כתב השו”ע סי’ שז ס”ט מותר להחשיך לתלוש פירות ועשבים מגנתו וחורבתו שבתוך התחום, ולא אסרו להחשיך אלא בסוף התחום משום דמינכרא מלתא ע”כ, ומבואר מזה דכשהולך בשבת לצורך חול אם ניכר שהוא לצורך חול אסור ואם אין ניכר מותר, ולכן לכאורה בניד”ד אם יהא ניכר שהולך לראות העגלה לצורך קניה לכאורה יהיה אסור ואם אין ניכר לא.
ואע”ג דבעגלה הי’ מקום לתלות שיביא העגלה בלא תשלום כסף ואז הוא דבר שאינו אסור בשבת מ”מ אם ניכר הדבר שרוצה לרוכשו לכאורה הוא בכלל האיסור, וכמש”כ המשנ”ב שם בסק”מ לגבי טעם האיסור לילך בשבת בתוך שדהו בסי’ שו ס”א דהתם מינכרא מילתא בכל גוונא שהוא מחשב לעשות בה איזה פעולה כגון שהוא סמוך לזמן חרישה או לזמן קצירה או לזמן ניכוש השדה עכ”ל, וא”כ גם כאן אם מינכרא מילתא שהולך לשם כדי לבחון את העגלה אם היא מתאימה לו לצורך רכישה אסור.
וברמ”א סי’ שו ס”א כתב בשם המרדכי ס”פ מי שהחשיך שאסור לטייל למצוא סוס או ספינה או קרון לצאת בו, ולפו”ר הי’ מקום לדייק מזה דדוקא סוס או ספינה שאסור לילך בהם בשבת יש בזה איסור אבל בדבר שרק המכירה היא איסור והדבר עצמו אין איסור לקבלו בשבת יהיה מותר, אולם ד”ז לכאורה קשה מסברא [ועי’ להלן דגם פוסקי זמנינו לכאו’ אסרו בכל חלון ראוה, ועי’ שש”כ מהדו”ח פכ”ט ס”ט] וגם זה גופא אינו מוכרח דלעיל סי’ רמח ס”ג אי’ ברמ”א דיש מתירין לעלות על ספינה בשבת אם קנה שביתה מע”ש בספינה א”כ ספינה אינה איסור בעצם בשבת, ואולי י”ל דמשום דמוכחא מילתא שאם יעלה בשבת הזו [כשלא קנה שביתה מאתמול] יצא עם הספינה מחוץ לתחום וממילא אסור דמנכרא מילתא דרוצה לצאת חוץ לתחום, אבל גם לפ”ז א”כ דומה לכל דבר שמוכחא מילתא שרוצה לקנותו [או כיו”ב] במוצ”ש.
ולכאו’ שוב יל”ע דהנה יש אופנים דמותר ליקח מהמוכר חפץ בשבת כשאינו משלם בשבת ואינו מזכיר סכום מעות (עי’ סי’ שכג ס”א ואילך), וא”כ מה הוא ההיתר אם נימא דאפי’ לראות החפץ אסור אם רוצה לשלם על החפץ בחול א”כ כ”ש כשלוקח החפץ בפועל כדי לשלם עליו בחול, ואולי יש לומר דכשלוקח דבר א”כ עושה מעשה לשבת ולא חשיב מוכחא מילתא כעושה מעשה לצורך חול אע”ג דנלווה מזה דבר לצורך חול משא”כ כשמתעסק בקנין של אחר השבת א”כ כל העסק הוא עסק שאינו לצורך שבת וא”כ הענין המשמעותי לגבינו הוא רק הקנין עצמו וצל”ע בכ”ז [ומהרמ”א הנ”ל נתבאר שאין הוכחה ברורה לענייננו לגבי קנינים אבל האחרונים נראה שנקטו לאסור בזה לכאו’].
אולם מאידך גיסא יש מקום לטעון דהרי גם סוס או ספינה אין איסור לקבלם בשבת וכל האיסור הוא רק השימוש בהם וזה אינו שייך לענייננו וא”כ אין מהרמ”א מקום לדיוק דרק דבר שיש בו איסור בשבת להשתמש בו אסור לעסוק בו בשבת דאדרבה השימוש אינו הנפק”מ אלא עצם המכירה הוא האסור אלא נקט דבר שאסור לקנותו בשבת וה”ה כל דבר שאסור לקנותו בשבת.
[והאיסור הוא רק היכא דמוכחא מילתא דבבה”ל כ’ דהמקור לזה מדינא דשדהו ובמשנ”ב סי’ שז הנ”ל כתב דהאיסור בשדהו הוא משום דמוכחא מילתא].
