מה ששאלת לגבי מתני' דתנן המוצא כלי וכתוב עליו ק' קרבן מ' מעשר וכו' ר' יוסי אומר כולן שמות בנ"א הן, ופי' הרע"ב ק' קהת ד' דניאל ט' טוביה, ושאלת למה נקט דוקא שמות אלו וגם למה לא פירש כנגד כל השמות כגון גבי מ' ות' שנזכרו בדברי ת"ק.
והנה כמובן שאין צריך לפרט כל השמות דאטו תנא כי רוכלא לימני וליזיל, ולענין זה סגי בג' שמות כדי שיהיה הענין מובן.
ולענין השאלה למה נקט דוקא שמות אלו, הנה לפו"ר באמת יש מקום לומר דשמות שנזדמנו לו נקט.
אבל יתכן לומר באופן אחר דכ"ז מיירי בביאור דברי ר' יוסי, ובא לומר חידוש בדבריו, ור"ל דהרי בזמנו של ר' יוסי לא היו רגילין לקרות בשמות אלו קהת דניאל וטוביה, ולמרות זאת תלינן בשמות אלו, ור"ל נפק"מ בזה דגם לו יצוייר באיזה זמן או מקום שלא יהיה מצוי מי שקרוי בשם המתחיל ק' וכיו"ב יוכל לתלות בשם זה.
ולהכי מיושב מה ששאלת למה לא כתב מ' משה ות' תנחום דמשה נזכר בדורות הגמ' שאח"כ משה בר עצרי וכן תנחום נזכר הרבה (ויש אומרים דר' תנחומא הוא ר' תנחום, עי' ביד אליקים על הפסיקתא פ' מנה אחת אפים בראשו, ובריש מדרש תנחומא בדפוסים נדפס הפסוק שמעו שמוע מילתי ותהי זאת תנחומותיכם), ומ"מ דניאל גם נזכר בדורות שאח"כ אבל נשתדל לנקוט מה שלא היה כ"כ עכ"פ בדורו של ר' יוסי, ודניאל בסופש"ד מצוי פחות בס"ה משם משה, ומלבד זה נקט תלתא דלאו בשמות גיטין עסקינן וא"צ למנות כל השמות.
והנה לפי המבואר יצא מביאור זה חידוש נפק"מ הלכה למעשה, אלא שאינו מוכרח לומר ולחדש כן כמו שנתבאר.
וגם מיושב למה לא הביא תודוס שנזכר בתי"ט לפי שהיה תודוס בזמן התנאים כמבואר בגמ' דפסחים וברכות יט.
ומה שלא הזכיר תובל קין ותרח משום דלא מסקינן בשמייהו (יומא לח ע"ב), דתרח היה עובד ע"ז כדכתיב ויעבדו אלהים אחרים, ותובל קין היה ממתי דור המבול אותם שנאמר בהם וימח כל היקום, ואם לא מת ראוי היה למות אז שכבר אז החל האדם לקרוא ע"ז בשם ה' (עי' שבת קיט ע"ב).
ונפק"מ לדידן (לפי הצד הנ"ל בביאור דלעיל) דאמנם אפשר לתלות בשם ישראל שבמקרא אבל בשם גיות מובהק אין תולין לו יצוייר שהאות המסופקת הכתובה על הכלי אין שם ישראל המתחיל באות זו (וע"ע בגיטין יב ובשו"ע הל' גיטין).
