סנהדרין ח ע”א, מה ששאלת למה כ’ רש”י מנה במקום מאה שנזכר בגמ’ דין פרוטה כדין מאה וכו’, תשובה מנה פירושו מאה דינרים (זוז) כמבואר במשנה ביומא גבי בגדי כה”ג ובכתובות גבי כתובת אלמנה ועוד, והוצרך רש”י לשנות ממאה למנה שלא תאמר מאה פרוטות אלא כסתם מאה בש”ס שהכונה מאה דינרים.
ואע”ג שבגמ’ שלפנינו אי’ בגמ’ “מאה מנה” ולא רק מאה, מ”מ הדברים ניכרים שהיה לפני רש”י רק “מאה” בלבד וגם אם לא היינו מוצאים נוסחא כזו היינו כדאי לומר שכך היה לפני רש”י מה גם שאכן נמצא בהעתקת החיבור ילקוט ת”ת לר”י סקילי תלמיד הרשב”א (דברים א יז), וכן מצינו גם שהעתיק הט”ז בחיבורו דברי דוד בדברים שם וכן הגרח”ק בטעמא דקרא שם, (וגם אם לא היה לפני הט”ז והגרח”ק בגמ’ ומעצמם העתיקו כן יש לזה ג”כ טעם דתיבת מנה באמת היא לכאורה אריכות שלא לצורך הרי מנה ומאה מנה היינו הך לענייננו ולמה לי להאריך ולעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה פסחים ג’ ע”א).
ואם היה רש”י גורס כלפנינו לא היה לו צורך לפרש מה שפירש וכמו שנתבאר.
ואמנם ברש”י עה”ת בדברים שם בנוסחאות שלפני איתא מאה מנה כמו בגמ’ לפנינו, עם כ”ז שייך לראות שהרבה מאוד מחברים עה”ת (ראה נתינה לגר, לפשוטו של רש”י, יד המאיר, ויצבור יוסף, גלי ים, חמש היריעות, גינת אגוז, צפונות רש”י, ועוד) בדברים שם שג”כ העתיקו לשון רש”י בסתמא בלא תיבת מנה, ולפ”ז אפשר שהיו נוסחאות של רש”י עה”ת ג”כ שכתוב בהם מאה בלא תיבת מנה כנוסח הילקוט ת”ת והיכן שנוסף נוסף ע”פ הנוסח שבגמ’, וצל”ע בנוסחאות ישנות מה כ’ שם.
ומ”מ גם בלא זה אינו קושי’ כ”כ דאפשר דלענין ספרו עה”ת השתמש בנוסח אחר של הגמ’ ואינו סותר שבביאורו על הגמ’ השתמש בנוסח אחר דדרך רש”י בהרבה מקומות לתפוס בכל פעם שיטה אחרת כמ”ש המהר”ל בבראשית וכמ”ש בשם הגר”א ואכמ”ל.
הגמרא נקט מאה מנה… וכ״כ רש״י עה״ת
שלו’ וברכה
הוספתי ע”ז בהמשך התשובה.