מסתבר שהשני אומר תתקבל (עכ”פ בסתמא כל היכא שלא סכמו אחרת) דהרי תתקבל קאי על השמונ”ע ותפילת הש”ץ היא מה שמתפלל לציבור דע”ז קאי תתקבל (והרחבתי בזה בתשו’ אחרת מדברי הפוסקים [עי’ לבוש או”ח סי’ תקפא ומשנ”ב סי’ רלד סק”ז ועוד] דתתקבל קאי על השמונ”ע [ראה תשובתי ד”ה שליח ציבור שאמר קדיש תתקבל וכו’], ויש להוסיף דבפוסקים מבו’ עוד דהג’ פסיעות של קדיש תתקבל פוטרים את הש”ץ מג’ פסיעות קודם לכן אע”ג דזה האחרון אינה ראיה ברורה לעניננו די”ל דמ”מ לא תליא בזה אבל האמת דקאי על התפילה וכנ”ל), ולכן מי שאומר חזהש”ץ הוא אומר קדיש תתקבל.
ומסתבר שהעיקר בזה הוא החזהש”ץ אף אם הראשון התפלל בלחש במקומו של החזן כיון שאין לזה משמעות (אף דבערבית הוא אומר תתקבל כיון דבלאו הכי אין חזהש”ץ).
אבל מעיקר הדין מותר לומר תתקבל ע”י אחר שלא אמר חזהש”ץ, דמעיקר הדין אפי’ ברכות ק”ש נחלקות בב’ שליחי ציבור וכן ברכות שמונ”ע במקום הצורך.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 116
לתשובה זו פורסמו תגובה אחת. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 149456 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149456
סיכום הלכות “תתקבל” בקדיש
מאמר זה מתמקד במשמעות ההלכתית של אמירת “תתקבל” בקדיש, ובפרט בהקשר של שליח ציבור (חזן).