הגרש”ז אוייערבך בהליכות שלמה הלכות תפילה עמ’ רנב כתב שרשאי להוסיף בנוסח הברכה לפי הענין כגון ותצילנו מתאונות דרכים או ממחבלים וכדו’ וכן כתה הגרמ”מ קארפ בספרו הליכות יום ביום ח”ד עמ’ תרמ והוכיח הכי מדברי הראבי”ה

בס”ד ליל כ”ז אלול ה’תשפ”ד לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס! אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה! דבריו של כת”ר בענין “אמירת סליחות קודם חצות”, פורסמו בגליון שלנו “מריח ניחוח” פרשת נצבים וילך ה’תשפ”ד (גליון 846), וכתב על הדברים הרה”ג עמנואל מולקנדוב שליט”א מח”ס שו”ת תורת הקדמונים ג’ חלקים (פתח תקוה ת”ו), וז”ל: שלום וברכה. מצורף מאמר תגובה בענין סליחות לפני חצות שדנת עם הרב סילבר. יש בו הרבה מקורות חדשים כפי שיראה המעיין. כתיבה וחתימה טובה. יישר כח על הכל. אמירת סליחות לפני חצות הלילה כשיש בדבר חיזוק והתעוררות דברי האר”י וגוריו במניעה מלומר סליחות וי”ג מדות לפני חצות הלילה ידועים דברי רבינו האר”י בשעה”כ [בדרושי תפלת ערבית דרוש א’] שכתב: גם דע כי בחצות לילה הראשונה אין ראוי לומר כלל שום סליחות ולא להזכיר י”ג מדות דויעבר זולתי בליל יום הכפורים עי”ש. והובא כלשונו בכה”ח בסי’ קל”א אות כ”ו עי”ש. וכ”כ האחרונים בסי’ תקס”ה, כמובא במ”ב שם אות י”ב. והנה לשון זו של האר”י ‘אין ראוי כלל’ – מצאנוה בעוד מקום בדבריו, בדרושי סדר שבת דרוש א’: ודע כי מורי ז”ל הזהרני בענין זה שנאמר, ונלע”ד שגם לכל בנ”א הוא צריך לעשות כן, והוא שיזהר ששום מין מלבוש וכיוצא בו מכל מה שלבש האדם בימי החול אין ראוי ללובשו ביום שבת ואפילו החלוק של שבת אין ראוי ללבשו בימי החול כלל עי”ש. ושם ודאי שאין זה בגדר סרך איסור אלא זהירות וחסידות בעלמא, ורובא דאינשי לא נהיגי ולא קפדי בהכי, וא”כ אפשר שגם הלשון האמורה בענין הסליחות קודם חצות ‘אין ראוי כלל’ כונתה ע”ד הזהירות והסוד, אבל אין בזה סרך איסור. אלא שהברכ”י בסי’ תקפ”א הביא מדברי שו”ת הרמ”ז סי’ ל’ שכתב בזה בדברים חמורים יותר, אולם המדקדק באריכות דבריו יראה שאין הדברים ברורים אצלו לגמרי, אלא סברא דיליה קאמר, וכתב ושנה כמה פעמים שכיון שלא מצאנו למי שיתיר זאת להדיא – אין לנהוג כן, ואעתיק קצת מלשונו הנוגע לענינינו; אין ספק ‘לקוצר השגתי’ שמנהג טעות הוא וראוי למונעו וכו’, ומה גם בנד”ד ‘שאין לו משען ומשענה’ והמיעוט שהחזיקוהו בטלי במיעוטן כי הלא בכל ארץ אשכנז ופולוניא וארצות המערב ואחרון אחרון חביב בא”י תוב”ב ‘אין אחד שינהגו ככה’ וכו’. ומעתה כיון שדבר זה לא הוזכר בגמרא ‘ולא בשום פוסק הנודע לנו’ מי יערב לבו לגשת בקום עשה נגד משכילי בני ישראל וכו’ עי”ש. וכבר קדם אותו מהר”ם נגרין בספרו ראש אשמורות [קושטא ש”ל] בתחלת הספר, שכתב שעתה מקרוב נטתה אשורם מני הדרך ומרבים קצת בתפלה ותחנונים אחר תפלת הערבית כי ראו להקל מעליהם עול טורח ההשכמה והקימה ממטתם ועלה על דעתם כי בזה יצאו ידי חובתם וכו’. וכתב טעם פשטי כיון שעדיין דעתם מעורבת בעניני היום והאכילה והשתיה וכו’ [וטעם זה נכון גם לאומרים לאחר חצות הלילה]. והוסיף: ועוד כי לפי דעת חכמי האמת אין מקום להזכרת י”ג מדות בתחלת הלילה אשר אז תחלת זמן ממשלת מדת הדין ועל כיוצא בזה נאמר דברים כה ד לא תחסום שור בדישו רק הנאות הוא לאומרם מחצות לילה ואילך אשר אז מתחיל זמן התעוררות הרחמים עי”ש. מקורות בדברי הקדמונים שאמרו סליחות קודם חצות הלילה אולם בתשובות הגאונים החדשות [אופק] סי’ ק”צ מבואר שהיו נוהגים בזמנם לקום ‘בשליש הלילה’ לומר תחנונים ‘ופסוקי דרחמי’, וקיימו המנהג, וז”ל וששאלתם באותן עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים עומדין בחצי הלילה ‘או בשליש הלילה’ ואומרים תחנונים ופסוקי דרחמי ולאחר שגומרין חוזרין לבתיהם וישינים עד הבקר, ובימים יושבין בשווקים וברחובות ועסוקין בסיחת חולין, ולא היה יפה שאותן תחנונים שמתפללים בלילות ישנו ויתפללו אותן בימים ואל ישבו בשווקים ומתענין. והשיבו: אם היו באין ואומרין תחנונים ביום כך היה יפה, אלא שמא יש בהן בני אדם עניים שסומכין על מעשה ידיהם ואם אתה גוזר עליהם שיבאו ביום נמצאת אתה מכשלן שלא יבאו ביום ולא בלילה ואין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמד בה, ומוטב שיבאו בלילה משלא יבאו לא ביום ולא בלילה, שכשיבאו מהן מכוונים את דעתם ומהם שוברין את לבם ומהם בוכים, ושמא מתוך אותה בכיה ומתוך אותן תחנונים ומתוך אותה שפיכות לב שמא יעשה הקב”ה בקשתם ויחוס עליהם ויצילם, וכך עושין בכאן שאין באין אלא בלילה ע”כ. ורבינו יצחק אבן גיאת באחד מפיוטיו לסליחות [מעמד לליל א’, וכפי שנדפס ב’שפתי רננות, סליחות כמנהג ג’רבא ולוב] כתב: לבב שפכה בראש אשמורת התיכונה והקיצונה עי”ש. ור’ זכריה אלצ’אהרי [מחכמי תימן בדורו של הב”י] כתב בספרו ‘ספר המוסר’ עמ’ 155 [המחברת הכ”ד, משנת של”ט]: ואהיה משתדל לקום בחצי הלילה לבקש רחמים מלפני נורא עלילה. ובהגיע חודש אלול הידוע אשר לסליחות ותחנונים קבוע, ואוסיף על משמרתי עד אין חקר, מאשמורת התיכונה עד אור הבוקר עי”ש. וא”כ מה שטען הרמ”ז שלא נמצא כן בשום פוסק ואין לו משען ומשענה וכו’ – הנה נמצא לזה משען ומשענה, ומסתבר מאוד שהרמ”ז לא היה מונע אותם אם היה רואה את מנהג הגאונים הנ”ל וסברתם. מו”מ בדברי הרמ”ז שהחמיר בענין זה מאוד עוד יש להעיר, שמה שכתב הרמ”ז שגם בארץ פולוניא לא נהגו כן – בספר משמרת שלום [מקוידינוב] סי’ מ”א ס”ד כתב להיפך מזה, וז”ל אותם שקשה להם לעמוד באשמורת לומר סליחות יאמרו בחצות הלילה. ואותם שקשה להם להמתין או שלא יהיה להם מנין אז יכולים לומר אחר שעה עשירית מחצות היום, דהיינו בב’ שעות שקודם חצות הלילה ע”כ. וכתב בביאור שלמד כן מדברי סידור רבי זלמן לענין הבכיה על החורבן שאפשר כבר מב’ שעות לפני חצות, וכתב: וא”כ פשוט דה”ה לסליחות. וכן נהגו כמה צדיקים וגדולים, וכמדומה לי כמעט בבירור ששמעתי מאבא מארי שכן נהג הצדיק מופה”ד מהר”י מרוזין ע”כ. הרי שבארץ פולניא נהגו לומר לפני חצות, אע”פ שראו את דבריו של הרמ”ז המובאים בברכ”י ובשע”ת. ומה שכתב הרמ”ז שלא נהגו בכל קהלות ישראל לומר סליחות לפני חצות – הנה למטוניה דמר, הרי לא נהגו בתקופתם לומר גם לאחר חצות אלא רק באשמורת הבוקר, ורק בדור האחרון התחילו לומר סליחות לאחר חצות, ואטו נאמר שיש להביא ראיה ממנהג זה שאין לומר סליחות לאחר חצות אלא באשמורת? אלא ודאי שהמנהג היה לומר באשמורת כיון שזו העת רצון הכי גדולה, וגם כי סדר היום בזמנם היה שישנים מוקדם וקמים מוקדם, אבל אין להביא ראיה מזה ש’אסור’ לומר סליחות קודם חצות. והנה עיקר חילו של הרמ”ז הוא משום ‘לא תחסום שור בדישו’, שהלילה הוא עת שליטת הדינים, ואין לנו לעורר רחמים של הי”ג מדות בזמן כזה, והביא ראיה גם מזה שאין נפילת אפים בלילה מאותו הטעם עי”ש. אולם ב’ תשובות בדבר; חדא, ע”פ דברי הרדב”ז בכמה מקומות שכתב שענין זה של ‘לא תחסום שור בדישו’ נאמר דוקא ‘בעשיית מעשה מצוה’ ולא ‘בדיבור’; כ”כ בספרו מצודת דוד מצוה קע”ט [כלאי הכרם] וז”ל: ובזמן שהיא פועלת ברחמים אין לערב שם דין, ובזמן שהיא פועלת דין אין לערב שם רחמים, כדאיתא “לא תחסום שור בדישו”, אלא ע”י תפלה ותחנונים מעט מעט, ולא לכוף ע”י מעשה למטה עי”ש. וכן במצוה תקצ”א שם כתב: וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. וכי משה היה עושה שיגבר עמלק? אלא אסור לאדם לשהות ג’ שעות וכפיו פרושות השמים [עכ”ל ספר הבהיר]. וטעם האיסור שלא יטריח יותר מדאי וימשוך לריב. אי נמי שאסור לבטל מנהגו של עולם, כלומר להפסיק צנורי הכוחות המשפיעים לאומות, רק מעט מעט בתפלה ובתחנונים כדאיתא “לא תחסום שור בדישו” עי”ש. ולפ”ז אין ראיה מנפילת אפים, ששם הוי ‘מעשה’ של נפילת אפים, אולם בתחנונים בעלמא אין חשש זה. ואידך, שמצאנו בעוד מקומות שכתבו המקובלים שלא לעשות ענינים שיש בהם ‘לא תחסום שור בדישו’, ואעפ”כ אין אנו מחמירים כן אלא בלכתחלה ולא עושים מזה עסק גדול לאסור איסר; נתינת צדקה בלילה בספר בני יששכר [מאמרי חודש ניסן, מאמר ד’, טיול בפרדס דרוש ה’] כתב שבלילה זמן שליטת החיצונים ותרעין דגן עדן סתומים עד שאפילו צדקה אין מהראוי לחלק בלילה כמו שכתב האריז”ל [פע”ח שער מנחה ומעריב פ”ב] (והוא מהגמ’ ירושלמי [פאה ל”ז ע”ב] משום לא תחסום שור בדישו) עי”ש. וכ”כ הבא”ח בספרו בן יהוידע שבועות ט”ו ע”ב בביאור הדין שאין בנין בהמ”ק בלילה, וכתב שהוא משום לא תחסום שור בדישו, וכמו שאמרו דאין נותנין צדקה בלילה שזה דבר נגדיי לחיצונים ששליטתם בלילה עי”ש. וכ”כ בשו”ת התעוררות תשובה ח”א סי’ ק”ו שזה הטעם לדין זה עי”ש. אולם גם בזה, בדברי האר”י עצמם בדרושי הלילה דרוש א’ כתב בזה”ל: ובענין הצדקה ‘אין צורך’ לתת קודם תפלת ערבית כמו בשחרית יען שעתה הוא זמן דינים קשים ע”כ. ודייק מדברי בספר דברי תורה [מונקאטש] ח”א סי’ קי”ז שרק לגבאי צדקה אין ‘צריך’ לתת לפני ערבית, אבל אם בא עני לפניו חייב לתת לו צדקה עיש”ב. והביאו בשו”ת יבי”א ח”ט יו”ד סי’ ט”ו וכתב: ולכן פעמים רבות שנזדמן לנו להתרים את הקהל בסוף שיעור תורה שמתקיים בלילה, לא היינו דוחים הדבר כלל, כי הקהל מתאסף בלילה לשמוע השיעור, ומצוה גוררת מצוה, ואם לא עכשיו אימתי. ולכן היינו מתרימים