Question

לא מחוייב למחות בו אבל יש לדאוג לכך שהוא יהיה מודע לשיטות בנושא ולהכרעת הפוסקים.

מקורות: הנה דעת המחבר בסי’ ח סט”ז שבאופן כזה צריך לברך, ואמנם הכרעת המשנ”ב בזה שלא לברך כיון שי”א (בסי’ יח) שלילה הוא זמן ציצית ולא היה ספק בברכה, מ”מ כ’ האחרונים דאין דין מחאה כשיש לו פוסק לסמוך עליו [הובא בספר דבר סתר והיינו מלבד דעה שהופקעה מהלכה כמובן ופשוט], וע’ רמ”א בחו”מ סוף הל’ דיינים.

והנה הילד מחוייב מדרבנן במצוות, בין אם החיוב עליו או על האב (מח’ רש”י ורמב”ן ותוס’), וקי”ל לדידן שברכה לבטלה דרבנן, נפק”מ לספק ברכה לבטלה, בפרט שיש כאן בענייננו גם דעת החינוך [שיכול לברך מספק חיוב אם רוצה], ואכמ”ל הובא בנשמ”א, על אף שהחינוך לא נפסק להלכה, מ”מ א”צ לבוא לזה בניד”ד לזה כי גבי הקטן הוה ליה ב’ דרבנן במקום שיש לו פוסק לסמוך עליו לברך על הציצית.

ומ”מ אין לטעון שהאב פטור מלחנכו בפרטי הדינים, דזה אינו עי’ בריטב”א סוכה ב, ורמ”א או”ח סי’ יז ג ודוק.

הלכך ליידע וללמד אותו בודאי צריך שזהו עיקר ענין החינוך וגם צורת ולמדתם אותם (וע’ קידושין ל ויו”ד סי’ רמה), אבל אם רוצה לנהוג כהמחייבים בברכה הרשות בידו, ואין אביו מחוייב לעמוד נגדו ולעכבו מדבר זה, שכן גם אם היה גדול ונוהג כדעות אלו לא היה מחוייב למחות בו, גם אם הוא בור ולא הגיע להוראה כיון שנוהג כאתם הדעות.

ולגוף דברי המחבר שמחייב לברך בישן בטליתו בלילה, ולכאורה דבריו הם רק כהסוברים שאין דין ציצית בלילה כלל, וצ”ע שבסי’ יח הביא המחבר ב’ הדעות בזה (אם פטור כסות לילה או בלילה או בכסות המיוחד ללילה) ושם לא הכריע, ואולי יש ליישב דהמחבר צירף את הצד שבשינה כיון שאינו מכוון למצוה אינו יוצא ידי חובה (עי’ בזה בבה”ל סי’ ס ס”ד ושו”ת מנחת שלמה ח”א סי’ א ועי’ קובץ שיעורים כתובות אות רנ), ואע”ג שבישן בטליתו ביום לא מיירי המחבר שיטרך לברך אחר כך, אפשר שלא הקיל אלא בצירוף שתיהן, דהיינו גם שינה וגם בלילה.

ואמנם במנחת שלמה שם חשש שאם אינו מקיים אז מצוה עובר איסור להשיטות המחמירין בבה”ל שם, אבל יש לומר דהמחבר לא חשש לזה, דלא אלים חסרון כוונה להטיל עליו איסור ללבוש הבגד כיון שהוא עשוי בכשרות, ומעין זה מה שאין איסור “אינו זבוח” ואבר מן החי באכילת בשר שנשחט כדין, ורק לענין ברכה בצירוף מה שהוא לילה החמיר המחבר.

לכאורה לא.

מקורות: מכיון שהוא מדין יאותו שהוא לעיכובא כמו שנתבאר לעניינים אחרים, ראה בה”ל או”ח תכו, א.

