו בשו"ת משנה הלכות (חלק יב סימן תמו) וכתב: בדבר שאלתו אי יש היתר ליחיד או למוסד התורה לשקר בענינים כדי לקבל מהממשלה יותר מכפי התנאים שקבעה. הנה באמת כי אני (כצ"ל) מתחמק מלכתוב ולפסוק בדבר כזה שנוגע לרבים ולמוסדות התורה, אשר בודאי עכ"פ רובם של ראשי ישיבות אם לא על הכלל צפרנם עבה ממתני, האמנם דבר אחד ידעתי שהקב"ה שונא גזל בעולה וכ"ש בתמיכת התורה ולומדיה ע"י גזל או אביזרהו דגזל שהוא בכלל מצוה הבא בעבירה. וכבר ידוע מהגרמ"מ מרימוניב שאמר טעם שראינו כמה פעמים תלמוד שלומד בישיבה עשר שנים וכיוצא בו ואח"כ ח"ו יוצא לתרבות רעה, ואמר שהוריו הרויחו ממון שלא ביושר והאכילו בניהם מגזל ולכן יצא ר"ל לתרבות רעה והדברים ידועים. וקצת אמרתי בזה לישב הא דאיתא במס' כתובות (קג:) שאמר רבינו הקדוש כמה גדולים מעשה חיא שהיה זורע קנבוס ועושה מכמורות וצד צבאים ועושה מעורות קלף וכותב עליו חמשה חומשי תורה, והבשר נותן ליתומים לאכול ולמד עמהם חמשה חומשי תורה וששה סדרי משנה וכו' ועשה לתורה שלא תשתכח בישראל. ויש לשאול, למה לא לקח קלף עשוי וגם מכמורות עשויים וגם למה הבשר נותן ליתומים דוקא אותו בשר וכיוצא בו? וי"ל שלא רצה ליקח מה שיש בו ספק אולי לא יצליח, שהרי אמרו רובם בגזל ולכן חש מליקח מעות כזה וגם לא להאכיל את היתומים ח"ו ספק גזל. והבן. שוב העירו לי שכבר פי' כן צדיקים האחרונים ז"ל. עכ"פ לאו דבר רק הוא. ע"כ. ולענין דינא יש להבחין, כי דברי ב' גדולים אלו נאמרו כלפי חו"ל. ואין 'ראיה' מהם לגבי יושבי ארץ   הקודש לפי חילוק המציאות והטעמים הנ"ל. (וראה גם בספר סלע מדינה סימן יג אות ב). ואכן מצאנו לאחד המיוחד מגדולי גידולי בני קרתא דירושלים, ה"ה הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בספרו שו"ת 'מנחת שלמה' (ח"ב סימן צז סוף אות ט) שכתב בזה"ל: הן אמנם תמה אני תמיד במה שידוע לי שרבים ממוסדי התורה והחסד רגילים להגזים על מספר התלמידים או את מספר הנתמכים על ידם וכדומה, וזאת למודעי כי אין אני מהרהר ח"ו על זה כי יודע אני שגדולים וטובים ממני עשו ועושים דבר זה, ומסתמא בדקו ומצאו היתר, אולם למען האמת הנני כותב לו כי אנכי בעניי בער אני ולא אדע מקור להיתר זה. עכ"ל. וגם ראיתי כתוב בספר בדרך עץ החיים (ח"ב עמ' 483): רבי שלמה זלמן אוירבך, ראש ישיבת קול תורה בירושלים, נשאל פעם, האם מותר להגזים בשבח ישיבה אשר אוספים עבורה כסף ולומר שלומדים בה עלויים וגאונים רבים, וכן האם מותר להגזים במספר תלמידי הישיבה? השיב רש"ז לשואל, מעשה ובאו פעם לרבנו הגדול בעל אבן האזל ובקשוהו לחתום על מכתב לטובת אחת הישיבות הידועות, ובמכתב היו הגזמות שונות בשבח אותה ישיבה ובמספר התלמידים הלומדים בה, משקרא את נוסח המכתב סרב לחתום. עבר זמן מה ומנהלי אותה ישיבה חזרו לרבנו עם אותו מכתב לאחר שגדולי תורה חתמו עליו, והפצירו בו שיצרף אף הוא את חתימתו, משראה את חתימת ידם של אותם גדולים על המכתב אמר, לדעתי אין לחתום על מכתב כזה, אבל הואיל ותלמידי חכמים שהינם גדולים ממני חתמו אצרף גם אני את חתימתי, אבל למעשה כאשר אפשר ללכת בדרך ישרה ולכתוב דברי אמת בשבחה של הישיבה, לשם מה לכתוב דברים שאינם נכונים. (מפי רבי יהושע לוינסון). ע"כ. (וראה בחידושינו לסימן תכ"ה סעיף ה'). והעיד בפני ת"ח אחד, שלפני עשרות שנים, בהיותו לומד בישיבת &8230; כאן בארץ ישראל, והתקיימה ביקורת מהתומכים הממשלתיים (ובזמנו היה מספיק לדווח להם בעל פה על מספר התלמידים), אמר לו ראש הישיבה לומר מספר כפול, ושאלו התלמיד - האם אין בזה שקר? והשיבו רה"י - שזה מה שבאמת היו צריכים לתת לפי ההוצאות וכדו'. והוסיף לי אותו ת"ח, שהגרשז"א אמר שכך נהגו! וכל תמיהתו רק על המקור לזה. ע"כ. (וראה גם בשו"ת תורת מאיר פנחסי ח"ב ס"ס א. וכנראה יש ט"ס במה שציין). וכבר צידדתי בחיבורי עורי דבורה (חי"א עמ' קטו) למצוא פתח לזה ממ"ש בתלמוד ירושלמי (ברכות פ"ז סוף ה"ב) לגבי העובדא של ר"ש בן שטח. ע"ש. וכעת התעוררתי שכדאי להביא מה שמצאנו בדברי רבינו האור החיים שכה כתב (במדבר כג, י) "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל": למה שהקדמנו שידבר בב' הדרגות בהמון העם שיתכנו בשם יעקב, ובצדיקים אשר בשם ישראל יתכנו, לזה אמר כנגד ההמון מי מנה עפר יעקב, וכנגד הצדיקים אמר ומספר את רובע ישראל פירוש שיש בהם צדיקים לאין מספר, ותדע שהצדיקים הגם שיהיו מועטים יפליגו במספרם, והרשעים בהפך הגם שיהיו רבים מספרם מועט כאומרם ז"ל (סנהדרין כו.) שאמר ה' לחזקיהו כשאמר לפניו רבים אשר את שבנא וגו' אמר לו אין מנין לרשעים. ע"כ. וכזאת כתב עוד האור החיים (דברים א, י): ופירוש אומרו ככוכבי השמים - נתכוון על פי דבריהם ז"ל שאמרו (סנהדרין כו.) אין מנין לרשעים, שהגם שיהיה מספרם רב אין ריבויים ריבוי, הא למדת שמנין הצדיקים יתיחס אליו הריבוי הגם שיהיו מועטים במספר, והוא מה שנתכוון לומר והנכם וגו' ככוכבי פי' שאחר שהרבה אתכם עוד לכם שהנכם היום ככוכבי וגו' פי' ודבר זה הוא גם כן גדר הריבוי שבהיותם ככוכבים ימנו לריבוי עצום. ע"כ. ועוד כתב האור החיים (דברים לג, ו): ואומרו ויהי מתיו מספר - התפלל עליהם שיהיו צדיקים, לפי שנמקו השרשים במאורע גדוליהם במעשה קרח כאמור בסמוך לזה התפלל ויהי מתיו מספר, פירוש על דרך אומרם ז"ל (שם כו.) שאמר חזקיה לפני הקדוש ברוך הוא רבים אשר את שבנא וגו' והשיב הקדוש ברוך הוא אין מנין לרשעים, לזה אמר משה במתק לשונו מתיו מספר פירוש שלא יהיו רשעים שאז אין מנין להם, ותועיל תפלת צדיק על הדבר בסוד (שמואל ב. כג) צדיק מושל ביראת אלהים. ע"כ. [ושמעתי פעם דרך הלצה, אודות הנהוג כאן בארץ הקודש, שכדי לקבל פטור מגיוס לצבא, צריכים בני הישיבה להצהיר על לימוד במשך מספר שעות בכל שבוע. ואמר אחד, שגם מי שלומד פחות יכול להצהיר על זאת ויכוין על דרך מ"ש בספר בן איש חי - שלימוד שעה אחת ביום שבת שקול כאלף שעות בימי החול. ומובא (בקובץ ויזכור יוסף ח"ד עמ' 576) שהג"ר יעקב יוסף זצ"ל העיד שהג"ר בן ציון אבא שאול זצ"ל היה מדווח על ד' שעות לימוד בכולל בעוד שהיו לומדים ב' שעות. ונחקר על זאת]. ופוק חזי מ"ש בס' חקת משפט (דיני ממונות סי' קלא): אומרים בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל שגם כיום בא"י יש דינא דמלכותא, ברם ידוע לי כי שאלו את הגרשז"א האם מותר לאברך לשקר כדי לקבל איזו קצבה מהמדינה, ולא ענה לשאלה באומרו 'הם עושים מה שהם רוצים ואנשים שואלים'. ע"כ. (וראה בדברינו בריש אות כה). ונחתום במ"ש בתשובות והנהגות (ח"ד ס"ס שיט) בענין העלמת מס וכדו': 'והמחמיר תבוא עליו ברכה, ובזה גם זוכה להיות ישר בכל דרכיו בלא לשקר לעולם'. ע"כ. [ודע, כי התורה אמרה "מדבר שקר תרחק" ולא נאמר (כאן) לומר אמת, כי פעמים רבות צורת ההתנהלות היא אינה אמת, וכך צריך לעשות לכתחילה במצבים מסויימים, ומ"מ אין זה שקר, ודוקא על הרחקה משקר נצטווינו אבל לא על אמירת האמת (כשאין לנו חיוב בה. כגון בהשבת תשובה לטרדן וכדו' בדברים שאינם שייכים אליו. וכל כיו"ב. ועי' אריכות באורייתא דשמואל ר"פ בראשית). ושו"ר כתוב בשו"ת וישמע משה (ח"ג עמ' תנח) שמפורסם בשם מרן רבי אהרן מבעלזא זי"ע, שאסור לומר שקר, אבל אין צריך לומר את כל האמת. ע"כ]. עכ"ל (שם). בברכת התורה ולומדיה שמואל כהן עיה"ק ירושלים תובב"א [1] כוונת הדברים לתקופה שהמדינה התנהלה ע"י פורקי עול ושלא בדרך הנכונה והישרה. ודי בזה למבין. [ואני סומך על המבינים והמעיינים שיזכרו להערה הזאת שניצבת בראש דברינו, ויקישו ממנה לגבי כל הכתוב והמובא להלן, אף אם נכתב בצורה ובנוסח של הווה, ובמשמעות של הלכה