את הקהל בלילה לצורך עניים ואביונים או יתומים ואלמנות וכיו”ב. וכ”ש שיש להתיר להתרים את הקהל בלילה לצורך מוסד של תורה, כגון ישיבות או תלמודי תורה, כשיש צורך דחוף להתרימם בלילה. ואע”פ שכתבנו בשם הפתח עינים שבשאר צדקה לא נכון לעשות בלילה, מ”מ אין זה מוכרח עי”ש. הרי שגם בדבר זה שיש חשש של ‘לא תחסום שור בדישו’, וכפי שכתבו האחרונים הנ”ל – כתב הרב זצ”ל שלצורך חיזוק התורה ומוסדות החסד וכדומה – לא נמנעים מלהתרים בלילה. וא”כ גם בנ”ד של סליחות שמקרב לבותיהם של ישראל לאביהם שבשמים וגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד – שאין להמנע ולמנוע את הרבים מלהתחנן ולומר סליחות קודם חצות אם לא יבואו לאחר חצות, ורחמנא לבא בעי. קריאת תנ”ך בלילה ובשער המצוות פרשת ואתחנן כתב: בשאר לילי השבוע ‘אין ראוי’ לקרא מקרא לפי שהמקרא הוא בעשייה והלילה עצמה הוא בחינת עשייה והכל הוא דינין ואין ראוי לעורר הדינין ע”כ. והובא באחרונים בסי’ רל”ז עי”ש. וכתב בשו”ת רב פעלים ח”ב סי’ ב’ שנראה שהוא על דרך לא תחסום שור בדישו עי”ש. ואעפ”כ כתב הבא”ח בפרשת פקודי ס”ז: והגאון חיד”א ז”ל בהשמטות ספר פתח עינים כתב דעם הארץ שאינו יודע לקרות אלא רק תורה שבכתב שרי לקרות בלילה ע”ש [והובא בשו”ת יבי”א ח”ו או”ח סי’ ל’ אות ד’ עי”ש]. חזינן שהאזהרות שנאמרו משום ‘לא תחסום שור בדישו’ לא נאמרו אלא לכתחלה ובמקום האפשר, ולא לעיכובא ולבטל את הציבור מחיזוק והתעוררות ובקשת רחמים. בירור משנתו של האגרות משה בנידון זה וכדברים האלו כתב מדנפשיה בשו”ת אגר”מ או”ח ח”ב סי’ ק”ה וז”ל: אך אם הוא באופן שא”א מחצות ולהלן, ויתבטלו אותו הצבור מסליחות, יש להתיר בגדר הוראת שעה גם מתחלה, כי בדברים אלו אין מקור מגמ’ אלא הם מדברי רבותינו האחרונים ע”פ ספרי הקבלה, שמסתבר שאין בזה ענין איסור אלא שאין מועילין בכח י”ג מדות שיש הבטחה שלא יחזרו ריקם אלא כסתם תפלה, ולכן כדי שלא יתבטלו מלומר סליחות שלא יהיה להצבור שום התעוררות לתשובה טוב יותר לומר אף מתחלה הוראת שעה וכו’. ואם אפשר יכוונו בשליש הלילה שלהמחבר בסימן א’ סעיף ב’ שטוב להתחנן בשעות שהמשמרות משתנות שהתפלה רצויה אז והוא שיטת הרא”ש ריש ברכות והטור ובשעה”ד כזה יש לסמוך ע”ז וכו’. אבל צריך לפרסם ולהודיע שהוא רק הוראת שעה מפני הדחק רק בשנה זו ולשנה הבאה יאמרו סליחות בזמן עיש”ב. הרי שכתב מדנפשיה כסברת תשובת הגאונים שהזכרנו לעיל, שעדיף לומר בתחלת הלילה ויהיה חיזוק ותשובה לעם, מאשר שלא לומר כלל. ומה שכתב שאין בזה ‘ענין איסור אלא שאין מועילין’ – דבריו ברורים ואמיתיים לפי כל מה שכתבנו לעיל, שהרי היו שנהגו בתקופת הגאונים והראשונים לומר בתחלת הלילה וכפי שהבאנו לעיל, וגם האר”י לא כתב ‘איסור’ אלא ‘אין ראוי’, וכבר הבאנו מקומות דומים שכתב האר”י כן, והוא רק בגדר ענין חשוב ורצוי, אבל לא לעיכובא לכלל העם, וגם הרמ”ז אתי עלה רק מסברא ומדימויים לענינים אחרים, וכבר כתבנו לדון בדבריו שאין בהם הכרח, וגם הוא ז”ל כתב שהטעם שהתנגד לזה בתוקף הוא משום שלא מצאנו מנהג כזה בעם ישראל, וגם בזה כבר כתבנו שנמצא ונמצא. וא”כ דברי האגר”מ נכונים מאוד, שעדיף לומר סליחות לפני חצות בהתעוררות גדולה אם לא יבואו לאחר חצות או באשמורת וכדומה, וחכם עדיף מנביא (ועי’ בשו”ת יחו”ד ח”א סי’ מ”ו מה שכתב להשיג ע”ד האגר”מ הנ”ל, אולם לפי הנ”ל דבריו הם קילורין לעיניים, ומסתבר מאוד שגם מרן הגרע”י זצ”ל היה מורה להיתרא אם היה רואה את כל המקורות הנ”ל שהבאנו). ויש להוסיף, שהמשמרת שלום שהזכרנו לעיל, תלה את נידון אמירת סליחות לפני חצות בדין קינה על חורבן ביהמ”ק לפני חצות, וכתב שלדעת הפוסקים שמותר לקונן קודם חצות – ה”ה לומר סליחות עי”ש. וגם ביחו”ד הנ”ל בהערה כתב כן מדנפשיה עי”ש. ובח”א סי’ ב’ הארכתי להוכיח שכן עיקר לענין זמן הקינה על החורבן עי”ש, ולפ”ז גם לענין סליחות. אלא שבסוף הסימן שם כתבתי שאין דברי המשמרת שלום מוכרחים להשוות ביניהם עי”ש. ועכ”פ ודאי דחזי לאצטרופי לאור כל הנ”ל. מסקנא דמילתא לאור האמור נראה שהנוהגים [בעיקר חלק מבני אשכנז] לומר סליחות לאחר משמרה שניה של הלילה, קודם חצות – יש להם על מה שיסמוכו, ויכולים להמשיך במנהגם. ואף מי שלא נהג כן – אם רואה רב הקהילה שאם יאמרו סליחות קודם חצות הלילה – יבואו יותר ויתחזקו ויפתחו לבם בתשובה, ואם יאחרו לחצות או לבוקר לא יאמרו ולא יתחזקו – יכולים לומר את הסליחות קודם חצות, כי כל לבבות דורש ה’ ורחמנא ליבא בעי. נשמח מאד לתגובת כת”ר שליט”א על הדברים. באהבה רבה רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה ת”ו

