הנה מאחר ואסור לברך ברכות על יד מי שמפיח כל זמן שיש ריח [ראה משנ"ב סי' עט סקל"א בשם הרמב"ן דה"ה כל ברכה אסורה אפי' בהפחה דחבירו] הלכך צריך לעבור למקום אחר כמ"ש בשו"ע ורמ"א באו"ח סו"ס צ סכ"ז, אע"ג דהמשנ"ב [סי' קד ס"ב וס"ג] דן לגבי הפסקה בהילוך בתפילה מ"מ בכה"ג דמי לדברי השו"ע בסי' צ שם שמותר וכן בסי' קד ס"ב כתב המשנ"ב דטעם ההיתר בסי' צ משום שהוא לצורך התפילה וה"ה לענייננו.
ובאופן שירגישו שמרחיק ממנו באמצע שמונ"ע ויש כבוד הבריות בזה מצאתי כתוב בשם הגרנ"ק דא"צ להפסיק ואע"ג דעיקר דבריו בחזהש"צ שהיא חובת ציבור מ"מ מכיון שהטענה היא מצד כבוד הבריות בדרבנן אפשר דגם בחובת יחיד שרי.
ואע"ג דבהתפלל במזיד במקום שאסור מדרבנן הובאו במשנ"ב [עי' בסו"ס עו סקל"ג ובה"ל סי' פג ס"ה ד"ה וכל ובבה"ל סי' קפה ס"ה ד"ה אם ושם במשנ"ב סק"ח] דעות בזה אם יצא בדיעבד או לא, ועיקר הכרעת המשנ"ב נראה שלא יצא, מ"מ בהפחה שהוא ריח רע שאין לו עיקר הקל הגרח"ק בדיעבד (בתשובתו לידידי הגר"ג רבינוביץ בעמח"ס גם אני אודך), ויש לציין דמצינו קולות בהפחה שלא מצינו בדיני צואה ומ"ר אפי' בדרבנן, דמצינו שבמקום הפחה בד"ת שרי, וכן שא"צ להרחיק ד' אמות משכלה הריח כמ"ש המשנ"ב בסי' עט סקל"ב בשם הא"ר אלא סגי שאינו מריח, ויש מקום לומר דאפי' מי שהוא עצמו אינו מריח סגי בזה לענין הפחה (והרחבתי בזה בתשובה אחרת).
ואם כדי להרחיק יצטרך לעבור כנגד המתפלל יש בזה דעות באחרונים, והפשטות דלא אמרי' עשה דוחה לא תעשה דגם אם נקבל שיש כאן עשה דרבנן ועכ"פ להרמב"ם שיש לטעון בדעתו דכאן מתייחס על העשה דאורייתא שנאמר בלשון עשה, מ"מ כאן לא בעידן דמיעקר לאו מקיים עשה, ועי' במשנ"ב סי' צ סקפ"ה מש"כ בשם החי"א דגם מדבריו חזי' שלא סבר להיתר זה, ועכ"פ במש"כ שם דיש לסמוך על הרשב"א במ"ר להמשיך במצב זה יל"ע מה סבר לענייננו.
מק"ט התשובה הוא: 126623 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/126623
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.