למעשה. ובזה לא תבא תקלה על ידנו, ונהא נקיים מה' ומישראל]. [2] לאפוקי ממה שראיתי למי שהתהלך 'בתומו' ונמשך רק אחרי הדברים שנכתבים בספרים הרישמיים, ואחרי אותיות מודפסים שהצטרפו למילים. ואף לדרכו די לציין מ"ש בתשובות והנהגות (ח"ד סימן שיט): קבלתי מכתבך אודות התחמקות ממס הכנסה ועוד מיסי הממשלה (בחו"ל) אם עובר בזה על הלכה של דינא דמלכותא דינא או על איסור גזל, ומפציר בי מאד להשיב, וכבר אמרתי לך בע"פ שרבני ישראל לא נהגו לומר בזה דיעה, לא להתיר בחשש גזל ודינא דמלכותא, ולא לשמש כשוטרים ומוכסים ולאסור, רק ע"ז לא עונים וכו'. וסיים: ולמעשה כבר ביארתי שרבני ישראל אינם מורים בזה כלל לא לאיסור ולא להיתר, וכך נהגו רבותינו דור דור, והמחמיר תבוא עליו ברכה, ובזה גם זוכה להיות ישר בכל דרכיו בלא לשקר לעולם. ע"כ. (ומצד זה אין חילוק בין חו"ל לא"י. וע"ע בדבריו בח"ג ס"ס תעו). [וראה גם בדבריו שנדפסו בסוף גליון מאמרו השבועי - פ' וארא תשפ"ד]. וכזאת כתב גם הה"כ בקובץ מריח ניחוח (מס' 857 עמ' 11): דאפשר שהמתירים מיעטו לדבר בזה מטעמים מובנים, ולכן בכתובים באו יותר דברי האוסרים. ע"ש. וראה עוד בהערה הבאה. [3] וגם הלום הופיע ספר ירושלים בתפארתה (עמ' רסב), וכה כתוב שם: פעם בשיעור שאל רבי יחזקאל ירוחם (גבאי בית הכנסת שמש צדקה בירושלים) את רבינו יעקב מוצפי, האם מותר להעלים מס מ'מס הכנסה'? והשיבו רבינו שיש בזה 'דינא דמלכותא דינא' ואסור בשום אופן. אך לאחר מכן, כשהסיעו לביתו, אמר לו רבינו, מכיון שאיני יודע מי הם היושבים לפני ולאן יתגלגלו דברי, עניתי לך כשם שעניתי לך, אולם להלכה תגנוב מהם כמה שיותר, אך אל תאמר זאת בשמי. ע"כ. (וכ"ה עוד שם בקצרה בעמ' מז). [ועוד ראיתי כתוב שם (בעמ' שלה): לאחר מלחמת ששת הימים, ניתן היה לקבל הטבות גדולות מהמדינה בקבלת דירה, שותפות בתחנת דלק וכדו', ע"י הצגת תעודת נכה. ושאל רבי אברהם לארוש את רבינו יעקב מוצפי, האם מותר לו לשקר ולהצהיר על נכות ע"מ שתהא לו זכאות לקבל את ההטבות, אך רבינו לא השיב לו, לא לחיוב ולא לשלילה. לבסוף פנה רבי אברהם להגרי"ש אלישיב, והשיב לו, אסור לשקר. שאלו ר"א, כבוד הרב, הרי זו הכנסה לדורות, אך הגרי"ש הרגיעו והבטיח לו שלעולם לא תחסר לו פרנסה. ע"כ]. (וחשוב לציין, כי זכינו להכיר את ר' יחזקאל ירוחם, והוא היה נהנה מיגיע כפיו בעסק שהיה מחזיק, ולכאו' לא היה שייך בו הפטור ממסים מצד מי שתורתו אומנותו, אף שהיה חלקו בתורה נכבד. אכן עי' בשו"ת יביע אומר ח"ז, חושן משפט סימן י). ויש בדבר זה ללמד על הכלל. והדברים מקבלים משנה תוקף כי הינם גם למרות מה שראיתי כתוב בספר שיח יצחק (בצרי, עמ"ס גיטין עמ' קצא): סיפר לי דודי הגאון הרב עזרא בצרי שליט"א, שפעם התלווה אל הגאון המקובל הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצוק"ל שכיהן כרב ראשי בעת מסעו בחו"ל, בחזרתם לארץ כאשר היו צריכים לעבור את המכס, ביקשו כמה ממלויו של הרב להעביר את מזוודותיהם שכביכול הינן מזוודותיו של הרב, בכדי להמנע מביקורת, ואכן בסופו של דבר העבירו בדרך זו למעלה מעשרים מזוודות [כמובן הרב מרדכי בעצמו היה שקוע בתלמודו ובלימודו ולא חש בכל המתרחש סביבו]. כאשר מטבע הדברים מזוודות אלו לא נבדקו כיאה למעמדו של הרב כרב ראשי בארץ ישראל. דודי שהיה בין מלוויו של הרב אליהו הסיק מתוך מעשה זה כי אין דין דינא דמלכותא בארץ ישראל, שהרי אם מדובר בדין גמור - אין משורת הדין להבחין בין מזוודות אלו מאלו. בעקבות כך פנה דודי להוועץ בשאלה זו עם הגאון הגדול רבי יעקב מוצפי זצוק"ל אב"ד העדה החרדית הספרדית, הלא הוא רבם של כמה וכמה מגדולי ישראל, כמו הגאון רבי בן ציון אבא שאול, והגאון הרב יהודה צדקה ראשי ישיבת פורת יוסף, והשיב לו רבי יעקב מוצפי - גם במדינה כאן דינא דמלכותא דינא. והכריח זאת שאל"כ א"א לעשות את כל המצוות שעושים בכסף, כגון פדיון הבן, ומעשרות, ועוד. והמתבונן יראה כי דין זה יצא מפי אחד הקנאים הגדולים לציונות&8230; אמנם את הדין העולה לדעתו אמר מבלי שיקול כזה או אחר&8230; ע"כ. (ונמשך אחריו בספר בתורתו חו"מ ח"א עמ' קפא). ובאמת שניכר ממבין ריסי עיניו שלא רצה לגלות - שהדברים היו לדעת הרב מרדכי גופיה (ראה היטב בדבריו בשו"ת מאמר מרדכי ח"ב חו"מ סימן טו, והבן), ולכן כתב שהיה שקוע בלימודו וכו'. ואם באמת היה שקוע וכו' אז מהיכן הסיק דודו שאין דינא דמלכותא, והרי אי"ז ע"ד הרב. ומעתה ממילא צפה המחשבה, מדוע לא עלה על דעתו שגם אחרים השיבו לדודו (שהיה איש ציבור, וכבר אז היה נושא תפקיד מטעם הרבנות, וממילא אין משמעות למה שידבר עמו על זה בסתר. ובפרט אם סיפר לו במד"א) תשובה באותו המשקל, כמו שבאמת עשה הגר"י מוצפי במקרה אחר? והבן! ואכן כשדברתי אח"כ עם מעלת ידידי המו"ל לס' ירושלים בתפארתה, והצגתי לו את הנראה לכאו' כסתירה בדעת הגרי"מ, תיכף השיב כמו שכתבנו, שהגרי"מ חשש להורות ולפרסם כן לכל אדם. (ושגם לו גופיה העירו על האומץ לפרסום דבר זה בספר). [והוסיף שגם הוא עד למה שראה בעיניו עובדא כיו"ב, ששאל אחד להגרי"מ (בדרך כשחזר מניחום אבלים אצל הרה"צ שבתי יודלביץ) - האם יוכל לקחת כסף מביטוח לאומי היות ומשפחתו ברוכת ילדים? והשיבו, 'תיקח' 'תיקח', אבל לא תפרסם שאני אמרתי לך! ע"כ. וזאת למרות שהיה מהקנאים שמחוג העדה החרדית שהתנגדו לנטילת כסף מהשלטון כאן]. ועוד דוגמא קטנה כיו"ב, תראה בדברי הגאון הנאמ"ן שנדפסו בגליון בית נאמן (פרשת קדושים תשפ"ד אות ט) שנכתב בהבלעה (ובלא הדגשת תחילת הדיבור): "ואל תתוודע לרשות“ - אל תפרסם כל מה שאתה מרוויח ומה שאתה מכניס. לפעמים יש רשויות שהם רשעים ומחפשים עלילות על בן אדם. אם אתה מכניס כך וכך כסף, תשלם כהנה וכהנה. וזה דוקא אם זה מישהו לא מהחוג שלהם, אבל אם הוא מהחוג שלהם, יעשה מה שיעשה. ולכן הכי טוב לא להתוודע לרשות. ע"כ. ובהערה שם סיפר כזאת על א' שהיה משרי האוצר במדינת ישראל. ע"ש. וזאת למרות הכתוב בשו"ת מקור נאמן (ח"א סימן תתכט) ש האם מותר להעלים הכנסות כדי שלא לשלם מסים. ומה הדין באברך שתורתו אמנותו? והשיב: אסור להעלים הכנסות להפטר ממסים, כי דינא דמלכותא דינא, רק לאברך שתורתו אומנותו ופרנסתו דחוקה אפשר להקל, כי מעיקר הדין ת"ח פטור ממסים, וכך היה נהוג בימי הקדמונים גם תחת שלטון הגוים לפטור תלמיד חכם ממסים. וכל שכן היום שמפסידים הטבות מיוחדות של קצבת יוצאי צבא ומשכנתאות ועוד. וכן פסק מרן הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת ח"ה סימן ס"ד. ע"כ. (ונמשך אח"ז בספר בתורתו חו"מ ח"א עמ' קפא). [ובאמת אם היה סובר שאסור, אז אין חילוק בין אברך שפרנסתו דחוקה לאברך אחר. וגם הגרע"י לא חילק בזה]. ואל תתמה על החפץ, כי כבר מצאנו לרבינו יונה בפירוש המשנה במס' אבות (פ"ב מ"ג) הוו זהירין ברשות וכו', שכתב ביאור (ונראה שהוא מעצמו). ואח"כ סיים וכתב: וכך הוא פשט המשנה הזאת. ואם הדבר כן הוא מדברת בפגם השלטונים, וחלילה חלילה לא יהיה הדבר ולא יקום, ועל ידם מתקיים העולם כלו, והם עושין דין ומשפט בארץ, ואין איש שיוכל להיות אמתי כמותם, שאינן צריכין להחניף הבריות, כי אינן מתפחדין ואין דבר מונע אותם מלכת בדרך ישרה. על כן נראה לומר וכו'. וכתב שם פירוש אחר. ע"ש. וכתב על זה הרשב"ץ במגן אבות שם, כי מה שרבינו יונה פירש בדרך אחרת, זה בגלל שפחד מהמלכות, שלא יעלילו אותו שהוא נותן דופי בהם, והפך הדברים לשבח המלכות. שהאדם צריך שיהיה זהיר ברשות שתהיה אימת המלך עליו וכו'. ע"ש. וראה בעץ אר"ז על הרשב"ץ שם, שלמד מזה גם לדברי המאירי שם. וכתב: ורבים הם האומללים בדורנו הזקוקים להוכחה לדבר ולכן ב"ה שרבינו