עלה לי שאלה בזה האם מותר להסתפר אצל ספר חילוני (אינו שומר תורה ומצוות) באופן שאני יאמר לו היאך להיזהר בגילוח שערות הראש והזקן והיכן מותר תער והיכן אסור. האם יש צד של הנהגה או חסידות להימנע מלהסתפר אצל ספר חילוני.

בענין שם מתן

ראיתי מה שהביא כבוד הרב בתוך הדברים מרבי חיים קניבסקי זיע”א על שם מתן, ויש להביא כאן מה שכתבתי ואספתי בשם חכמים על שם מתן, וזה החלי:

נשאל מרן ראש ישיבת “כסא רחמים” הרה”ג מאיר מאזוז שליט”א:

שמעתי שהשם מתן לא טוב וצריך להחליף אותו, הורי בחרו את השם הזה בגלל שנולדתי בזמן מתן תורה.

והשיב: אם הכוונה למתן תורה אינך צריך להחליף. ברכה והצלחה.

עוד נשאל: קראנו שבגלל הסמיכות של האותיות מ”ם ותא”ו אולי יש בעיה, האם יש חשש?

והשיב: אין בעיה. בנו של רבי יוחנן נקרא רב מתנה. עכ”ל.

עוד מצאתי שכתב הרב הלל מאירס שליט”א לגבי שם מתן, וז”ל:

אין לקרוא לילד בשם מתן. יעויין בספר מלכים ב’ (פרק יא פסוק יח) שמתן היה עובד עבודה זרה. וכ”כ בספר מעין אומר חלק י”ב (פרק א סימן יא) בשם הגר”ע יוסף זצ”ל שילד ששמו מתן ישנו שמו למתניה. עכ”ל.

ידידי היקר הרה”ג יקותיאל אוהב ציון שליט”א כתב בענין זה, וז”ל:

הגר”ד קוק שליט”א
שם “מתן” האם יש לשנותו…

א. ידידינו ר’ סאלי דדון שליט”א נשאל מאדם ששמו “מתן”, שהעיר לו מאן דהוא שהשם “מתן” לא טוב, וכפי שפורסם בעולם בשם גאון עזינו מהר”ר עבדיה יוסף זיע”א שהוא שם רע, דכתיב בספר מלכים ב (יא, יח) ובדברי הימים ב (כג, יז), “ואת מתן כהן הבעל הרגו לפני המזבחות”, וכבר אמרו רבותינו ביומא (לח ע”ב) על הפסוק “שם רשעים ירקב”, שאין לקרות בשמות של רשעים. וכן הובאה תשובתו בס’ “מעין אומר” חי”ב (עמ’ כו).
ב. וכן היה מורה ובא שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א שלא לקרוא בשם זה, וכפי שכתב בספרו “טעמא דקרא” (משלי עמ’ שפה) דחלילה לקרוא בשם “מתן”. וידידי ר”א סרוסי שליט”א כתב בס’ “אוצר שמות חיים” (עמ’ צ), שהיה הגר”ח אומר למי ששמו מתן, לשנות ל”נתן” ע”ש נתן הנביא, או ל”מתניה” (נחמיה יא, כב, ועוד).
ג. וכששאלנו את מרן הגר”ד קוק שליט”א בענין זה, אמר, שאינו צריך להחליף שמו, כיון שמצינו בירמיה (לח, א) “שפטיה בן מתן”, ו”מתן” זה לא שמענו שהיה רשע, [אם כי בנו רשע הוה, אך אין לנו שום ראיה שאחז מעשה אבותיו ברשעו, וע’ סנהדרין (נב רע”א) בר רשיעא. ודו”ק], אם כן הו”ל שם שאינו מיוחד לרשעים, ובזה לא נאמר “שם רשעים ירקב”, ואם כבר קראוהו כן, יכול להותיר שמו על כנו, ויקויים בו (משלי יח, טז) “מתן אדם ירחיב לו”, ובזכות “איש מתן” (שם יט, ו), יקויים בו “מתן בסתר יכפה אף” (שם כא, יד).
ד. וכן מצינו בשם “יורם” [שלפעמים נקרא גם “יהורם”] בן אחאב שהיה רשע, וכן “יהורם” בן יהושפט שסרח אחר מיתת אביו, וע’ כתובות (קג ע”ב), ומ”מ אמר מרן הגר”ד קוק שליט”א שכבר אינו מוחה במי שנקרא בשם זה, כיון שמצינו יורם בקדושה בדברי הימים א (כו, כה) דור חמישי של משה רבינו שנקרא “יורם”, וכן מצינו בדברי הימים ב (יז, יח) אלישמע ויהורם הכהנים. אכן יש להבדיל שלגבי שם מתן נראה שלכתחילה כדאי להמנע ממנו טפי משם יורם. [וכששאלו מרבינו שליט”א אודות מי שקראוהו “מתן ישראל” אמר שבצירוף “ישראל” יש פנים חדשות ונאה השם].
ה. ודעת שר התורה זיע”א היא, דכיון ש”מתן” המפורסם בתנ”ך הוא כהן הבעל, ע”כ יש להמנע ממנו. וכן יורם הידוע בתנ”ך הוא בן אחאב, וסבר הגרח”ק שלא לקרוא בשם זה, וכמ”ש במק”א בס”ד. עכ”ל.

