הנה קי”ל (מתני’ בב”ק עב ע”ב ורמב”ם פכ”א מהל’ עדות ה”ו) דאם העידו כת אחת על הגניבה וכת אחת על הטביחה או המכירה חשיבי כל כת בפני עצמה לענין מה שרצו לחייב בתשלומין.
ולכאו’ היה מקום לומר דדוקא היכא דחזי’ שכל אחד רצה לחייב דבר בפני עצמו אז חשיבי כל כת כעדות זוממת לענין מה שרצתה אותה הכת לחייב אבל אם כל כת צריכה לכת השניה כדי להשלים העדות נימא דכל כת חשיבא כחצי עדות דתטען הרי עדותי בלבד אינה מחייבת כלום [עכ”פ מי שלא העידה באחרונה דאילו מי שהעידה באחרונה למעשה עדותה מחייבת ממון].
אבל למעשה הדין אינו כן דקי”ל (מתני’ בב”ב נו ע”א וע”ב ורמב”ם שם ה”ז) שאם היו ג’ כתות שהעידו על חזקת ג’ שנים וכל כת העידה על שנה אחת והוזמו כולם משלשין ביניהם, ומבואר דכשבאו כולם להעיד דבר אחד בלבד דינא הוא דמשלשין ביניהם ואין יכולין לטעון שאין עדות של כת בפני עצמה מחייבת.
ובתוס’ הקשו דאולי העדים לא באו אלא להחזיק הפירות ביד המחזיק בקרקע ותירצו דכיון שהמחזיק מביאן לב”ד א”כ בודאי שדעתו להביאן לענין להחזיק בקרקע ולא על הפירות ועל דעת זה באו להעיד (הו’ בכס”מ שם).
ומבואר בזה דמשלשין בין כמה עדויות עכ”פ כשברור לן שבאו להעיד כמה כתות על דבר אחד ודבר זה תליא בדעתם בשעת אמירת העדות דאם מוכח מדעתם שכך הי’ בדעתם סגי בזה להחשיבן כעדות אחת לענין הזמה [ולענין אם חשיבי כעדות אחת לענינים אחרים עי’ ברשב”ם ותוס’ שם ובפרישה חו”מ ס”ס לח ועי’ עוד בסוגי’ דב”ק דלהלן].
ומבואר כדברי התוס’ בזה בגמ’ בב”ק כד ע”ב (שציינו בדברי התוס’ שם לענין דהיכא שיש להם טענה שבאו להעיד לדבר אחר יכולין לטעון כן) דאם באו ג’ כתות לב”ד להעיד על ג’ נגיחות לשויי מועד דינם כעדות אחת להזמה, ומבואר שם בגמ’ דאם באו רצופין או שג’ הכתות מרמזי רמוזי להדדי היא ראיה שבאו על דעת ההעדאת השור ואז דינם כעדות אחת להזמה, ומוכח שם שהוא דין דאורייתא דאמרי’ שם בע”א נמצאת כת ג’ זוממת [היינו אחר שהוזמו הראשונות] כולן חייבין ועל זה נאמר ועשיתם לו כאשר זמם וגו’.
ומבואר עוד בגמ’ שם דכל מה שצריך לבוא לזה הוא רק מטעם שיוכלו הבתראי לטעון דאנן לא קאתינן אלא לחייב פלגא נזקא ולא ליעודי תורא, אבל בלא שיש טענה זו א”א לטעון שאינם עדים זוממין [ועכ”פ לענין הבתראי].
וזה ג”כ מבואר מדברי התוס’ דכל מה שהיו יכולין לטעון שבאים להעמיד הפירות ברשות בעה”ב הוא רק מצד שיש להם טענה שעדותם פועלת עוד דבר אבל באופן שעדותם רק מצטרפת לעדות האחרים ומלבד זה אין עדותם פועלת כלום משמע דבכה”ג אין צריך עוד הוכחה כגון מש”כ התוס’ שהביאם המוחזק לב”ד או כהך סוגי’ דב”ק שם דמרמזי רמוזי, דעצם מה שאין עוד דבר הנפעל על ידי עדותם חוץ מדבר פלוני (אחר שיבואו עוד עדים) זה גופא ראי’ שעדותם באה לאותו הדבר (עכ”פ לענין הבתראי).
ולענין מה שלא הקשו בגמ’ בב”ק שם מקמאי יעוי’ שם בתוס’ שכתבו דמיירי שקמאי המתינו עד שהי’ ג’ נגיחות ואז העידו (דכן מוכח בסוגי’ שם דמיירי בכה”ג עי”ש) וממה שהמתינו מוכח שבאו ליעודי תורא (ועי’ עוד בענין קמאי ברש”י ובתלמיד הרשב”א), ולפי דברי התוס’ דוק ותשכח דמוכח דה”ה לענין העדים הקמאי אם לא מצינו טעם אחר למה יעידו אלא על דבר שהוא רק בצירוף עדים אחרים אזי כשיבואו העדים האחרים יחשבו כולן כעדות אחת לתשלומי הזמה, דהרי הוצרכו למצוא טעם למה לא הקשו קושיית הגמ’ דלימרו אנן לחיובי פלגא נזקא קאתינן ומבואר מיהת דאם אין קמאי יכולים לטעון אנן לחיובי פלגא נזקא א”כ בודאי צירופי מצטרפי.
ובאמת כן מבואר כבר בתוס’ בב”ב שם דהרי הנידון שם על כל הג’ כתות דג’ שנים ואעפ”כ אמרי’ דרק אם היה להם לאשתמוטי ולומר שמעידים על הפירות אז צריך הוכחה צדדית (שהביאן המוחזק) אבל אם לא הי’ להם לאשתמוטי שמעידין על הפירות בודאי מצטרפי זל”ז.
המבואר מכ”ז דכשיש ב’ כתי עדים (או יותר) המעידים על ב’ חצאי מעשה שאין משמעות לעדותם אלא רק אחר הצירוף עם הכת האחרת, בכה”ג דינם להתחייב יחד תשלומי הזמה, ואפי’ אם יש עוד משמעות לעדותם אבל אית לן הוכחה שבאו להעיד מה שיחול רק אחרי העדות האחרות בכה”ג דינם ג”כ להתחייב יחד תשלומי הזמה.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 117
מק"ט התשובה הוא: 149386 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149386