וכן מבואר במשנ”ב סי’ שז סק”א דללכת לעיין בנכסיו [וה”ה בדבר שאינו נכסיו דאין חילוק בזה לענין זה כדמוכח שם] אסור רק אם מנכר מילתא אבל אם לא מנכר מילתא הוא בכלל הרהור בעסקיו ומותר.
ודעת החי”א להחמיר גם היכא דלא מנכרא מילתא אבל בבה”ל ריש סי’ שו דחה דבריו מהלכה וכהסכמת כל האחרונים עי”ש שהאריך לבאר הטעמים לזה [ותמצית דבריו שם דיש כמה ראשונים שודאי מקילין וא”כ הוא ספק דרבנן לקולא ועוד דאין ראיה שיש מחמירים ואין לעשות פלוגתא בלא הכרח ועוד שדעת המג”א והסכמת כל האחרונים להקל בזה].
ובהלכות שבת בשבת ח”ד פע”ב הערה כ’ הביא בשם הגריש”א שאין להסתכל בחלון ראוה דמינכרא מילתא ובשש”כ מהדו”ח פכ”ט ס”י ובהערה כג בשם הגרשז”א הובא להקל דלא מינכרא מילתא [ובאשרי האיש ח”ב פט”ז סכ”ג כ’ בשם הגריש”א שרק אינו ראוי].
ויש לחדד האופנים בזה שהנה אם עובר באקראי ורואה כמו שהוא דרך סקרנות למי שרואה דברים מסקרנים לכו”ע אינו איסור מעיקר הדין [רק דיהא בעיניך כאילו מלאכתך עשויה כמו שהביאו הפוסקים מהמכילתא דחשש זה שייך בכל מקרה כההוא חסידא דנמנע ולא גדרה, ועי’ שו”ע סי’ שו ס”ח, ויש להוסיף דאם מחמיר מרויח גם דעת החי”א דלעיל ובכה”ח סי’ שו סק”ב נקט כמותו לחומרא], ואם מתעכב ומתבונן באופן שניכר שהוא רציני במעשיו (וכ”ש אם אומר בפיו שמתענין באיכות מוצר פלוני וכיו”ב) יהיה אסור, והכל לפי הענין ובאופן הביניים יתכן דתלוי בדעות הנ”ל.
ולכן במקרה שלך שיש לך קרוב שמגיע לסביבת מקום ויש לו מוצר שאתה רוצה לרכוש, א”כ האופן המותר בזה הוא ללכת לביקור בלבד ותוך כדי כך לראות המוצר שהנך מתעניין בו בלא לומר את הכונה שלך בראיה זו ובאופן זה מותר מעיקר הדין, וגם להמחמירים בחלון ראווה של חנות מ”מ במוצר פתוח בבית לא שייך האיסור גם לדעתם וכן מבואר במשנ”ב סי’ שו סק”ו בשם האחרונים דמש”כ הרמ”א שיש איסור לראות הסוס הוא רק כשניכר שמתכוון או כמשחישך אבל אם אינו ניכר אלא רק כהולך לטייל שרי אף שדעתו בהילוך זה למצוא סוס וכדומה עכ”ד ולכן גם בניד”ד שרי.
[והיתר זה הוא עכ”פ כשאינו מסתכל יותר מידיי באופן שניכר שבודק ענין רציני, ואפי’ אם בודק באופן יסודי אם אינו מוכח שיעשה באופן האסור כגון שיש לרואה לתלות שיקח מקרובו העגלה לצורך שבת ויעשה עמו חשבון לאחר השבת כמבו’ בריש סי’ שכג, א”כ הרי אפי’ בהחשכה התירו בכה”ג עי’ במשנ”ב סי’ שו ס”א סק”ג וכ”ש בסיור בלבד דלכאו’ הוא קיל מהחשכה עי’ במג”א סי’ שז ס”ט סקי”ג, וכ”ש דבהחשכה ההיתר הוא אם הי’ שייך למצוא היתר וכאן אפי’ הרואה יכול לתלות בהיתר ועדיף, ולכאו’ כ”ז פשוט ולמעשה צל”ע].
(אלא דיותר טוב להדר שלא לעסוק בענייני חול בשבת אפי’ במחשבה ויש בזה ברכה, כמבואר בגמ’ ופוסקים וכנ”ל).
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 112
לתשובה זו פורסמו תגובה אחת. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 146923 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/146923
הנה סיכום המאמר, מעוצב עם תגיות HTML:
סיכום הלכתי: מבט על רכישת פירות ועשבים בשבת, ומותרות הלכה בנוגע לרכישת מוצרים.
המאמר עוסק בהיתר להחשיך (לפנות בוקר) כדי לתלוש פירות ועשבים מגינתו או חורבתו שבתוך התחום, וכן בהרחבה הלכתית למקרים דומים, תוך התמקדות בשאלה מתי פעולה הנראית כללית מותרת ומתי היא אסורה בשבת.