ומיהו כ’ החזו”א והקה”י והגרח”ק ועוד שאפשר לברך על נר הבדלה כשיש חשמל (ראה ביאורים ומוספים סי’ רחצ סקי”ג), ושם יש ג”כ דין יאותו, ומ”מ לברך ביום ראשון על הנר לא עלה על הדעת, ויתכן שנר עם חשמל נחשב מצטרף לאור לענין תוספת אורה כמ”ש הפוסקים לענין יו”ט (ראה שם סק”ה), או שצירפו גם דעות המתירים בהבדלה לברך על חשמל ראה שם, וזה ל”נ דא”כ בקידוש לבנה על מה סמכו כשיש חש’.

ואולי י”ל משום דבנר לא בעי’ יאותו ממש עי’ רחצ ג, אלא שקצת דוחק לומר דלבנה חמורה מנר לענין יאותו בדיעבד, ועי’ תכו ריש סק”ג.

עצם העובדה שכתבו פירוש שלא בכל מקום מפרש כפירוש רש”י זה אינו חידוש שכבר יש כמה מאות מפרשים על התורה שלא פירשו בכל מקום כפירוש רש”י בין פירושים שלפני רש”י כרס”ג, ובין פירושים שלאחריו, כרשב”ם ואב”ע ורמב”ן וחזקוני וספורנו, ואח”כ מלבי”ם ונצי”ב ורש”ר הירש והכתב והקבלה ועוד מאות כאלה ידועים ושאינם ידועים.

ואדרבה איני זוכר כרגע שנכתב אי פעם פירוש על התורה על ידי אחד מחכמי הדורות שבא להעתיק את תכני פירוש רש”י או לערוך אותו, אלא לאידך גיסא כל אחד כתב מה שהתחדש לו לפי שורש נשמתו וחלקו בתורה, וכ”ש אם מדובר בחיבור שאמור להיות בעיקר ליקוט מן המפרשים.

ועל אף שדורינו קטנים מהדורות הקודמים ה”מ לענין דבר שבשיעורין לומר שהם גדולים בחכמה ואנחנו קטנים בחכמה, אבל דבר שלא היה בשום דור לומר שנתחדש בדורינו המחדש כן עליו להביא ראיה.

ואם יש שיטענו שנראה כמכריע בין המפרשים, אפשר להציע פתרון לכתוב בתחילת הספר כדלהלן: חיבור זה לא נועד להכריע בין המפרשים אלא רק לסייע ללומד להבין הפירושים הפשוטים והקלים להבנה.

וכ”ז לא אמור אלא לקרוא ולעיין בחיבור, אבל לענין מה הפירוש העיקרי ללמוד בו, כל אחד ישאל לרבותיו.

וכמובן שאין כאן הנידון על חיבור מסויים אלא באופן כללי על חיבור שמפרש לפעמים כמפרשים אחרים, אבל השאלה בנוגע לחיבור מסויים, יש לדון על כל חיבור לגופו על הצדדים הנוגעים אליו וכ”א ישאל לרבותיו.

קרא פחות

לא.

מקורות: אשה אין דרכה לעשות מלחמה, קידושין ב, ב, ראה חינוך תרג, ומ”מ במלחמת מצוה יוצאה, סוטה מד ע”ב, וכ’ המפרשים דהיינו להספיק מים ומזון, ראה רדב”ז פ”ז ממלכים ה”ד, ועי’ בשאר אחרונים בס’ המפתח שם, ומ”מ בנידונינו שהוא בצבא של היום הידוע שהשתתפות הנשים שם הוא יהרג ואל יעבור כמו שפסק החזו”א להלכה והסכימו איתו שאר פוסקים, ואין ברור כלל שגברים יצאו מכלל זה, ואשה שהולכת לצבא צריכה לדעת שמניחה כל עתידה הרוחני על כף המאזניים.

להמשנ”ב לא צריך ולהחזו”א צריך.

ונחלקו בין לגבי אם היתה כוונתו לנטילה ובין אם לא.

מקורות: משנה ברורה קסב ס”ק כז לענין נתכון, ולענין מי הנקיון בביאור הלכה סעיף ב ד”ה הנוטל, וחזו”א או”ח כד כ, וראה עוד פוסקים בביאורים ומוספים על המ”ב שם.