הרשב"ץ כתב את הדברים מפורשות. והשלכה גדולה לגבי דברי רבינו המאירי במקומות רבים בנוגע לגויים ש'בימינו', שרבים סילפום ופירשום כאמת היוצאת מפיו. על אף שאלו החוקרים יודעים היטב את סבל אבותינו בתקופה ההיא. ע"ש. ואכן כבר התייחד מאמר ארוך על משנת המאירי שכתב דברים רק לתשובת המינים, וכמו שתראה בדברי הרה"ג דוד צבי הילמן בקובץ צפונות (ח"א עמ' סה-עב). ובדבריו בא להשיב על מי שהניח בטעות - שקודם המצאת הדפוס לא נעשו בספרים שום שינויים מפחד הגוים והמלשינים. שנעלם מהם מה שכתב הרשב"ץ, ומרן בב"י חו"מ ר"ס רס"ו. ע"ש. וכ"כ בקצרה גם ח"א במוסף יתד נאמן (עש"ק פ' בלק תשמ"ט סוף עמוד 7). [ואולי זה אותו הכותב בשם ספרותי]. וגם בספר פתחו לי פתח (ח"א עמ' 74) למד מדברי הרשב"ץ גם למאירי. ע"ש. [ומזה תשובה גם למ"ש בשו"ת עטרת פז (ח"א כרך ג, סימן יב, ד"ה והנה גבי מה): דנראה דאין לומר שיש לחשוש בדברי המאירי והרשב"א הללו שיש בדבריהם איזה הגהת צנזורה, כיון שאין זה רק תוספת מילה כל שהיא, אלא אורך מילים השייכות לגוף התשובה. ומה גם דגבי המאירי נראה לומר שלא מצוי בו כ"כ תיקוני צנזור כיון שרובו ככולו של חי' המאירי היה טמון וספון זמן רב בכת"י ולא נדפס אלא בשנים מאוחרות. ע"ש. (וראה בשו"ת יביע אומר ח"י יו"ד סימן מא אות ה. והבן)]. ויש עוד מה לסלסל, אך די בזה. (ועוד דוגמא לזה ממשנת הגרשז"א תראה בדברינו להלן בסוף אות כו). [4] ואף שאח"כ נשתנה המצב מעט לטובה, מ"מ גם אז העקרון נשאר אחד שההפליות רבות וכו'. וכמ"ש גם ידידי מח"ס נחלת לוי במאמרו שבירחון אור תורה (אדר א' תשע"ט עמ' תצז). [5] ונציין כי התשובה שנדפסה ביחוה דעת, נכתבה כתשובה לשאלת - מנהל המכס ומע"מ של משרד האוצר במדינת ישראל (מר מרדכי ברקת). וביקש לקבל לתשובה במסגרת 'פינת ההלכה' המשודרת ברדיו. וכן עשה הגרע"י. וכפי שמופיע בצילום השאלות והתשובות המקורי שנדפס עתה בקובץ בית יוסף (חלק מט עמ' כט-לא). ושם אין להוספה שבהערה הנ"ל. וכמובן שעבור שאלה רשמית כזו, ובמצב גלוי ומפורסם כזה, אי אפשר לפרש יותר. וברור מה יהיה כיוון התשובה שתתפרסם באופן כללי. [וכבר שמעתי מישיש אחד, אודות מאן דהו שפרסם כי מותר להעלים מס וכו', והרשויות נתנו עינם עליו, וכמעט שלא השאירו מממונו שריד]. וכשהרצתי לדברים בפני מעלת ידידי ת"ח עצו"ר בנש"ק, תיכף אמר לי שאכן שמע מאביו (שהינו אחד מגדולי הת"ח שבדור, שדר בירושלים) שמסקנת גוף התשובה ביחוה דעת אינה מתאימה להגרע"י. ועכשיו הדברים מוסברים. [6] ובאמת כי בזמן שכתב הגרע"י לתשובתו בזה, כבר היה משמש כרב ראשי מטעם מדינת ישראל, והכיר בטיב חוקיה ומנהגיה. ויותר נראה כנוסח שנתבאר בהערה הקודמת. ובעיקר דין זה - שכאשר יש הפליות אין דד"ד, ראה עוד בדברי הגרע"י גופיה בס' מאור ישראל (עמ' פז), ובמ"ש בחיבורי דברי שמואל עמ"ב ב"מ (עג:). ובקובץ בתורתו (חו"מ ח"א עמ' קפו. ובשפלנו ז"ל). ע"ש. (וע"ע בחידושי לחו"מ סימן קצ"ד סעיף ב', דיבור שני). וגם הגר"מ אליהו זצ"ל אשר ישב על כסא הרב הראשי אחר הגרע"י, כתב בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ב חו"מ סימן טו): מכאן שעקרונית חוקי המדינה תקפים, אלא אם כן יוברר שאין היא משוה גזרותיה. למשל, אם יוברר שהמדינה נוטלת כספים מאזרחיה שלא ביושר, פוטרת, לגמרי או חלקית, קבוצות או מוסדות הקרובות לשלטון מתשלום מס ואינה נוהגת כך ביחס למוסדות דתיים, או גם תומכת בכסף ועוזרת לסטודנטים יותר מאשר לבני ישיבה, הרי שאינה משוה גזרותיה, אם כי הדוגמה השניה מסופקת בעיני, שכן כאן אין המדינה נוטלת כי אם רק אינה נותנת בשוה, והוי כמחילה או מתנה, ועיין פ"ת (ס"ק א). עוד דוגמה, אם יוברר כי המשטרה באופן עקבי מתייחסת באיפה ואיפה למפגינים דתיים לעומת מפגינים אחרים, הרי שיש הפליה שלטונית, וכבר היו דברים מעולם אם כי כיום המצב שונה לגמרי. ע"כ. וכולם יודעים באמת מה המצב בעבר ובהוה. (וראה נמי בקובץ בתורתו חו"מ ח"א עמ' קפו). [7] ויש לדון בהם. ומ"ש ע"ד החשוקי חמד, כבר הארכתי טובא בס"ד בס' אורייתא דשמואל שם. [8] ואף גם זאת נציין למ"ש בשו"ת יחוה דעת (ח"ז סי' קד) אודות חיילי צה"ל שרוצים להדליק נרות חנוכה בשמן רובים, אם יש לחוש דהו"ל שמן גזול, שאף המפקד אינו מוסמך לתת רשות להדליק נ"ח בשמן זה שאינו מיועד לכך. ולכן דיבר עם הרב הראשי לצה"ל שיקח רשות מיוחדת מהשר והמפקדים שבסמכותם נתון הדבר. ע"ש. ומר בריה שהביא לפסק היוצא מתשובה זו בספר ילקוט יוסף (מועדים, דיני השמנים והפתילות הל' ו, עמ' רטז) כתב: חיילי צה"ל שרוצים להדליק נרות חנוכה בשמן רובים, טוב ונכון לקבל רשות על כך מהשר ומהמפקדים, שבסמכותם נתון הדבר, כדי שיוכלו להשתמש בשמן זה לנרות חנוכה. (ומה שכתב שאביו האריך בזה בתשובה וכו'. כעת זכינו לחזות בתשובה זו כנ"ל. אבל אין שם 'אריכות' יותר). הרי שלא כתב אלא בלשון 'טוב ונכון'. [9] ועוד כתוב שם (בהערה 4): מרן היה רב ראשי ואב"ד של קהיר, ובית הדין בקהיר היה קרוב לגניזה הקהירית, וכשהיה גומר בבית הדין היה עובר שם ונכנס. הוא קיבל אישור ממלך מצרים להיכנס מתי שרוצה, אז היה המלך פארוק, עוד לפני נאצר שנלחם נגדנו בששת הימים וכו'. פעם הרב ראה על הרצפה בגניזה פתק שהיה כתוב בעברית, "ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ויך את המצרי ויטמנהו בחול"&8230; לקח את הפתק ושם בכיס. היום יש מצלמות ואם היו תופסים אותו היו שמים לו אזיקים&8230; וכשבא לבית התעניין מה כתוב שם, וראה שזה דף מהיומן של בית הדין שהיה שם, וכתוב ביום כזה וכזה קיבלנו קראים, אחרי שקיבלו עליהם דברי חברות בפני בית הדין, וחיתנו אותם, וחתומים מטה רבני בית הדין בקהיר וכו'. ביביע אומר (ח"ח חאה"ע סימן יב אות יב) הרב הזכיר את ה"מעשה בית דין". ע"כ. וכיו"ב נדפס כבר בספרו שלחן המערכת (ח"ב עמ' תרפד). [אבל כבר קרא ערער אודות הדקדוק במציאות שבמעשה זה (וכיוצא בו). ואפס קצהו תראה בגליון בית נאמן (מס' 400 עמ' 3). והראוני שהרחיבו בזה בעלי מלאכת מחשב"ת, במעשה רש"ת]. [10] ודע כי ראיתי כתוב (גליון עומק הפשט מס' 92 עמ' 12): שמעו כמה תלמידי חכמים מופלגים מהגרי"ש אלישיב, שלמרות שהגריש"א חלק על החזו"א לגבי גזל מהמדינה (שהחזו"א התיר בגלל שאין בעלים אמיתי על המדינה), מ"מ לגבי ריבית סמך עליו והתיר להלוות בריבית לממשלה אף בלי היתר עיסקא. (ובאמת שאף לגבי עיקר דד"ד במדינת ישראל, יש שכתבו בשמו שלא רצה להכריע. ואכמ"ל). [11] ואכן אחר שכתבתי לדברים ואף פרסמתים בקובץ בתורתו, הוגד לי מיודעי דבר, כי הוצרכו לדברי הגר"א יוסף מחששות המובנים. וד"ל. [12] ומעניין מ"ש בשו"ת תפארת יוסף (זליכה, חו"מ סי' ה): אסור לגזול מדאורייתא, וזה כולל מאנשים פרטיים ומחברות פרטיות ומחברות ממשלתיות (ולדעת הבא"ח גזל הגוי אסור מהתורה) וקופות צדקה וממוסדות ומעיריות ומרשויות מקומיות, וכל הסברות שאומרים בזה אינם נכונים ולא יועילו ביום הדין ר"ל. וכבר היו שהביאו נשמות ושאלום, ואמרו שדנים אותם ע"ז בגיהנם. ע"כ. וכלל כאן הרבה דברים כצדקה וכו', ואיני יודע האם גם על חברות ממשלתיות אמרו שדנים ע"ז בגיהנם. [ואעיקרא דמילתא לאו מפיהם של הנשמות הללו אנו חיים, אלא שמ"מ די לנו שכן דעת מעלת הגאון המחבר (באופן שבאמת יש כאן גזל)]. [13] ובגליון פסקים והלכות (מס' 30 עמ' 6) הזכיר מדברינו כאן. וסיים שלמעשה יש להחמיר כמו שהשיב הגרי"ז בקובץ ווי העמודים (אלול תשפ"ג). ובאמת שראיתי לדברי הגרי"ז, ולא התייחס לטענה שבדברינו. [וכתב לי ידידי המחבר, שדברינו נכונים, אבל מטעם מסויים אינו מפרסם כן בריש גלי]. (וע"ע מ"ש בחידושים לחו"מ סימן ש"ס ס"ב).

