לגבי עריות קי”ל דמעיקר הדין אין דיני הרחקות רגילים עכ”פ לבני אשכנז (עי’ שו”ע ורמ”ע אה”ע סי’ כא ובאריכות בתשו’ ד”ה ), ולכאורה מאחר דבאשתו הוא משום קרובי דעתא ושלבו גס בה א”כ בארוסתו לא, ושו”ר שכ”כ אאמו”ר שליט”א בספר בנין בית נאמן עמ’ נה דהוה פשיטא ליה דדין משודכת הוא כדין אשה דעלמא שהנוהגים להקל בהרחקות באשה דעלמא יקלו גם במשודכת היינו בדיני ההרחקות שלא נהגו בהם באשה אחרת כגון בהושטה וכיו”ב.
ואולי יש לדייק כהנ”ל גם מדברי הח”ח בספרו אהבת חסד ח”ג פ”ו בהג”ה דאשה אחר התנאים חמור איסורה כשאר אשה דעלמא לענין ייחוד וכו’ ומשמע דאין דינה חמור אלא כאשה דעלמא כמו לענין ייחוד וכיו”ב (מה שהזכיר שם) שאסורים באשה דעלמא, ויל”ע.
ומאחר שהוא מצד קרובי דעתא א”כ אפשר דה”ה בארוסה בקידושין ג”כ כל עוד שלא נכנסה לחופה ויל”ע ושו”ר שכ”כ בשו”ת ויען דוד סי’ קיח דבארוסה שאסורה ביחוד וגם אין קרובי דעתא לא נאסרו בהושטה.
ויש לדון ולהשוות דין זה להאיסור לדור בסמיכות לגרושתו מה דין נתגרשה מן האירוסין דמבו’ באה”ע סי’ ז ס”י דדין זה אינו נוהג בגרושה מן הארוסין, ואכן מצאתי שכבר יש לזה יסוד בתשו’ הרשב”א ח”א סי’ אלף קפח ובראבי”ה נדה פי”ג ס”ב (צויין במגיה לשטמ”ק החדש לנדה ח”ב עמ’ תרפב) לדמות דיני הרחקה שאסורים באשתו לדיני לנה עמו בפונדקי (גיטין פא ע”א) ששם נתבאר דנשואתו חמורה מארוסתו ובראבי”ה (שצויין שם בהערה) נוסף יותר מזה לחלק מכח זה בניד”ד בין ארוסה לנשואה, ולכאורה סגי בראיה זו לומר דהרחקות אלו לא נאמרו בנשואתו.
אולם מבו’ באה”ע שם סעי’ י דבגייסי אהדדי גם מן האירוסין דינה לענין הנ”ל כמו מן הנישואין ולפ”ז גם בעניננו בגייסי אהדדי יהיה דינה כמו בנשואה.
וכ”ז דלא כמ”ש בשו”ת אז נדברו ח”ה סי’ מח כתב דאולי יש להחמיר בישיבה על ספסל אחד כמו באשתו (וגם הוא לא ברירא ליה חידוש זה דבתחילת תשובתו מיירי לגבי דברים האסורים מן הדין דאסורים במשודכתו ומשמע דזה הוה פשיטא ליה כשנוגעין משא”כ בספסל לא הוה פשיטא ליה כשאין נוגעין וחיליה הוא רק מצד שיש דברים שאסורים ממנהגא א”כ שמא גם זה בכלל מה שקבלו במנהגא).
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 120
מק"ט התשובה הוא: 149961 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149961