מה שכ’ כת”ר לגבי מי שכבר בירך, לא שייך לומר שעובר איסור, ולא זה מה שכתבתי, רק פירשתי את סברת הט”ז [צ”ל הב”ח] במי שלא ישב כלל, דהיינו שהוא אוכל בלא ברכה, הט”ז [צ”ל הב”ח] אומר שהוא בין הפטיש לסדן, לברך לא יכול ולאכול בלא ברכה לא יכול, בתור דיוק הדברים, לא היתה הכוונה שהסוכה כמאן דליתא לענין קיום המצוה, אלא לענין הברכה, כך שלא שייך כל השאלה כלל, אך התשובה יפה מכל מקום להגדיל תורה ולהאדירה.
*
נוסח ההערה על התשו’:
דברים מיותרים, הסברא בד’ הט”ז [צ”ל הב”ח] לא נאמרה כלפי מי שבירך ולומר שהסוכה כמאן דליתא לדגבי האכילה, אלא כמאן דליתא לגבי הברכה, דהיינו שהוא אסור בברכה מאחר ולא מקיים ישיבה, ואליבא דהרמב”ם ז”ל שהלך הגר”א ז”ל בשיטתו, וכמו שכ’ בפירוש לברך אינו יכול כי אינו יושב ולאכול אינו רשאי כי לא בירך על הסוכה, ולא כתב שלא יו[ש]ב בסוכה, והיינו כמו שכתבתי, שאין כאן בעיה מצד האכילה בסוכה, אלא מצד הברכה שהאכילה צריכה לה, והדברים פשוטים, והשאלה שנכתבה מגוחכת והוצאה מהקשרה לגמרי, אחר המחילה מכ”ת, ונהפכה כל הקערה על פיה מהמסד ועד הטפחות.

א”ה ריחמ”א ס”ט: ליקטתי מעט מספרי הרמ”ד ואלי זיע”א על ענין “וסכסכתי מצרים במצרים”, וזה החלי בעזר צורי וגואלי:
וסכסכתי מצרים במצרים
כתב הרמ”ד ואלי זיע”א בספר תשועת עולמים על ישעיה (פרק יט), וז”ל: וסכסכתי מצרים במצרים ונלחמו איש באחיו ואיש ברעהו עיר בעיר ממלכה בממלכה. כי זהו דרכן של הנבראים: כשיש להם ריבוי השפע אז הם אוהבים זה לזה ואין עין בריה צרה בחברתה, אבל בעת המיעוט והסיתום אז הם נהפכים לאויבים זה לזה וקמים זה כנגד זה. והרי כשהגיע הצרה הזאת גם כן אל הקליפה בעת מפלתה, וז”ס: וסכסכתי מצרים במצרים וגו’. אלא שעדיין יש לדקדק בפסוק הזה בענין אמרו: ממלכה בממלכה, והלא מצרים אינה כי אם ממלכה אחת לבדה, והסכסוך והמלחמה הם של מצרים במצרים ואם כן מה שייך לומר ממלכה בממלכה. והתירוץ של זאת הקושיא הוא תלוי במה שכתבנו, שהדין של הקדושה היה מתעורר כנגד הקליפה בין בחצוניות בין בפנימיות שלה, והוא שהיה מביא את הקליפה עצמה להלחם הפנימיות שלה עם החצוניות שלה, וז”ס: עיר בעיר ממלכה בממלכה. כלומר, הפנימיות של עיר עם חיצוניותו, והפנימיות של ממלכה כנגד החצוניות שלה. והטעם לזה הוא, לפי שפנימיות הקליפה הוא קרוב אל הקדושה ונוח לימתק ולהתקן על ידי הדריכה והכתישה, וכאשר נמתק ונתקן כל צרכו בסוד: ולבב מצרים ימס בקרבו, אז הוא נלחם ונהפך לאויב אל החצוניות שלו ממש.
עוד כתב הרמ”ד ואלי זיע”א בספר הישועה פירוש על מגלת אסתר פרק י’ פסוק א’, וז”ל: זוהי גדולותו של הקב”ה שהורג את הקליפה בחרבה, כענין: וסכסכתי מצרים במצרים.
עוד כתב הרמ”ד ואלי זיע”א בספר הליקוטים חלק ב’, ביאורי מאמרי חז”ל וזהר (עמ’ תשמ”ו), וז”ל: סוד, וסכסכתי מצרים במצרים, שהקליפות מתגרות זו עם זו באבדן של שתיהן.
עוד כתב הרמ”ד ואלי זיע”א בספר עת לחננה חלק ב’ (עמ’ 638), וז”ל: סוד וסכסכתי מצרים במצרים, שמשמע מלחמת קליפה בקליפה.
עוד כתב הרמ”ד ואלי זיע”א בספר עת לחננה חלק ג’ (עמ’ 619), וז”ל: איש לשון בל יכון בארץ וכו’… “איש לשון” דא ס”מ חייבא שחרף וגדף מערכות אלקים חיים, והקב”ה נפרע ממנו על ידי שר אחר מן השרים החצונים שדוחפו ומורידו מגדולתו, בסוד: וסכסכתי מצרים במצרים.
עוד כתב הרמ”ד ואלי זיע”א בספר עת לחננה (עמ’ 649) וז”ל: לפי שדרגין מסאבין הם הרשעים שהכינוס הוא רע להם ורע לעולם, וכו’ ולכן הטוב שלה, הוא שלא יתיחד הפנימיות עם החיצוניות, וכו’ בסוד אמרם ז”ל: פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם. והנה לפי זה העונש שלהם הוא ליחדם, בסוד וסכסכתי מצרים במצרים, כדי שיתרבה הרע שלהם ויכלו מאליהם מפני רעתם, כענין שנאמר: יגמור נא רע רשעים.
עוד כתב הרמ”ד ואלי זיע”א בספרו תשועת עולמים על ספר ישעיה (פרק כא) וז”ל: תכלית מפלת הקליפה, כשמתעוררים כל דרגין דילה להלחם זה בזה, כענין שנאמר: וסכסכתי מצרים במצרים.
עוד כתב הרמ”ד ואלי זיע”א בספרו תשועת עולמים על ישעיה (פרק מה), וז”ל: וסכסכתי מצרים במצרים – שהקליפות יתנגשו יחדו וישחיתו זו את זו.
כתב באוצרות רמח”ל פרשת בא, וז”ל: וזה סוד: “וסכסכתי מצרים במצרים” שהס”א עצמו יאכל את שלה בעל כרחה. עכ”ל.
ויהי רצון שבזכות כל הנ”ל יהיו סכסוכים גדולים בין אומות העולם, והכבשה בין שבעים זאבים, תשב מן הצד ותראה את תשועת עולמים של הקב”ה אכי”ר.