ומה הדין כשנכנס כל גופו לבית הכסא בכדי להוציא איזה דבר או לסדר משהו ולא עשה צרכיו האם גם יש מקום להקל לא ליטול ידיו ביצאתו מה שכן ביותר כוונתי לשאול על בית הכסא שלנו ושיש בו ג"כ אמבטי ומכונת כביסה וכיור ומדפים עם הרבה חפצים
בברכה
ממנ"י

באח יש עוד סברא של שהחיינו כמו על בת, אם הוא שמח בראייתו, ומסתמא יש הרבה אחים ששמחים מאד בראיית אח חדש שנולד זה עתה, בפרט אם הוא צעיר ולא הורגל בכך או אם זה אח יחיד או כמעט יחיד.

האם יברכו על בחירת דונאלד טרמפ לנשיא ארה"ב ברכת "הטוב והמטיב" בס"ד ליל ו' תשרי ה'תשפ"ה לכבוד הרה"ג עקיבא משה סילבר שליט"א שלום וברכה וכט"ס! אחדשה"ט כנאה וכיאה באהבה רבה! בארצות הברית הד' תשרי ה'תשפ"ה התקיימות בחירות לנשיאות, המתמודדים היו דונאלד טרמפ (שכבר היה נשיא ארה"ב לפני ארבע שנים) וקמלה האריס (אשה), המתמודד שזכה בבחירות הוא דונאלד טרמפ, והוא הולך להיות נשיא ארה"ב לארבע שנים הקרובות. ושואלים הלכו בו, האם יש לברך על בשורה טובה כזאת הטוב והמטיב כמו שפסק בשו"ע סימן רכ"ב סעיף א' פסק השו"ע, וז"ל: על שמועות שהם טובות לו לבדו, מברך: שהחיינו; ואם הן טובות לו ולאחרים, מברך: הטוב והמטיב. עכ"ל. ולכאורה הבחירה של הנשיא דונאלד טרמפ לנשיא ארה"ב היא טובה מדינת ישראל כי כבר בכהונה שלו לפני ארבע שנים הוכיח שהוא טוב לישראל, ועשה עמהם כמה וכמה טובות. היה מי שהקשה שאף אחד לא יודע אם זה טוב. אבל יש להקשות עליו משו"ע (שם) סעיף ד', וז"ל: מברך על הטובה: הטוב והמטיב אע"פ שירא שמא יבא לו רעה ממנו כגון שמצא מציאה וירא שמע ישמע למלך ויקח כל אשר לו וכו'.. עכ"ל. וכתב המשנ"ב (שם) ס"ק ה', וז"ל: אע"פ שירא וכו' - כי אין לנו להסתכל בעתיד שאפשר שלא יהיה כן (רמב"ם בפי' המשנה). עכ"ל. עוד כתב המשנ"ב (שם) ס"ק ו', וז"ל: כגון שמצא מציאה - וירא שיעלילו עליו ויקחו את אשר לו ומיירי שיש לו אנשי בית שיש בזה טובה גם להם ושייך ברכת הטוב והמטיב דאל"ה יש לו לברך רק שהחיינו. עכ"ל. הרי לנו שאע"פ שיתכן שהנשיא של ארה"ב דונאנלד טרמפ יתכן שיהיה איזה זמן שלא יהיה טוב ליהודים, אבל כעת על פניו אין סיבה שלא יהיה טובה, ואין לנו להסתכל על העתיד. ואשמח מאד לדעת מה דעת כבוד הרב בזה. בברכת התורה ולומדיה רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח"ס מריח ניחוח עפולה ת"ו

הגרש"ז אוייערבך בהליכות שלמה הלכות תפילה עמ' רנב כתב שרשאי להוסיף בנוסח הברכה לפי הענין כגון ותצילנו מתאונות דרכים או ממחבלים וכדו' וכן כתה הגרמ"מ קארפ בספרו הליכות יום ביום ח"ד עמ' תרמ והוכיח הכי מדברי הראבי"ה

