ע"פ מה שיש לבאר בסברת הדבר היה מקום לומר שעיקר המנהג לא נאמר בזה, ומ"מ לפי מה שהבינו האחרונים וגם מסתימת דבריהם משמע שאין חילוק, ולכך מאחר שהוחזק הדבר כסכנה וכמילתא דתמיהה דתווהו בה אינשי [שהוא סכנה בפני עצמה כמ"ש החזו"א בביאור דברי עה"ר וכדמוכח מהרבה מקומות בש"ס] ומסתמא שגם בזה תמהים הרואים, לכן אם אינו טירחא וצער המחמיר בזה לא הפסיד, ואם יש בזה טירחא וצער עכ"פ אם לא הוכר עוברה [או שאפשר להסתיר באופן אחר] המקל לא הפסיד ודלא קפיד לא קפדינן בהדיה.
ואסור לאדם לומר לשושבינתא שאסור לה לעשות כן אלא אם תבכר לחוש לעה"ר תחוש וכנ"ל.
מקורות:
לכבוד הרה"ג המפורסם כמוה"ר רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
היה מקום לומר דהעין הרע הוא הבת בצירוף ההיריון דיש כאן ב' יוצ"ח וכעין מ"ש השו"ע לענין עלייה לתורה.
אולם מאידך גיסא מצינו בקוואטער שהזכירו כמה אחרונים [הוב"ד בספר ברית קדש עמ' כ הערה צה] שמקפידים בזה שלא תשמש כקוואטער, אפי' ששם אינו מצד בתה, ולכן היה מקום לומר שהמקפידים בזה אין חילוק.
אם כי שם ביארתי במקומו דיש ענין נוסף שלא יהיה עין הרע מצד שהוא סגולה לזש"ק כמו שכתבתי בתשובה אחרת (ד"ה מה הם הכיבודים שנהוג לכבד בברית מילה).
וראיתי במכתב עוז לבעל מנחת אלעזר [נדפס בריש ספר זוכר הברית] שכתב דהמנהג לשלול מעוברת בקוואטער תליא במנהג לשלול מעוברת משושבינות, ועי"ש שנקט דאין למנהג זה מקור (ועי' גם בשלחן העזר ח"ב סי' ס ס"ד סק"א שכתב דהוא מנהג טעות), מלבד כשניכר לכל שהיא מעוברת אז יש לשלול מחמת עין הרע, (ועי' באר משה ח"ג סי' קפד שהביא ג"כ דבריו של המנח"א לענין שושבינות שהאיסור הוא משום שעין הרע וממילא רק כשכבר ניכר עוברה).
ואמנם היה מקום לשמוע מדבריהם דהוא ענין שלא לעשות פעולה בציבור במצב כזה שיוכל לגרום עין הרע, ולפי סברתם במנהג זה משמע לפ"ז דאינו דוקא מחמת שהיא אמו.
אולם זה אינו נכון דאין איסור למעוברת לפעול דבר בפני בני אדם אלא גם המנחת אלעזר גופיה תלה העין הרע מחמת שהרואים מקפידים בזה וממילא נגרם עין הרע, ואם נימא דבאם מאומצת אין רגילות להקפיד אז גם הרואים אינם גורמים עין הרע, אבל מסתמא הוא מילתא דתמיהה (בפרט אם מדובר הדבר בפי כל שאין מקפידין עכשיו שכן כזאת וכזאת ואוושא מילתא כ"ש שיש לחשוש לעה"ר) וגם לא נזכר בדבריהם שהוא מנהג דוקא באמא, ועי"ש להמנחת אלעזר שהזכיר הטעם שיש עה"ר אז כיון שהוא מילתא דלא שכיחא והזכיר כן גם לגבי מילה (שאינה אם הנימול עצמו) ומשמע שלא למד מהטעם שכתבתי.
ובעיקר המקרה הזה אם מדובר באם מאמצת מזיווג שני עי' בבאר משה מש"כ בזה, אבל אם הבת מזיווג שני וההורים לא אין בזה קפידא (עי' שלחן העזר שם ובאר משה שם וכן בשו"ת להורות נתן ח"ב סי' צח ובדרכי חיים ושלום אות תתרמח, וע"ע מנח"י ח"ה סי' פ).
וכתבתי למעלה דאם יש בזה טירחא וצער עכ"פ אם לא הוכר עוברה המקל לא הפסיד, והטעם דבלאו הכי אפי' בברית היקל הקה"י (תולדות יעקב עמ' שיב), וכ"ש דכאן לא שייך הטעם שמא תגרום נזק לולד שהביאו האחרונים [עי' ברית קדש שם] וכמו שטען המנחת אלעזר שם כנגד מנהג זה, וגם הטעם שכתבתי לפי מה שנתבאר אפשר שאינו נוהג ואינו שייך כאן, כמו שנתבאר, וגם דכתבו חלק מהאחרונים אעיקר דינא דמעוברת שהוא מנהג שאין לו מקור, וגם דכשלא הוכר עוברה בלאו הכי הקילו האחרונים כדלעיל, ממילא כשיש סניף נוסף להקל יש מקום להקל בזה.
מק"ט התשובה הוא: 122186 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/122186