מה ששאלת למה הביא התי"ט דוגמאות רק לאות ת' (שהוא לשי' ת"ק תרומה) ולא לשאר הדברים הנזכרים במשנה שם כגון מה דקאמר ת"ק ק' קרבן מ' מעשר וכו', התשובה בזה אפשר משום דקאי על דברי ת"ק דקאמר שבשעת הסכנה היו כותבין ת' תחת תרומה, וכן על דברי ר' יוסי שהרחיב דבריו בעיקר לענין תרומה (ודבר מצוי הוא מאוד מאוד בדברי חז"ל שאחר ששנו כמה דברים בדרך קצרה מרחיבין בדבר דסליקו ביה, פעמים עולה בארוכה ופעמים בקצרה, דמחד מצוה לשנות בדרך קצרה כמ"ש בפסחים ג' ומאידך גיסא אמרי' בריש ברכות דף ב' דאדעסיק במילי דשחרית תני מילי דשחרית ולכן כשמסיימים הכללים באים לפרט הדבר האחרון שנתבאר), א"נ משום שבאות ת' לא פירש הרע"ב ולכך הוסיף התי"ט דה"ה באות ת' יתפרש עד"ז (ואגב שפירשו הביא כמה שמות דדרך הרע"ב שמקצר ודרך התי"ט שמאריך ומה שפי' הרע"ב סמך ע"ז התי"ט ומה שלא פירש הרע"ב פי' התי"ט באריכות כדרכו), וכיון שהוסיף לפרש אות ת' שלא פירש הרע"ב אשמעי' דלאו דוקא השמיט הרע"ב אות ת' וממילא ה"ה אות מ', א"נ משום שאות מ' מצויות בו הרבה שמות לכך לא טרח להביא משא"כ בת' שפחות מצויות בו שמות.
מה ששאלת למה הביא התי"ט שמות שלא היו נהוגים בזמן ר' יוסי אפשר דלדוגמא בעלמא נקט לבאר ששייך שמות בכל אות, ומ"מ בכל מקום ישתנה לפי עניינו.
לתשובה זו פורסמו 2 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 123563 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/123563
א"ה ריחמ"א: יש לציין כאן שהקושיא תהיה יותר על המשנה במסכת שבת )יב, ג) שכתוב שם, וז"ל:
הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ, בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, בֵּין מִשְּׁנֵי סַמְמָנִיּוֹת, בְּכָל לָשׁוֹן, חַיָּב. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא חִיְּבוּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם רוֹשֵׁם, שֶׁכָּךְ הָיוּ כוֹתְבִין עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן, לֵידַע אֵיזֶהוּ בֶן זוּגוֹ. אָמַר רַבִּי, מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל, שֵׁם מִשִּׁמְעוֹן וּשְׁמוּאֵל, נֹחַ מִנָּחוֹר, דָּן מִדָּנִיֵּאל, גָּד מִגַּדִּיאֵל. עכ"ל המשנה.
וצ"ע מדוע כתבה המשנה שם משמעון ושמואל והרי לא קוראים שמות קודם אברהם אבינו ואע"פ ששם בן נח צדיק היה, ועוד כתבה המשנה נח מנחור, וכי מי היה נקרא אז בזמן המשנה נחור, ולא עוד שאסור לקרוא בשם של רשע.
שלו' וברכה, מה שהקשיתם ממשנה בשבת שנזכר שם בכתיבת השמות "שם" ו"נחור" יש לציין בזה שכאשר כותבים ע"ג פנקס וכיו"ב שייך שיכתבו גם שמות שאינם נקראים היום אלא סיפור דברים בעלמא (ומענין לענין עי' ברכות יג ע"א) וגם מאוד הגיוני שהוא תחילת כתיבה שהתחייב עליה, משא"כ כאשר כותבים על קופה של פירות שם הוא בד"כ לא סיפור דברים אלא להראות של מי שייך דבר זה, דהרי מיירי שם שסיים כתיבתו והשאיר רק אות אחת להראות סימן שם אדם על קופה זו.
ואע"ג דבמתני' בשבת הפשטות הפשוטה היא שלא התכוון לכתוב יותר משם שמואל או נחור דמשמע דכתב שם קטן משם גדול (וכדמפרשי' שם בגמ' מדכתיב אחת מאחת) ולא משמע שכתב שם קטן ממשפט שלם, עדיין לפו"ר אפשר שיש לדחות, דזה היה פשוט שאינו נפטר עד שיכתוב משפט שלם וסגי בתיבה אחת מאחר שכבר כתב משהו, אלא הלימוד שאפי' כתב מאחת דהיינו רק הב' אותיות הללו שהם תחילת השם וכתב שם משמואל ונח מנחור ג"כ חייב.
ויש לציין דשם משמואל לא קשה כ"כ דרק בא לומר שיש חיוב בכתיבת תיבת שם אע"ג שלא נתכון לה כלל, ועיקר הקושי' מנח מנחור, דשם נתכון לכתוב נחור.