בס"ד ליל כ"ז אלול ה'תשפ"ד לכבוד הרה"ג עקיבא משה סילבר שליט"א שלום וברכה וכט"ס! אחדשה"ט כנאה וכיאה באהבה רבה! דבריו של כת"ר בענין "אמירת סליחות קודם חצות", פורסמו בגליון שלנו "מריח ניחוח" פרשת נצבים וילך ה'תשפ"ד (גליון 846), וכתב על הדברים הרה"ג עמנואל מולקנדוב שליט"א מח"ס שו"ת תורת הקדמונים ג' חלקים (פתח תקוה ת"ו), וז"ל: שלום וברכה. מצורף מאמר תגובה בענין סליחות לפני חצות שדנת עם הרב סילבר. יש בו הרבה מקורות חדשים כפי שיראה המעיין. כתיבה וחתימה טובה. יישר כח על הכל. אמירת סליחות לפני חצות הלילה כשיש בדבר חיזוק והתעוררות דברי האר"י וגוריו במניעה מלומר סליחות וי"ג מדות לפני חצות הלילה ידועים דברי רבינו האר"י בשעה"כ [בדרושי תפלת ערבית דרוש א'] שכתב: גם דע כי בחצות לילה הראשונה אין ראוי לומר כלל שום סליחות ולא להזכיר י"ג מדות דויעבר זולתי בליל יום הכפורים עי"ש. והובא כלשונו בכה"ח בסי' קל"א אות כ"ו עי"ש. וכ"כ האחרונים בסי' תקס"ה, כמובא במ"ב שם אות י"ב. והנה לשון זו של האר"י 'אין ראוי כלל' – מצאנוה בעוד מקום בדבריו, בדרושי סדר שבת דרוש א': ודע כי מורי ז"ל הזהרני בענין זה שנאמר, ונלע"ד שגם לכל בנ"א הוא צריך לעשות כן, והוא שיזהר ששום מין מלבוש וכיוצא בו מכל מה שלבש האדם בימי החול אין ראוי ללובשו ביום שבת ואפילו החלוק של שבת אין ראוי ללבשו בימי החול כלל עי"ש. ושם ודאי שאין זה בגדר סרך איסור אלא זהירות וחסידות בעלמא, ורובא דאינשי לא נהיגי ולא קפדי בהכי, וא"כ אפשר שגם הלשון האמורה בענין הסליחות קודם חצות 'אין ראוי כלל' כונתה ע"ד הזהירות והסוד, אבל אין בזה סרך איסור. אלא שהברכ"י בסי' תקפ"א הביא מדברי שו"ת הרמ"ז סי' ל' שכתב בזה בדברים חמורים יותר, אולם המדקדק באריכות דבריו יראה שאין הדברים ברורים אצלו לגמרי, אלא סברא דיליה קאמר, וכתב ושנה כמה פעמים שכיון שלא מצאנו למי שיתיר זאת להדיא – אין לנהוג כן, ואעתיק קצת מלשונו הנוגע לענינינו; אין ספק 'לקוצר השגתי' שמנהג טעות הוא וראוי למונעו וכו', ומה גם בנד"ד 'שאין לו משען ומשענה' והמיעוט שהחזיקוהו בטלי במיעוטן כי הלא בכל ארץ אשכנז ופולוניא וארצות המערב ואחרון אחרון חביב בא"י תוב"ב 'אין אחד שינהגו ככה' וכו'. ומעתה כיון שדבר זה לא הוזכר בגמרא 'ולא בשום פוסק הנודע לנו' מי יערב לבו לגשת בקום עשה נגד משכילי בני ישראל וכו' עי"ש. וכבר קדם אותו מהר"ם נגרין בספרו ראש אשמורות [קושטא ש"ל] בתחלת הספר, שכתב שעתה מקרוב נטתה אשורם מני הדרך ומרבים קצת בתפלה ותחנונים אחר תפלת הערבית כי ראו להקל מעליהם עול טורח ההשכמה והקימה ממטתם ועלה על דעתם כי בזה יצאו ידי חובתם וכו'. וכתב טעם פשטי כיון שעדיין דעתם מעורבת בעניני היום והאכילה והשתיה וכו' [וטעם זה נכון גם לאומרים לאחר חצות הלילה]. והוסיף: ועוד כי לפי דעת חכמי האמת אין מקום להזכרת י"ג מדות בתחלת הלילה אשר אז תחלת זמן ממשלת מדת הדין ועל כיוצא בזה נאמר דברים כה ד לא תחסום שור בדישו רק הנאות הוא לאומרם מחצות לילה ואילך אשר אז מתחיל זמן התעוררות הרחמים עי"ש. מקורות בדברי הקדמונים שאמרו סליחות קודם חצות הלילה אולם בתשובות הגאונים החדשות [אופק] סי' ק"צ מבואר שהיו נוהגים בזמנם לקום 'בשליש הלילה' לומר תחנונים 'ופסוקי דרחמי', וקיימו המנהג, וז"ל וששאלתם באותן עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים עומדין בחצי הלילה 'או בשליש הלילה' ואומרים תחנונים ופסוקי דרחמי ולאחר שגומרין חוזרין לבתיהם וישינים עד הבקר, ובימים יושבין בשווקים וברחובות ועסוקין בסיחת חולין, ולא היה יפה שאותן תחנונים שמתפללים בלילות ישנו ויתפללו אותן בימים ואל ישבו בשווקים ומתענין. והשיבו: אם היו באין ואומרין תחנונים ביום כך היה יפה, אלא שמא יש בהן בני אדם עניים שסומכין על מעשה ידיהם ואם אתה גוזר עליהם שיבאו ביום נמצאת אתה מכשלן שלא יבאו ביום ולא בלילה ואין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמד בה, ומוטב שיבאו בלילה משלא יבאו לא ביום ולא בלילה, שכשיבאו מהן מכוונים את דעתם ומהם שוברין את לבם ומהם בוכים, ושמא מתוך אותה בכיה ומתוך אותן תחנונים ומתוך אותה שפיכות לב שמא יעשה הקב"ה בקשתם ויחוס עליהם ויצילם, וכך עושין בכאן שאין באין אלא בלילה ע"כ. ורבינו יצחק אבן גיאת באחד מפיוטיו לסליחות [מעמד לליל א', וכפי שנדפס ב'שפתי רננות, סליחות כמנהג ג'רבא ולוב] כתב: לבב שפכה בראש אשמורת התיכונה והקיצונה עי"ש. ור' זכריה אלצ'אהרי [מחכמי תימן בדורו של הב"י] כתב בספרו 'ספר המוסר' עמ' 155 [המחברת הכ"ד, משנת של"ט]: ואהיה משתדל לקום בחצי הלילה לבקש רחמים מלפני נורא עלילה. ובהגיע חודש אלול הידוע אשר לסליחות ותחנונים קבוע, ואוסיף על משמרתי עד אין חקר, מאשמורת התיכונה עד אור הבוקר עי"ש. וא"כ מה שטען הרמ"ז שלא נמצא כן בשום פוסק ואין לו משען ומשענה וכו' – הנה נמצא לזה משען ומשענה, ומסתבר מאוד שהרמ"ז לא היה מונע אותם אם היה רואה את מנהג הגאונים הנ"ל וסברתם. מו"מ בדברי הרמ"ז שהחמיר בענין זה מאוד עוד יש להעיר, שמה שכתב הרמ"ז שגם בארץ פולוניא לא נהגו כן – בספר משמרת שלום [מקוידינוב] סי' מ"א ס"ד כתב להיפך מזה, וז"ל אותם שקשה להם לעמוד באשמורת לומר סליחות יאמרו בחצות הלילה. ואותם שקשה להם להמתין או שלא יהיה להם מנין אז יכולים לומר אחר שעה עשירית מחצות היום, דהיינו בב' שעות שקודם חצות הלילה ע"כ. וכתב בביאור שלמד כן מדברי סידור רבי זלמן לענין הבכיה על החורבן שאפשר כבר מב' שעות לפני חצות, וכתב: וא"כ פשוט דה"ה לסליחות. וכן נהגו כמה צדיקים וגדולים, וכמדומה לי כמעט בבירור ששמעתי מאבא מארי שכן נהג הצדיק מופה"ד מהר"י מרוזין ע"כ. הרי שבארץ פולניא נהגו לומר לפני חצות, אע"פ שראו את דבריו של הרמ"ז המובאים בברכ"י ובשע"ת. ומה שכתב הרמ"ז שלא נהגו בכל קהלות ישראל לומר סליחות לפני חצות – הנה למטוניה דמר, הרי לא נהגו בתקופתם לומר גם לאחר חצות אלא רק באשמורת הבוקר, ורק בדור האחרון התחילו לומר סליחות לאחר חצות, ואטו נאמר שיש להביא ראיה ממנהג זה שאין לומר סליחות לאחר חצות אלא באשמורת? אלא ודאי שהמנהג היה לומר באשמורת כיון שזו העת רצון הכי גדולה, וגם כי סדר היום בזמנם היה שישנים מוקדם וקמים מוקדם, אבל אין להביא ראיה מזה ש'אסור' לומר סליחות קודם חצות. והנה עיקר חילו של הרמ"ז הוא משום 'לא תחסום שור בדישו', שהלילה הוא עת שליטת הדינים, ואין לנו לעורר רחמים של הי"ג מדות בזמן כזה, והביא ראיה גם מזה שאין נפילת אפים בלילה מאותו הטעם עי"ש. אולם ב' תשובות בדבר; חדא, ע"פ דברי הרדב"ז בכמה מקומות שכתב שענין זה של 'לא תחסום שור בדישו' נאמר דוקא 'בעשיית מעשה מצוה' ולא 'בדיבור'; כ"כ בספרו מצודת דוד מצוה קע"ט [כלאי הכרם] וז"ל: ובזמן שהיא פועלת ברחמים אין לערב שם דין, ובזמן שהיא פועלת דין אין לערב שם רחמים, כדאיתא "לא תחסום שור בדישו", אלא ע"י תפלה ותחנונים מעט מעט, ולא לכוף ע"י מעשה למטה עי"ש. וכן במצוה תקצ"א שם כתב: וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. וכי משה היה עושה שיגבר עמלק? אלא אסור לאדם לשהות ג' שעות וכפיו פרושות השמים [עכ"ל ספר הבהיר]. וטעם האיסור שלא יטריח יותר מדאי וימשוך לריב. אי נמי שאסור לבטל מנהגו של עולם, כלומר להפסיק צנורי הכוחות המשפיעים לאומות, רק מעט מעט בתפלה ובתחנונים כדאיתא "לא תחסום שור בדישו" עי"ש. ולפ"ז אין ראיה מנפילת אפים, ששם הוי 'מעשה' של נפילת אפים, אולם בתחנונים בעלמא אין חשש זה. ואידך, שמצאנו בעוד מקומות שכתבו המקובלים שלא לעשות ענינים שיש בהם 'לא תחסום שור בדישו', ואעפ"כ אין אנו מחמירים כן אלא בלכתחלה ולא עושים מזה עסק גדול לאסור איסר; נתינת צדקה בלילה בספר בני יששכר [מאמרי חודש ניסן, מאמר ד', טיול בפרדס דרוש ה'] כתב שבלילה זמן שליטת החיצונים ותרעין דגן עדן סתומים עד שאפילו צדקה אין מהראוי לחלק בלילה כמו שכתב האריז"ל [פע"ח שער מנחה ומעריב פ"ב] (והוא מהגמ' ירושלמי [פאה ל"ז ע"ב] משום לא תחסום שור בדישו) עי"ש. וכ"כ הבא"ח בספרו בן יהוידע שבועות ט"ו ע"ב בביאור הדין שאין בנין בהמ"ק בלילה, וכתב שהוא משום לא תחסום שור בדישו, וכמו שאמרו דאין נותנין צדקה בלילה שזה דבר נגדיי לחיצונים ששליטתם בלילה עי"ש. וכ"כ בשו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' ק"ו שזה הטעם לדין זה עי"ש. אולם גם בזה, בדברי האר"י עצמם בדרושי הלילה דרוש א' כתב בזה"ל: ובענין הצדקה 'אין צורך' לתת קודם תפלת ערבית כמו בשחרית יען שעתה הוא זמן דינים קשים ע"כ. ודייק מדברי בספר דברי תורה [מונקאטש] ח"א סי' קי"ז שרק לגבאי צדקה אין 'צריך' לתת לפני ערבית, אבל אם בא עני לפניו חייב לתת לו צדקה עיש"ב. והביאו בשו"ת יבי"א ח"ט יו"ד סי' ט"ו וכתב: ולכן פעמים רבות שנזדמן לנו להתרים את הקהל בסוף שיעור תורה שמתקיים בלילה, לא היינו דוחים הדבר כלל, כי הקהל מתאסף בלילה לשמוע השיעור, ומצוה גוררת מצוה, ואם לא עכשיו אימתי. ולכן היינו מתרימים את הקהל בלילה לצורך עניים ואביונים או יתומים ואלמנות וכיו"ב. וכ"ש שיש להתיר להתרים את הקהל בלילה לצורך מוסד של תורה, כגון ישיבות או תלמודי תורה, כשיש צורך דחוף להתרימם בלילה. ואע"פ שכתבנו בשם הפתח עינים שבשאר צדקה לא נכון לעשות בלילה, מ"מ אין זה מוכרח עי"ש. הרי שגם בדבר זה שיש חשש של 'לא תחסום שור בדישו', וכפי שכתבו האחרונים הנ"ל – כתב הרב זצ"ל שלצורך חיזוק התורה ומוסדות החסד וכדומה – לא נמנעים מלהתרים בלילה. וא"כ גם בנ"ד של סליחות שמקרב לבותיהם של ישראל לאביהם שבשמים וגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד – שאין להמנע ולמנוע את הרבים מלהתחנן ולומר סליחות קודם חצות אם לא יבואו לאחר חצות, ורחמנא לבא בעי. קריאת תנ"ך בלילה ובשער המצוות פרשת ואתחנן כתב: בשאר לילי השבוע 'אין ראוי' לקרא מקרא לפי שהמקרא הוא בעשייה והלילה עצמה הוא בחינת עשייה והכל הוא דינין ואין ראוי לעורר הדינין ע"כ. והובא באחרונים בסי' רל"ז עי"ש. וכתב בשו"ת רב פעלים ח"ב סי' ב' שנראה שהוא על דרך לא תחסום שור בדישו עי"ש. ואעפ"כ כתב הבא"ח בפרשת פקודי ס"ז: והגאון חיד"א ז"ל בהשמטות ספר פתח עינים כתב דעם הארץ שאינו יודע לקרות אלא רק תורה שבכתב שרי לקרות בלילה ע"ש [והובא בשו"ת יבי"א ח"ו או"ח סי' ל' אות ד' עי"ש]. חזינן שהאזהרות שנאמרו משום 'לא תחסום שור בדישו' לא נאמרו אלא לכתחלה ובמקום האפשר, ולא לעיכובא ולבטל את הציבור מחיזוק והתעוררות ובקשת רחמים. בירור משנתו של האגרות משה בנידון זה וכדברים האלו כתב מדנפשיה בשו"ת אגר"מ או"ח ח"ב סי' ק"ה וז"ל: אך אם הוא באופן שא"א מחצות ולהלן, ויתבטלו אותו הצבור מסליחות, יש להתיר בגדר הוראת שעה גם מתחלה, כי בדברים אלו אין מקור מגמ' אלא הם מדברי רבותינו האחרונים ע"פ ספרי הקבלה, שמסתבר שאין בזה ענין איסור אלא שאין מועילין בכח י"ג מדות שיש הבטחה שלא יחזרו ריקם אלא כסתם תפלה, ולכן כדי שלא יתבטלו מלומר סליחות שלא יהיה להצבור שום התעוררות לתשובה טוב יותר לומר אף מתחלה הוראת שעה וכו'. ואם אפשר יכוונו בשליש הלילה שלהמחבר בסימן א' סעיף ב' שטוב להתחנן בשעות שהמשמרות משתנות שהתפלה רצויה אז והוא שיטת הרא"ש ריש ברכות והטור ובשעה"ד כזה יש לסמוך ע"ז וכו'. אבל צריך לפרסם ולהודיע שהוא רק הוראת שעה מפני הדחק רק בשנה זו ולשנה הבאה יאמרו סליחות בזמן עיש"ב. הרי שכתב מדנפשיה כסברת תשובת הגאונים שהזכרנו לעיל, שעדיף לומר בתחלת הלילה ויהיה חיזוק ותשובה לעם, מאשר שלא לומר כלל. ומה שכתב שאין בזה 'ענין איסור אלא שאין מועילין' – דבריו ברורים ואמיתיים לפי כל מה שכתבנו לעיל, שהרי היו שנהגו בתקופת הגאונים והראשונים לומר בתחלת הלילה וכפי שהבאנו לעיל, וגם האר"י לא כתב 'איסור' אלא 'אין ראוי', וכבר הבאנו מקומות דומים שכתב האר"י כן, והוא רק בגדר ענין חשוב ורצוי, אבל לא לעיכובא לכלל העם, וגם הרמ"ז אתי עלה רק מסברא ומדימויים לענינים אחרים, וכבר כתבנו לדון בדבריו שאין בהם הכרח, וגם הוא ז"ל כתב שהטעם שהתנגד לזה בתוקף הוא משום שלא מצאנו מנהג כזה בעם ישראל, וגם בזה כבר כתבנו שנמצא ונמצא. וא"כ דברי האגר"מ נכונים מאוד, שעדיף לומר סליחות לפני חצות בהתעוררות גדולה אם לא יבואו לאחר חצות או באשמורת וכדומה, וחכם עדיף מנביא (ועי' בשו"ת יחו"ד ח"א סי' מ"ו מה שכתב להשיג ע"ד האגר"מ הנ"ל, אולם לפי הנ"ל דבריו הם קילורין לעיניים, ומסתבר מאוד שגם מרן הגרע"י זצ"ל היה מורה להיתרא אם היה רואה את כל המקורות הנ"ל שהבאנו). ויש להוסיף, שהמשמרת שלום שהזכרנו לעיל, תלה את נידון אמירת סליחות לפני חצות בדין קינה על חורבן ביהמ"ק לפני חצות, וכתב שלדעת הפוסקים שמותר לקונן קודם חצות – ה"ה לומר סליחות עי"ש. וגם ביחו"ד הנ"ל בהערה כתב כן מדנפשיה עי"ש. ובח"א סי' ב' הארכתי להוכיח שכן עיקר לענין זמן הקינה על החורבן עי"ש, ולפ"ז גם לענין סליחות. אלא שבסוף הסימן שם כתבתי שאין דברי המשמרת שלום מוכרחים להשוות ביניהם עי"ש. ועכ"פ ודאי דחזי לאצטרופי לאור כל הנ"ל. מסקנא דמילתא לאור האמור נראה שהנוהגים [בעיקר חלק מבני אשכנז] לומר סליחות לאחר משמרה שניה של הלילה, קודם חצות – יש להם על מה שיסמוכו, ויכולים להמשיך במנהגם. ואף מי שלא נהג כן – אם רואה רב הקהילה שאם יאמרו סליחות קודם חצות הלילה – יבואו יותר ויתחזקו ויפתחו לבם בתשובה, ואם יאחרו לחצות או לבוקר לא יאמרו ולא יתחזקו – יכולים לומר את הסליחות קודם חצות, כי כל לבבות דורש ה' ורחמנא ליבא בעי. נשמח מאד לתגובת כת"ר שליט"א על הדברים. באהבה רבה רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח"ס מריח ניחוח עפולה ת"ו