א”ה ריחמ”א: ראיתי בספר ילקוט “כבודו מלא עולם” לידידי היקר הרה”ג יואל טייטלבוים שליט”א מוויליאמסבורג ניו יורק שכתב בענין המחלה הידועה רח”ל (עמ’ שעו אות מב), וז”ל:
חולי הידוע – סגולה לרפואה מחולי זה – מובא בספרים הקדושים בשם הרה”ק בעל דברי חיים מצאנז זצ”ל כי ללמוד בספר “תומר דבורה” להרמ”ק, מסוגל לרפואת חולי זה. ואפשר הטעם בזה, כי חולי זה הוא מה שמתוסף גידול יותר מרמ”ח איבריו של האדם, ולכן על ידי לימוד בספר זה שהמכוון שבו היאך האדם איבריו מידותיו ותכונותיו הכל הם בדוגמא שלמעלה, ובשורש אין יותר מרמ”ח ושס”ה, עי”ז נרפא ממחלתו.
ובספר צמח צדיק (חודש תשרי ד”ה בערב) כתב מן הסוכה נמשך לו רפואה על כל רמ”ח אבריו, כי סוכה במלואו (כזה: סמ”ך וא”ו כ”ף ה”י) גימטריא רמ”ח, עכ”ל. ובזה נ”ל ביאור הכתוב (ישעיה ד, ו) וסוכה תהיה לצ”ל יומם למחסה ולמסתור מזר”ם וממט”ר, זרם הוא אחד פחות מרמ”ח, ומט”ר הוא א’ יותר מרמ”ח, ודו”ק. וכן “בסכת תשבו” “סכת” בגימטריא ת”פ כמנין שם החולי (א”ה ריחמ”א: לא זכיתי להבין את החשבון. וה’ יאיר עינינו אמן.). שהוא רפואה להנ”ל. וכן כתב בספר “תפארת שלמה” (הושענא רבא ד”ה מצטער) “חולין ומשמשיהן פטורין מן (רצונו לומר: ע”י) הסוכה יעו”ש. ומסוגל בכל השנה ג”כ ע”י הכנת נ’וי ס’וכה (א”ה ריחמ”א: גם לא זכיתי להבין רמז זה. וה’ יאיר עינינו אמן.). כנ”ל בס”ד. עכ”ל.

לכבוד הרב עקיבא משה שליט”א יש באמתחתי כמה שאלות לשאול את כת”ר
ראשית ראיתי תשובותיו המיוחדת והנדירות שכתב להרחימ”א ומאוד נהנתי תושיה בינה וגבורה והתעוררתי לכתוב לכבוד ב’ שאלות לע”ע
וזה החלי :
א: ידוע שאין להביט בלבנה דמביט בשכינתא ואין להסתכל בה ויש עוד טעם שמביט בחסרונה וזהו בזיון ראשית ברצוני לברורי טעמא כדבעי באמת מה הם הטעמים ומה המקור המדוייק לא להביט בה ושנית שמעתי פעם שביום ט”ו לחודש שרי להסתכל בלבנה למי שסובל בעיניו [שזה רפואה שחולי העינים אם יש איזה דלקת וכדו’ החולי בעין הוא חם והלבנה היא קרה אז הוי רפואה מחמת ההסתכלות] שהלא לא מביט אל בזיון הלבנה דסיהרא באמצעיתא דירחא איכא בשלימותא
ב. ראיתי מש”כ רבינו הרי”ח הטוב בבן איש חי בשנה א’ פרשת דברים בהקדמה
“ונודע כי החורבן וכל הרעות שהיה לישראל היו מסיבת עון עץ הדעת”.
ולא ידעתי כעת היכן זה נודע?
בברכת כוח”ט לאלתר בספשצ”ג
בברכה הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט דר כעת כאן עמך בעיר מודיעין עילית יע”א
א”ה התשובה לזה מחולקת לשנים
https://shchiche.com/122308
https://shchiche.com/122311

לכבוד החכה”ש רבי עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה
אחדשה”ט וברכת כוח”ט בספשצ”ג
ברצוני לשאול גבי עבודת היום בר”ה בזמן שאינו תפלה וחדות ה’ היא מעוזכם באכית משמנים ושתיית ממתקים ושליחת מנות לאין נכון לו מה יעשה בשאר הזמן האם יתמיד בתורה הקדושה בסוגיות אביי ורבא בתדה בשקיעות כדבעי או מכיוון שספרי חייים מתים לפני מלך מלכי המלכים פתוחים אין מן הראוי לעסוק בשירה הזאת של התורה הקדושה אלא ירבה בתחינה ובקשה בדמע לפני מלך מתרצה בדמעות באמירת תהילותיו של דוד הע”ה ושאר מילי דרחמי וזה עניינו של היום
יורנו הרב המורה ושכמ”ה
בברכה
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

לכבוד החכה”ש רבי עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה
אחדשה”ט וברכת כוח”ט בספשצ”ג
אם יוכל כת”ר להבהיר מתוקף בינתו הרחבה והמלאה
להאיר לי הענין דנתחבטו בו רבים וטובים
מה דינו של הנוגע במקומות המכוסים שהם נקיים ללא זעה ומלמוליה מדוע יתחייב בנטילה ובכהח”ס ראיתי במק”א דכתב שלא מתחייב אך במקומות אחרים כן משמע דס”ל שמתחייב והשאלה מדוע,
והאם יש דעה שזה מחמת טומאה וא”כ מה הביאור בזה.
והניחא מ”ש שמצינו את דברי רבינו החבי”ף (יעוי’ הליכו”ע ועוד) דחזר בו ממשס”ל ברישא דהנוגע ברגליים רחוצות אי”צ נטילה והדר למימר דכן חייב בנטילה דהוא מחמת טומאתם וכו’ אך בשאר הגוף מי אמר הכי

והאם נכון הוא שיש חילוק בין זמנינו לבעבר שאז היו עובדי אדמה ומתרחצים לא בכל יום והגוף היה פחות נקי והיו ממש מלמולי זעה בראש וחטטים וכדו’ אך היום שמתרחצים בכל יום ונמצאו מקומות המכוסים בהרבה בני אדם נקיים

יורנו הרב המורה ושכמ”ה
בברכה
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט
לכבוד החכה”ש רבי עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה
בברכת כוח”ט בספשצ”ג

וזה דבר שאלותי:
א. האם נגיעה בנעלי בית העשויים גומי מתחייב האדם הנוגע בהם בנטילה או דלא חשיב כנעל, לא מצד הלכלוך ולא מצד טומאת ידים ובאופן כללי אחפוץ להרחבה בענין חיוב נטילה בנוגע במנעלים מדוע חייב ליטול ידים האם זה מחמת טומאה או מחמת לכלוך

ב. האם הנוגע בנעלים של קטן מתחייב בנטילה כשל גדול או שלא.

