שבוע 119

בגמ’ דב”ק ס”פ מרובה נזכר דין זה עם תקנות שתיקן עזרא ולפו”ר משמע שהוא חיוב כשאר רוב התקנות, וכן במתני’ דנדרים הנודר מאוכלי שום ומבו’ שם שדרך ישראל לאכול שום אז ומשמע שהיה מנהג קבוע וידוע בכל ישראל לאכול שום, ...

הנה עיקר דין אמירה לגוי שבות נאמרה בהל’ שבת, ובגמ’ בב”מ צ ע”א הוא איבעיא דלא אפשטא לגבי שאר איסורין, ופסקו הרמב”ם (פי”ג מהל’ שכירות ה”ג) והשו”ע (חו”מ סי’ שלח ס”ו ואה”ע סי’ ה סי”ד) לאיסור, אבל לפ”ז הי’ מסתבר ...

לגבי אכילת ארעי מעיקר הדין מותר ויש מהאחרונים [שלחן שלמה הקדום סי’ מ סעי’ ו ובמשנ”ב סי’ מ הביא דבריו בלשון ספק וצ”ע ובערה”ש סי’ מ ס”ה] שכתבו דלדידן שאין מניחין כל היום אין לאכול אכילת ארעי [ויש כמה אחרונים ...

בפשוטו על הרבה מהדברים האמורים בגמ’ שם [בהוריות יג ע”ב] בין בדברים היפים לתלמוד ובין בדברים הקשים לשכחה שייך לומר גם טעם גשמי ג”כ וכעין הא דהמקנח ידיו במלבושיו י”ל שהוא דרך בזיון דהרי ת”ח מקפידין על לבושם ...

במתני’ בפ”ק דשבועות נזכרו חילוקי כפרה על מה מכפרים השעירים הבאים בימים המיוחדים כגון ר”ח ורגלים ויו”כ, אבל לא נזכר שעיר ר”ה ואמנם בתוספתא שם נזכר שעיר ר”ה לענין הל”ב שעירים שבכל שנה, ומייתי לה ר”ת בתוס’ בפ”ק דר”ה לענין ...

יעוי’ בסוגי’ דשלהי הגוזל עצים ב”ק קיח גבי הגונב מן העדר ומן הכיס אם צריך בהשבה דעת בעלים, ואמנם רוב הסברות שהוזכרו שם לא נגעו כאן ומאידך גיסא כאן חמיר משם כיון שכאן בא לימלך לגבי לקיחה שעיקר הלקיחה היא ...

דין מים מגולין לנט”י הובא בטור סי’ קס בשם הרמב”ם דמים מגולין [במקום שנוהג איסור זה], ומצינו טעמים במה שאין ליטול נט”י במים מגולין. הטעם הא’ כתב הב”י סי’ קס מדאמרי’ בפ”ב דע”ז מים מגולין לא ירחץ בהן פניו ידיו ...

לכאורה הי’ מקום לומר שעליו להתפלל במרוצה ככל האפשר ולסיים לפני סוף זמן תפילה, אע״ג שיש פוסקים שסוברים שיכול להתחיל התפילה בזמנה ולסיים לאחר זמנה, מ״מ מאחר ולדעת השו”ע והמג”א והמשנ״ב והרבה פוסקים עובר בזה איסור גמור (וציינתי הדברים בתשו’ ...

לכאורה סגי בזה בכריעה כל דהו, דהרי אין בזה ענין כריעה מצד חיוב אלא רק מצד שלא יראה כמי שמוציא עצמו מכלל הציבור ושלא יראה ככופר (כמ”ש בסי’ קט במשנ”ב סק”י והוא מדברי התוס’ ברכות כא ע”ב ד”ה עד והרא”ש ...

אי’ ברמב”ם פ”א מהל’ כלאים ה”ד אין אסור משום כלאי זרעים אלא הזרעים הראוין למאכל אדם אבל עשבים המרים (ומרים לאו דוקא, דרך אמונה) וכיוצא בהן מן העיקרין שאינן ראויין אלא לרפואה אין בהן משום כלאי זרים ע”כ, וכ”א בשו”ע ...

מצינו לפעמים שיש מקום להדר כאין מצווה ועושה, ומאידך זמנין אמרו כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט, ומצינו פטורים שאמרו בהם שהם רק דחויים והיכא דאפשר להחמיר מחמרי’ ובניד”ד מסתבר שיש הידור לעשותו דהרי טעם התקנה שייך גם במחנה ורק ...

אי’ בשו”ע או”ח סי’ קז ס”א דמי שעומד בתפילתו ונזכר שכבר התפלל פוסק באמצע ואינו יכול להתפלל נדבה כיון שההתחלה הי’ על דעת דחובה, וכתב המשנ”ב שם הטעם דא”א להביא קרבן שחציו חובה וחציו נדבה, ולפ”ז גם בעניננו אם נימא ...

קי”ל בשבת קכט ע”א ושם קמ ע”ב דכשיש צורך לגוף במאכל פלוני אמרי’ שלא יחסוך לצורך הגוף אלא אדרבה בל תשחית דגופא עדיף, ויל”ע אם נאמר גם לגבי איבוד אוכל בידים ומה לענין זה מצד ביזוי אוכלין. ובפשוטו האי מאן ...

לענין השאלה מ”ט לא נהגו גם ביין כ”כ לזכרון כמו בשמן והוסיף השואל לשאול גם לענין הריח שהזכירו חז”ל שמחכים, אפשר שיש בזה כמה טעמים למה לא הרבו כ”כ בריח, (מלבד מה דבריח אפשר שלא נזכר כ”כ כמו בשמן). טעם ...

בב”מ כג סוף ע”ב דאמר רב יהודה אמר שמואל וכו’, הצד השוה שבשלשת דברים אלו שאין הת”ח משנה לצורך ולטובת ולהנאת עצמו אלא לשם שמים. וממילא אפשר דלאו דוקא שלשה אלו נקט, אלא כל שאינו משנה לצורך עצמו הרי שמותר ...

יין קל הוא יין דל אלכוהול שיש בו טעם אלכוהול אבל אין בו אלכוהול חזק כהיינות המצויים. ויש בזה ב’ נידונים, הנידון הא’ לפי דעת הרבה פוסקים שאפשר לקדש על מיץ ענבים המצוי אפי’ מזוג אבל טוב לקדש על יין ...