עלה לי שאלה בזה האם מותר להסתפר אצל ספר חילוני (אינו שומר תורה ומצוות) באופן שאני יאמר לו היאך להיזהר בגילוח שערות הראש והזקן והיכן מותר תער והיכן אסור. האם יש צד של הנהגה או חסידות להימנע מלהסתפר אצל ספר חילוני.

בענין שם מתן

ראיתי מה שהביא כבוד הרב בתוך הדברים מרבי חיים קניבסקי זיע"א על שם מתן, ויש להביא כאן מה שכתבתי ואספתי בשם חכמים על שם מתן, וזה החלי:

נשאל מרן ראש ישיבת "כסא רחמים" הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א:

שמעתי שהשם מתן לא טוב וצריך להחליף אותו, הורי בחרו את השם הזה בגלל שנולדתי בזמן מתן תורה.

והשיב: אם הכוונה למתן תורה אינך צריך להחליף. ברכה והצלחה.

עוד קראנו שבגלל הסמיכות של האותיות מ"ם ותא"ו אולי יש בעיה, האם יש חשש?

והשיב: אין בעיה. בנו של רבי יוחנן נקרא רב מתנה. עכ"ל.

עוד מצאתי שכתב הרב הלל מאירס שליט"א לגבי שם מתן, וז"ל:

אין לקרוא לילד בשם מתן. יעויין בספר מלכים ב' (פרק יא פסוק יח) שמתן היה עובד עבודה זרה. וכ"כ בספר מעין אומר חלק י"ב (פרק א סימן יא) בשם הגר"ע יוסף זצ"ל שילד ששמו מתן ישנו שמו למתניה. עכ"ל.

ידידי היקר הרה"ג יקותיאל אוהב ציון שליט"א כתב בענין זה, וז"ל:

הגר"ד קוק שליט"א
שם "מתן" האם יש לשנותו&8230;

א. ידידינו ר' סאלי דדון שליט"א נשאל מאדם ששמו "מתן", שהעיר לו מאן דהוא שהשם "מתן" לא טוב, וכפי שפורסם בעולם בשם גאון עזינו מהר"ר עבדיה יוסף זיע"א שהוא שם רע, דכתיב בספר מלכים ב (יא, יח) ובדברי הימים ב (כג, יז), "ואת מתן כהן הבעל הרגו לפני המזבחות", וכבר אמרו רבותינו ביומא (לח ע"ב) על הפסוק "שם רשעים ירקב", שאין לקרות בשמות של רשעים. וכן הובאה תשובתו בס' "מעין אומר" חי"ב (עמ' כו).
ב. וכן היה מורה ובא שר התורה הגר"ח קניבסקי זיע"א שלא לקרוא בשם זה, וכפי שכתב בספרו "טעמא דקרא" (משלי עמ' שפה) דחלילה לקרוא בשם "מתן". וידידי ר"א סרוסי שליט"א כתב בס' "אוצר שמות חיים" (עמ' צ), שהיה הגר"ח אומר למי ששמו מתן, לשנות ל"נתן" ע"ש נתן הנביא, או ל"מתניה" (נחמיה יא, כב, ועוד).
ג. וכששאלנו את מרן הגר"ד קוק שליט"א בענין זה, אמר, שאינו צריך להחליף שמו, כיון שמצינו בירמיה (לח, א) "שפטיה בן מתן", ו"מתן" זה לא שמענו שהיה רשע, [אם כי בנו רשע הוה, אך אין לנו שום ראיה שאחז מעשה אבותיו ברשעו, וע' סנהדרין (נב רע"א) בר רשיעא. ודו"ק], אם כן הו"ל שם שאינו מיוחד לרשעים, ובזה לא נאמר "שם רשעים ירקב", ואם כבר קראוהו כן, יכול להותיר שמו על כנו, ויקויים בו (משלי יח, טז) "מתן אדם ירחיב לו", ובזכות "איש מתן" (שם יט, ו), יקויים בו "מתן בסתר יכפה אף" (שם כא, יד).
ד. וכן מצינו בשם "יורם" [שלפעמים נקרא גם "יהורם"] בן אחאב שהיה רשע, וכן "יהורם" בן יהושפט שסרח אחר מיתת אביו, וע' כתובות (קג ע"ב), ומ"מ אמר מרן הגר"ד קוק שליט"א שכבר אינו מוחה במי שנקרא בשם זה, כיון שמצינו יורם בקדושה בדברי הימים א (כו, כה) דור חמישי של משה רבינו שנקרא "יורם", וכן מצינו בדברי הימים ב (יז, יח) אלישמע ויהורם הכהנים. אכן יש להבדיל שלגבי שם מתן נראה שלכתחילה כדאי להמנע ממנו טפי משם יורם. [וכששאלו מרבינו שליט"א אודות מי שקראוהו "מתן ישראל" אמר שבצירוף "ישראל" יש פנים חדשות ונאה השם].
ה. ודעת שר התורה זיע"א היא, דכיון ש"מתן" המפורסם בתנ"ך הוא כהן הבעל, ע"כ יש להמנע ממנו. וכן יורם הידוע בתנ"ך הוא בן אחאב, וסבר הגרח"ק שלא לקרוא בשם זה, וכמ"ש במק"א בס"ד. עכ"ל.