ג. המודד נעליים בחנות נעליים – שזה נעליים עדיין שלא לבשם אדם האם הנוגע בנעלים כאלו שהם חדשות מתחייב בנטילה

יורנו הרב המורה ושכמ”ה
בברכה
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

א”ה
התשובה לזה מפוזרת בכמה מקומות

https://shchiche.com/122430
https://shchiche.com/122418
https://shchiche.com/122417
https://shchiche.com/122416

לכבוד החכה”ש רבי עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה
אחדשה”ט וברכת כוח”ט בספשצ”ג
אם יוכל כת”ר להבהיר מתוקף בינתו הרחבה והמלאה
להאיר לי הענין דנתחבטו בו רבים וטובים
מה דינו של הנוגע במקומות המכוסים שהם נקיים ללא זעה ומלמוליה מדוע יתחייב בנטילה ובכהח”ס ראיתי במק”א דכתב שלא מתחייב אך במקומות אחרים כן משמע דס”ל שמתחייב והשאלה מדוע,
והאם יש דעה שזה מחמת טומאה וא”כ מה הביאור בזה.
והניחא מ”ש שמצינו את דברי רבינו החבי”ף (יעוי’ הליכו”ע ועוד) דחזר בו ממשס”ל ברישא דהנוגע ברגליים רחוצות אי”צ נטילה והדר למימר דכן חייב בנטילה דהוא מחמת טומאתם וכו’ אך בשאר הגוף מי אמר הכי

והאם נכון הוא שיש חילוק בין זמנינו לבעבר שאז היו עובדי אדמה ומתרחצים לא בכל יום והגוף היה פחות נקי והיו ממש מלמולי זעה בראש וחטטים וכדו’ אך היום שמתרחצים בכל יום ונמצאו מקומות המכוסים בהרבה בני אדם נקיים

יורנו הרב המורה ושכמ”ה
בברכה
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט
לכבוד החכה”ש רבי עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה
בברכת כוח”ט בספשצ”ג

וזה דבר שאלותי:
א. האם נגיעה בנעלי בית העשויים גומי מתחייב האדם הנוגע בהם בנטילה או דלא חשיב כנעל, לא מצד הלכלוך ולא מצד טומאת ידים ובאופן כללי אחפוץ להרחבה בענין חיוב נטילה בנוגע במנעלים מדוע חייב ליטול ידים האם זה מחמת טומאה או מחמת לכלוך

ב. האם הנוגע בנעלים של קטן מתחייב בנטילה כשל גדול או שלא.

ג. המודד נעליים בחנות נעליים – שזה נעליים עדיין שלא לבשם אדם האם הנוגע בנעלים כאלו שהם חדשות מתחייב בנטילה

יורנו הרב המורה ושכמ”ה
בברכה
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

א”ה
התשובה לזה מפוזרת בכמה מקומות

https://shchiche.com/122430
https://shchiche.com/122418
https://shchiche.com/122417
https://shchiche.com/122416

להרה”ח חו”ב רבי עקיבא משה סילבר שליט”א
אחדשה”ט באה”ר ובהערכה אמיתית וכנה להתמסרות מיוחדת וכה נפלאה להשיב לעם השם דבר ה’ זו הלכה בינה מדע וחכמה דרך אשר ילכו בה לעבוד להשי”ת וית”ש

שאלתי היא האם יש צורך וענין מן הדין לנהוג כבוד ג”כ במיני פת הבאה בכסנין ולא להשליך לאשפה כך בבזיון ללא שקית

ובאופן כללי מה הדין בנהיגת כבוד בפת באופן כבר שנתייבש ואינו ראויי שוב לאכילה [מצוי מאוד שרואה פת כזו שמושלכת ברחוב בבזיון – וכבר אינה ראויה לאכילה כלל] האם יש חיוב לנהוג כבוד בה
?

בברכה ברכת הדיוט
כחו”ט בספשצ”ג

הצעיר
מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

א”ה התשובה נחלקה ל-2

https://shchiche.com/122478
https://shchiche.com/122477

להחכם רבי עקיבא משה סילבר שליט”א
אחדשה”ט
הקשתי במק”א ואשמח לדב”ק בענין

וזה דבר תמיהתי:

נאמר בתורה הקדושה בפרשתן סדר נצבים (דברים ל’:י”ב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה⁠־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה ובפירש”י: “לא בשמים – שאילו היא בשמים, היתה צריך לעלות אחריה ללומדה”.
ונתקשתי בצ”ע הרי זה מה שהפסוק אומר שלא בשמים אלא קרוב אליך הדבר מאוד כמו שמפרש והולך, אז מדוע רש”י הדגיש באמצע הענין באתנחתא שאם הייתה התורה”ק בשמים היינו צריכים לעל’ אחריה ללומדה
ובאמת מהו ביאור הענין למצב כזה שהייתה התורה הייתה בשמים, הלא לא הייתה בכה”ג ניתנת לבנ”א, ואם הכונה למקום רחוק ולא הכונה לשמים למקום המלאכים שהייתה נשארת שם ולא ניתנת לישראל, לא היה א”כ חיוב להעל’ אחריה דהשמים שמים לה’ והארץ נתן לבני אדם וידוע מחז”ל ויכוח משה עם המלאכים על ענין הורדת התורה לעולם המעשה לבני ישראל.
זאת ועוד הא בחידוד דגופא הפס’ מודיע שהתורה ‘לא בשמים היא’.
ועוד קשה לי בפירושו של רש”י מדוע רק אמר את זה בפס’ שלא בשמים היא שאם הייתה שם היינו צריכים להעל’ אחריה ללומדה ולא אמר זאת בפס’ לאחר מכן שלא מעבר לים היא שאם הייתה מעבר לים היינו צריכים לעבור הים ללומדה
?

בברכת התורה
באה”ר
ובברכה של כחו”ט בספשצ”ג
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

לק”י ליקבה”ו
ב”ה
להחכם הנפלא הרה”ג רבי עקיבא משה סילבר שיחי’ לאויט”א כי”ר

ונפשי בשאלתי בענין הנודע שהכל אומרים אותו דהשיבנו אבינו לתורתך ואז מגיעים להחזירנו בתשובה שלימה לפניך ולהרוצה בתשובה ועיקר התשובה הוא ע”י התוה”ק
והלא מאידך נאמר ולרשע אמר אלה-ים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך, והאיך יעסוק בדבר המלך בעוד שטינף בגדיו
בברכת גח”ט
המצפה לבהירות התורה
הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

בס”ד לק”י ליקבה”ו
לכבוד הרה”ח רבי עקיבא משה סילבר שליט”א
האם מותר להניח עט או את הכרטיס אשראי בשעת לימודו על הגמ’ או הספר שלומד גם שבאותו העת אין לו שימוש בעט לצורך כתיבה [דאם כותב חידו”ת על דף בשעה שמונח על הגמ’ נראה דשרי אך שאלתי היא בעלמא],
וכן האם מותר להניח כובע על ספר סגור שרק קצהו מונח עליו
ובכ”מ האם ענינים הללו במקום שלא נראה כזלזול האם שרי
בברכה ואה”ר וברכת גמר חתימה טובה

הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

להחכם השלם רבי ע”מ סילבר שליט”א – ערב יום המלכת אבונא דבשמיא השי”ת ה’תשפ”ה
אחדשה”ט
בברכת השנים לכחו”ט בספשצ”ג לאלטו”ל
האם ראוי לאחל איש לרעהו ביום ראש השנה ברכת חג שמח – גוט יו”ט או דלמא לא
ובית הספק הוא האם מחמת שספרי חיים ומתים פתוחים לפניו ובנ”י נמנעים מן השירה, אולי ג”כ אחיול מסוג זה לא מתאים דהוי כחג רגיל שהילול בו,
או דלמא מחמת שהוא יום חדות ה’ מעוזו וכו’ ואיחול זה מן הענין של חג שמח וטוב
בברכה ואהבה אמיתית ורבה
הצעיר וזעיר
מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

בס”ד לק”י
לכבוד הרה”ח רבי עקיבא משה סילבר שליט”א
בברכת שלהי שנה טובה ולשנה הסמוכה תכתב בכחו”ט בספשצ”ג לאלטו”ל
ושאלתי היא
בענין מש”כ רבינו ישראל מאיר הכהן הגדול מראדין ע”ה במשנה ברורה סימן תקפ”א ס”ק כ”ה בשם ט”ז בשם רש”ל וז”ל: “מ”מ לא ילבש בר”ה בגדי רקמה ומשי כבשאר יום טוב דיהא מורא הדין אלא ילבש בגדים לבנים נאים.

והוסיף המשנ”ב: “ועיין במ”א סימן תקצ”ז דבמקום שאין נוהגין ללבוש לבנים עכ”פ לא ילבש חשובים כ”כ”.

וברצוני לידע הגדר בזה מה הם בגדי רקמה ומשי ובגדים חשובים כ”כ.

האם שרי לחדש חליפה חדשה לחג [ומה הדין בחליפה יוקרתית], ומה גבי הנוהגים לפאר עצמם בבגד הפראק, האם ילבשוהו בר”ה, [כמובן ששאלתי היא גבי אותם אנשים שאינם לובשים פראק בימות החול כגון אברכים צעירים מצוי בבני אשכנז].

ומה גבי נשים האם בגדים יקרים מאוד יחשבו כדבר האסור או רק הנראה כסותר את המורה ומה הגדר בזה.

וגבי יוה”כ על הא דכתב הרמ”א (סימן תרי) שנהגו ללבוש בגדים לבנים וכו’, כתב במשנ”ב (ס”ק טז) גבי נשים: “ונוהגין שגם הנשים לובשים בגדים לבנים ונקיים לכבוד היום אבל לא יקשטו עצמן בתכשיטין שמתקשטין בהם בשבת ויו”ט מפני אימת יום הדין [יב] ואין נוהגות ללבוש קיטל”.

וכן מה הוא הגדר בזה, והאם זה לא נסתר מן הענין כשלהי תענית שבנות ישראל היו חולות בכרמים ביום זה.

בברכה ואה”ר

הצעיר מרדכי מיכאל עסיס ס”ט

יישר כח לרב! תודה רבה. אך עדיין צ”ע מהיכן הנחש היה חפץ מעיקרו ברע? אם נלך כפירוש החזקוני שהנחש אכל מעצה”ד (ומשם נבעה רשעותו) – לכאורה יש סתירה, שהרי לפני האכילה אין בו רוע ומדוע שיבחר לאכול?

שלום וברכה, בענין ט’ קבין לבעל קרי, מה הדין כשעושים זאת במקלחת (לפי רבו הפוסקים שסוברים שזה אפשרי, עד כמה שידוע לי), והניקוז לא טוב ומצטברים מים, כך שכפות הרגלים טבולות במים, האם זה מעכב? מקום הספק הוא, דמצד אחד הפוסקים כתבו דחציצה אינה מעכבת בטבילה זו, מאידך בגמרא בגיטין כתוב שחציו בשפיכה וחציו בטבילה אינו מועיל, ולכאו’ אמרו דדבר תורה רק רובו ומקפיד עליו חוצץ, משמע דחציו לא, מאידך אמרו מיעוטו שאינו מקפיד אינו חוצץ, משמע דחציו חוצץ, ובקיצור השאלה היא האם הגמרא בגיטין מדברת דווקא במצב של חציו ולמעלה ואה”נ שבפחות מחציו אין בעיה, או שגם בפחות מחציו זה בעיה, כי זה שגופו שרוי במים זה גרוע יותר משאר חציצה שגופו טבול במים עם החציצה, אבל כאן נחשב שלא נכנס גופו כלל במי השפיכה, עוד חשבתי שאולי יש לומר שכיון שהמים שמצטברים הינם ממי השפיכה עצמה מהני טפי מהמקרה בגיטין, ונחשב כולו בשפיכה. בתודה רבה לכבוד הרב.

לא הצלחתי להבין מסקנת התשובה, אה”נ שהמים שבתחתית אינם מטהרים, אבל האם הם מהווים חציצה? הרי חציצה במיעטו הגוף אינה פוסלת בבע”ק, וכ”ש מש”כ הרב דמים אינם חוצצים א”כ אין כאן חציצה כלל? או שהכוונה שכאן גרוע משאר חציצה כיון שמוגדר שחלק שבתוך המים אינו כלל בכלל השפיכה, וכמו אדם שלא הכניס אחד מאבריו למקוה. גם לא הבנתי אם כוונת הרב שיועיל בנד”ד אם ירטיב כפות רגליו קודם.

לפי דברי הרב שליט”א צ”ע האם מותר ללכת לרופאים שהם פוקרים ומופקרים שכל פירושי הטוב שברופאים לגיהנם יש בהם. ואם כן מה הוא ההיתר ללכת לרופאים היום, אבל מה יעשו אנשים ורוב הרופאים הם פוקרים ומופקרים.

כבוד הרב שלום עליכם שבוע טוב ומבורך! ישר כח גדול מאד על כל התשובות הנפלאות, אני ממש מודה אלף פעמים, שה’ יתברך יתן לכם אריכות ימים ושנים טובות אכי”ר. את החידוש משיתופא אשמח אם הרב יוכל בבקשה לשלוח לי כי אי אפשר להעתיק משיתופא. תודה רבה