מה שכ' כת"ר לגבי מי שכבר בירך, לא שייך לומר שעובר איסור, ולא זה מה שכתבתי, רק פירשתי את סברת הט"ז [צ"ל הב"ח] במי שלא ישב כלל, דהיינו שהוא אוכל בלא ברכה, הט"ז [צ"ל הב"ח] אומר שהוא בין הפטיש לסדן, לברך לא יכול ולאכול בלא ברכה לא יכול, בתור דיוק הדברים, לא היתה הכוונה שהסוכה כמאן דליתא לענין קיום המצוה, אלא לענין הברכה, כך שלא שייך כל השאלה כלל, אך התשובה יפה מכל מקום להגדיל תורה ולהאדירה.
*
נוסח ההערה על התשו':
דברים מיותרים, הסברא בד' הט"ז [צ"ל הב"ח] לא נאמרה כלפי מי שבירך ולומר שהסוכה כמאן דליתא לדגבי האכילה, אלא כמאן דליתא לגבי הברכה, דהיינו שהוא אסור בברכה מאחר ולא מקיים ישיבה, ואליבא דהרמב"ם ז"ל שהלך הגר"א ז"ל בשיטתו, וכמו שכ' בפירוש לברך אינו יכול כי אינו יושב ולאכול אינו רשאי כי לא בירך על הסוכה, ולא כתב שלא יו[ש]ב בסוכה, והיינו כמו שכתבתי, שאין כאן בעיה מצד האכילה בסוכה, אלא מצד הברכה שהאכילה צריכה לה, והדברים פשוטים, והשאלה שנכתבה מגוחכת והוצאה מהקשרה לגמרי, אחר המחילה מכ"ת, ונהפכה כל הקערה על פיה מהמסד ועד הטפחות.

א"ה ריחמ"א ס"ט: ליקטתי מעט מספרי הרמ"ד ואלי זיע"א על ענין "וסכסכתי מצרים במצרים", וזה החלי בעזר צורי וגואלי:
וסכסכתי מצרים במצרים
כתב הרמ"ד ואלי זיע"א בספר תשועת עולמים על ישעיה (פרק יט), וז"ל: וסכסכתי מצרים במצרים ונלחמו איש באחיו ואיש ברעהו עיר בעיר ממלכה בממלכה. כי זהו דרכן של הנבראים: כשיש להם ריבוי השפע אז הם אוהבים זה לזה ואין עין בריה צרה בחברתה, אבל בעת המיעוט והסיתום אז הם נהפכים לאויבים זה לזה וקמים זה כנגד זה. והרי כשהגיע הצרה הזאת גם כן אל הקליפה בעת מפלתה, וז"ס: וסכסכתי מצרים במצרים וגו'. אלא שעדיין יש לדקדק בפסוק הזה בענין אמרו: ממלכה בממלכה, והלא מצרים אינה כי אם ממלכה אחת לבדה, והסכסוך והמלחמה הם של מצרים במצרים ואם כן מה שייך לומר ממלכה בממלכה. והתירוץ של זאת הקושיא הוא תלוי במה שכתבנו, שהדין של הקדושה היה מתעורר כנגד הקליפה בין בחצוניות בין בפנימיות שלה, והוא שהיה מביא את הקליפה עצמה להלחם הפנימיות שלה עם החצוניות שלה, וז"ס: עיר בעיר ממלכה בממלכה. כלומר, הפנימיות של עיר עם חיצוניותו, והפנימיות של ממלכה כנגד החצוניות שלה. והטעם לזה הוא, לפי שפנימיות הקליפה הוא קרוב אל הקדושה ונוח לימתק ולהתקן על ידי הדריכה והכתישה, וכאשר נמתק ונתקן כל צרכו בסוד: ולבב מצרים ימס בקרבו, אז הוא נלחם ונהפך לאויב אל החצוניות שלו ממש.
עוד כתב הרמ"ד ואלי זיע"א בספר הישועה פירוש על מגלת אסתר פרק י' פסוק א', וז"ל: זוהי גדולותו של הקב"ה שהורג את הקליפה בחרבה, כענין: וסכסכתי מצרים במצרים.
עוד כתב הרמ"ד ואלי זיע"א בספר הליקוטים חלק ב', ביאורי מאמרי חז"ל וזהר (עמ' תשמ"ו), וז"ל: סוד, וסכסכתי מצרים במצרים, שהקליפות מתגרות זו עם זו באבדן של שתיהן.
עוד כתב הרמ"ד ואלי זיע"א בספר עת לחננה חלק ב' (עמ' 638), וז"ל: סוד וסכסכתי מצרים במצרים, שמשמע מלחמת קליפה בקליפה.
עוד כתב הרמ"ד ואלי זיע"א בספר עת לחננה חלק ג' (עמ' 619), וז"ל: איש לשון בל יכון בארץ וכו'&8230; "איש לשון" דא ס"מ חייבא שחרף וגדף מערכות אלקים חיים, והקב"ה נפרע ממנו על ידי שר אחר מן השרים החצונים שדוחפו ומורידו מגדולתו, בסוד: וסכסכתי מצרים במצרים.
עוד כתב הרמ"ד ואלי זיע"א בספר עת לחננה (עמ' 649) וז"ל: לפי שדרגין מסאבין הם הרשעים שהכינוס הוא רע להם ורע לעולם, וכו' ולכן הטוב שלה, הוא שלא יתיחד הפנימיות עם החיצוניות, וכו' בסוד אמרם ז"ל: פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם. והנה לפי זה העונש שלהם הוא ליחדם, בסוד וסכסכתי מצרים במצרים, כדי שיתרבה הרע שלהם ויכלו מאליהם מפני רעתם, כענין שנאמר: יגמור נא רע רשעים.
עוד כתב הרמ"ד ואלי זיע"א בספרו תשועת עולמים על ספר ישעיה (פרק כא) וז"ל: תכלית מפלת הקליפה, כשמתעוררים כל דרגין דילה להלחם זה בזה, כענין שנאמר: וסכסכתי מצרים במצרים.
עוד כתב הרמ"ד ואלי זיע"א בספרו תשועת עולמים על ישעיה (פרק מה), וז"ל: וסכסכתי מצרים במצרים - שהקליפות יתנגשו יחדו וישחיתו זו את זו.
כתב באוצרות רמח"ל פרשת בא, וז"ל: וזה סוד: "וסכסכתי מצרים במצרים" שהס"א עצמו יאכל את שלה בעל כרחה. עכ"ל.
ויהי רצון שבזכות כל הנ"ל יהיו סכסוכים גדולים בין אומות העולם, והכבשה בין שבעים זאבים, תשב מן הצד ותראה את תשועת עולמים של הקב"ה אכי"ר.

א"ה ריחמ"א: ראיתי בספר ילקוט "כבודו מלא עולם" לידידי היקר הרה"ג יואל טייטלבוים שליט"א מוויליאמסבורג ניו יורק שכתב בענין המחלה הידועה רח"ל (עמ' שעו אות מב), וז"ל:
חולי הידוע - סגולה לרפואה מחולי זה - מובא בספרים הקדושים בשם הרה"ק בעל דברי חיים מצאנז זצ"ל כי ללמוד בספר "תומר דבורה" להרמ"ק, מסוגל לרפואת חולי זה. ואפשר הטעם בזה, כי חולי זה הוא מה שמתוסף גידול יותר מרמ"ח איבריו של האדם, ולכן על ידי לימוד בספר זה שהמכוון שבו היאך האדם איבריו מידותיו ותכונותיו הכל הם בדוגמא שלמעלה, ובשורש אין יותר מרמ"ח ושס"ה, עי"ז נרפא ממחלתו.
ובספר צמח צדיק (חודש תשרי ד"ה בערב) כתב מן הסוכה נמשך לו רפואה על כל רמ"ח אבריו, כי סוכה במלואו (כזה: סמ"ך וא"ו כ"ף ה"י) גימטריא רמ"ח, עכ"ל. ובזה נ"ל ביאור הכתוב (ישעיה ד, ו) וסוכה תהיה לצ"ל יומם למחסה ולמסתור מזר"ם וממט"ר, זרם הוא אחד פחות מרמ"ח, ומט"ר הוא א' יותר מרמ"ח, ודו"ק. וכן "בסכת תשבו" "סכת" בגימטריא ת"פ כמנין שם החולי (א"ה ריחמ"א: לא זכיתי להבין את החשבון. וה' יאיר עינינו אמן.). שהוא רפואה להנ"ל. וכן כתב בספר "תפארת שלמה" (הושענא רבא ד"ה מצטער) "חולין ומשמשיהן פטורין מן (רצונו לומר: ע"י) הסוכה יעו"ש. ומסוגל בכל השנה ג"כ ע"י הכנת נ'וי ס'וכה (א"ה ריחמ"א: גם לא זכיתי להבין רמז זה. וה' יאיר עינינו אמן.). כנ"ל בס"ד. עכ"ל.

לכבוד הרב עקיבא משה שליט"א יש באמתחתי כמה שאלות לשאול את כת"ר
ראשית ראיתי תשובותיו המיוחדת והנדירות שכתב להרחימ"א ומאוד נהנתי תושיה בינה וגבורה והתעוררתי לכתוב לכבוד ב' שאלות לע"ע
וזה החלי :
א: ידוע שאין להביט בלבנה דמביט בשכינתא ואין להסתכל בה ויש עוד טעם שמביט בחסרונה וזהו בזיון ראשית ברצוני לברורי טעמא כדבעי באמת מה הם הטעמים ומה המקור המדוייק לא להביט בה ושנית שמעתי פעם שביום ט"ו לחודש שרי להסתכל בלבנה למי שסובל בעיניו [שזה רפואה שחולי העינים אם יש איזה דלקת וכדו' החולי בעין הוא חם והלבנה היא קרה אז הוי רפואה מחמת ההסתכלות] שהלא לא מביט אל בזיון הלבנה דסיהרא באמצעיתא דירחא איכא בשלימותא
ב. ראיתי מש"כ רבינו הרי"ח הטוב בבן איש חי בשנה א' פרשת דברים בהקדמה
"ונודע כי החורבן וכל הרעות שהיה לישראל היו מסיבת עון עץ הדעת".
ולא ידעתי כעת היכן זה נודע?
בברכת כוח"ט לאלתר בספשצ"ג
בברכה הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס"ט דר כעת כאן עמך בעיר מודיעין עילית יע"א
א"ה התשובה לזה מחולקת לשנים
https://shchiche.com/122308
https://shchiche.com/122311

לכבוד החכה"ש רבי עקיבא משה סילבר שליט"א שלום וברכה
אחדשה"ט וברכת כוח"ט בספשצ"ג
ברצוני לשאול גבי עבודת היום בר"ה בזמן שאינו תפלה וחדות ה' היא מעוזכם באכית משמנים ושתיית ממתקים ושליחת מנות לאין נכון לו מה יעשה בשאר הזמן האם יתמיד בתורה הקדושה בסוגיות אביי ורבא בתדה בשקיעות כדבעי או מכיוון שספרי חייים מתים לפני מלך מלכי המלכים פתוחים אין מן הראוי לעסוק בשירה הזאת של התורה הקדושה אלא ירבה בתחינה ובקשה בדמע לפני מלך מתרצה בדמעות באמירת תהילותיו של דוד הע"ה ושאר מילי דרחמי וזה עניינו של היום
יורנו הרב המורה ושכמ"ה
בברכה
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס"ט

לכבוד החכה"ש רבי עקיבא משה סילבר שליט"א שלום וברכה
אחדשה"ט וברכת כוח"ט בספשצ"ג
אם יוכל כת"ר להבהיר מתוקף בינתו הרחבה והמלאה
להאיר לי הענין דנתחבטו בו רבים וטובים
מה דינו של הנוגע במקומות המכוסים שהם נקיים ללא זעה ומלמוליה מדוע יתחייב בנטילה ובכהח"ס ראיתי במק"א דכתב שלא מתחייב אך במקומות אחרים כן משמע דס"ל שמתחייב והשאלה מדוע,
והאם יש דעה שזה מחמת טומאה וא"כ מה הביאור בזה.
והניחא מ"ש שמצינו את דברי רבינו החבי"ף (יעוי' הליכו"ע ועוד) דחזר בו ממשס"ל ברישא דהנוגע ברגליים רחוצות אי"צ נטילה והדר למימר דכן חייב בנטילה דהוא מחמת טומאתם וכו' אך בשאר הגוף מי אמר הכי

והאם נכון הוא שיש חילוק בין זמנינו לבעבר שאז היו עובדי אדמה ומתרחצים לא בכל יום והגוף היה פחות נקי והיו ממש מלמולי זעה בראש וחטטים וכדו' אך היום שמתרחצים בכל יום ונמצאו מקומות המכוסים בהרבה בני אדם נקיים

יורנו הרב המורה ושכמ"ה
בברכה
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס"ט
לכבוד החכה"ש רבי עקיבא משה סילבר שליט"א שלום וברכה
בברכת כוח"ט בספשצ"ג

וזה דבר שאלותי:
א. האם נגיעה בנעלי בית העשויים גומי מתחייב האדם הנוגע בהם בנטילה או דלא חשיב כנעל, לא מצד הלכלוך ולא מצד טומאת ידים ובאופן כללי אחפוץ להרחבה בענין חיוב נטילה בנוגע במנעלים מדוע חייב ליטול ידים האם זה מחמת טומאה או מחמת לכלוך

ב. האם הנוגע בנעלים של קטן מתחייב בנטילה כשל גדול או שלא.

ג. המודד נעליים בחנות נעליים - שזה נעליים עדיין שלא לבשם אדם האם הנוגע בנעלים כאלו שהם חדשות מתחייב בנטילה

יורנו הרב המורה ושכמ"ה
בברכה
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס"ט

א"ה
התשובה לזה מפוזרת בכמה מקומות

https://shchiche.com/122430
https://shchiche.com/122418
https://shchiche.com/122417
https://shchiche.com/122416

לכבוד החכה"ש רבי עקיבא משה סילבר שליט"א שלום וברכה
אחדשה"ט וברכת כוח"ט בספשצ"ג
אם יוכל כת"ר להבהיר מתוקף בינתו הרחבה והמלאה
להאיר לי הענין דנתחבטו בו רבים וטובים
מה דינו של הנוגע במקומות המכוסים שהם נקיים ללא זעה ומלמוליה מדוע יתחייב בנטילה ובכהח"ס ראיתי במק"א דכתב שלא מתחייב אך במקומות אחרים כן משמע דס"ל שמתחייב והשאלה מדוע,
והאם יש דעה שזה מחמת טומאה וא"כ מה הביאור בזה.
והניחא מ"ש שמצינו את דברי רבינו החבי"ף (יעוי' הליכו"ע ועוד) דחזר בו ממשס"ל ברישא דהנוגע ברגליים רחוצות אי"צ נטילה והדר למימר דכן חייב בנטילה דהוא מחמת טומאתם וכו' אך בשאר הגוף מי אמר הכי

והאם נכון הוא שיש חילוק בין זמנינו לבעבר שאז היו עובדי אדמה ומתרחצים לא בכל יום והגוף היה פחות נקי והיו ממש מלמולי זעה בראש וחטטים וכדו' אך היום שמתרחצים בכל יום ונמצאו מקומות המכוסים בהרבה בני אדם נקיים

יורנו הרב המורה ושכמ"ה
בברכה
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס"ט
לכבוד החכה"ש רבי עקיבא משה סילבר שליט"א שלום וברכה
בברכת כוח"ט בספשצ"ג

וזה דבר שאלותי:
א. האם נגיעה בנעלי בית העשויים גומי מתחייב האדם הנוגע בהם בנטילה או דלא חשיב כנעל, לא מצד הלכלוך ולא מצד טומאת ידים ובאופן כללי אחפוץ להרחבה בענין חיוב נטילה בנוגע במנעלים מדוע חייב ליטול ידים האם זה מחמת טומאה או מחמת לכלוך

ב. האם הנוגע בנעלים של קטן מתחייב בנטילה כשל גדול או שלא.

ג. המודד נעליים בחנות נעליים - שזה נעליים עדיין שלא לבשם אדם האם הנוגע בנעלים כאלו שהם חדשות מתחייב בנטילה

יורנו הרב המורה ושכמ"ה
בברכה
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס"ט

א"ה
התשובה לזה מפוזרת בכמה מקומות

https://shchiche.com/122430
https://shchiche.com/122418
https://shchiche.com/122417
https://shchiche.com/122416

להרה"ח חו"ב רבי עקיבא משה סילבר שליט"א
אחדשה"ט באה"ר ובהערכה אמיתית וכנה להתמסרות מיוחדת וכה נפלאה להשיב לעם השם דבר ה' זו הלכה בינה מדע וחכמה דרך אשר ילכו בה לעבוד להשי"ת וית"ש

שאלתי היא האם יש צורך וענין מן הדין לנהוג כבוד ג"כ במיני פת הבאה בכסנין ולא להשליך לאשפה כך בבזיון ללא שקית

ובאופן כללי מה הדין בנהיגת כבוד בפת באופן כבר שנתייבש ואינו ראויי שוב לאכילה [מצוי מאוד שרואה פת כזו שמושלכת ברחוב בבזיון - וכבר אינה ראויה לאכילה כלל] האם יש חיוב לנהוג כבוד בה
?

בברכה ברכת הדיוט
כחו"ט בספשצ"ג

הצעיר
מרדכי מיכאל עסיס ס"ט

א"ה התשובה נחלקה ל-2

https://shchiche.com/122478
https://shchiche.com/122477

להחכם רבי עקיבא משה סילבר שליט"א
אחדשה"ט
הקשתי במק"א ואשמח לדב"ק בענין

וזה דבר תמיהתי:

נאמר בתורה הקדושה בפרשתן סדר נצבים (דברים ל':י"ב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה⁠־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה ובפירש"י: "לא בשמים – שאילו היא בשמים, היתה צריך לעלות אחריה ללומדה".
ונתקשתי בצ"ע הרי זה מה שהפסוק אומר שלא בשמים אלא קרוב אליך הדבר מאוד כמו שמפרש והולך, אז מדוע רש"י הדגיש באמצע הענין באתנחתא שאם הייתה התורה"ק בשמים היינו צריכים לעל' אחריה ללומדה
ובאמת מהו ביאור הענין למצב כזה שהייתה התורה הייתה בשמים, הלא לא הייתה בכה"ג ניתנת לבנ"א, ואם הכונה למקום רחוק ולא הכונה לשמים למקום המלאכים שהייתה נשארת שם ולא ניתנת לישראל, לא היה א"כ חיוב להעל' אחריה דהשמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם וידוע מחז"ל ויכוח משה עם המלאכים על ענין הורדת התורה לעולם המעשה לבני ישראל.
זאת ועוד הא בחידוד דגופא הפס' מודיע שהתורה 'לא בשמים היא'.
ועוד קשה לי בפירושו של רש"י מדוע רק אמר את זה בפס' שלא בשמים היא שאם הייתה שם היינו צריכים להעל' אחריה ללומדה ולא אמר זאת בפס' לאחר מכן שלא מעבר לים היא שאם הייתה מעבר לים היינו צריכים לעבור הים ללומדה
?

בברכת התורה
באה"ר
ובברכה של כחו"ט בספשצ"ג
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס"ט