שמואל דוד בערקאוויטש - שאלות

לכבוד מו”ר הרה”ג שליט”א אחדשה”ט צירפתי ב’ הערות בדף ו במסכת סוכה.
אשמח לקבל תשובות.

שבועות לד.
א) נהי דידיעה בלא ראיה אשכחן כו’ ועיין בראשונים שכתבו דמשכח”ל כגון שנכנס אחריה לחורבה והיא בתולה ונמצאת אח”כ בעולה.
.
וקשה לי הרי אפשר שמיעכה באצבע וכדומה ואמאי הוי ידיעה וצ”ע.
ב) מי לא בעי מידע נכרית בעל בת ישראל בעל בתולה בעל בעולה יש להעיר דהול”ל בעולה בעל בתולה בעל דומיא לנכרית ובת ישראל שהזכיר הפטור קודם.
וכן לעיל אצל הריגה הזכיר פטור קודם לחיוב עכו”ם הרג ישראל הרג טרפה הרג שלם הרג.
וצע”ק.

שבת קכד.
רש״י ד״ה מדוכה רבי נחמיה היא – דאמר ׳בעירובין׳ (דף לה.
) אפילו טלית ואפי’ תרווד אין ניטלין אלא לצורך תשמיש המיוחד לכאורה צ״ע מדוע ממרחק תביא לחמו ולא ציין להגמרא בשבת קמו.
ועיין שם בסמוך בד״ה א”ל רבא כו’ אלא אמר כו’.
ולרבא דמוקי אליבא דרבי נחמיה דלצורך גופו ולצורך מקומו מותר ע”כ האי לצורך גופו כגון שזה התשמיש מיוחד לו ׳דתניא לקמן בפרק חבית׳ (שבת דף קמו.
) רבי נחמיה אומר אפילו תרווד ואפילו טלית אין ניטלין אלא לצורך תשמישן כו׳ הרי שציין להגמרא בשבת ולא לעירובין.
עוד יש להעיר, מדוע שינה בלשונו שבד״ה מדוכה הזכיר טלית קודם ובד״ה א״ל רבא הזכיר תרווד קודם.
(באמת יש לעיין איזה מהם יותר חידוש ואם יש לפרש ע״ד לא זו אף זו וצ״ע) ועיין ביצה לב.
שציין רש״י לעירובין.
וע״ע רש״י שבת לו.
ובתוספות שם.

לכבוד מו״ר הרה״ג שליט״א אחדשה״ט בכל מקום שמצינו ״אמר פלוני אמר פלוני״ יש לעיין מי הוא עיקר בעל המימרא.
יש הרבה דוגמאות ואדרבה אשמח בעוד מראי מקומות הנה עיין גיטין עא.
אמר רב כהנא אמר רב כו׳ ועיין רש״י שבתחילה נקט ״רב״ ובהמשך נקט ״רב כהנא״ וצ״ע מדוע שינה באמצע פירושו.
רש״י ד״ה חרש – שהיה פיקח כשכנסה וקדושיו קידושין גמורין ותנן ביבמות (דף קיב:) נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית לפי שאין כח בגירושי חרשות להפקיע קידושי חכמה וקאמר רב דאם יכול לדבר מתוך הכתב דיודע לכתוב על הקלף כתבו ותנו גט לאשתי אתם פלוני ופלוני ומסר להם פיקח גמור הוא וכותבין ונותנין ד״ה אלם קאמרת שאני אלם – דכיון דשומע הוא הרי הוא כפיקח לכל דבריו אבל חרש שאינו שומע ואינו מדבר אי לאו דיכול לדבר מתוך הכתב ברמיזה לא מפיק ואי לאו דאשמעינן רב לא הוה ידענא רש״י ד״ה חרש המדבר ואינו שומע זהו חרש – ולא זהו חרש שדברו בו חכמים בכל מקום והשווהו לשוטה דזהו כפיקח לכל דבריו כדקתני בהדיא אבל חרש דרב כהנא* (אינו) לא שומע ולא מדבר אי קשיא לי – בהא דרב כהנא הרי יכול להגיד מתוך הכתב – ואם איתא לדרב כהנא ליחייב אבל לא לגיטין – היכא דקידושיו היו קידושין גמורין ותיובתא דרב כהנא הוא כותב – גט ואחרים חותמין והיינו כרב כהנא ועיין בבא מציעא לד.
א״ל רב זביד הכי אמר אביי כו׳ תניא כוותיה דרב זביד ועיין שו״ת ושב הכהן סימן נ וכמדומני שיש צל״ח במסכת פסחים שהעיר בכגון דא.
אשמח מאוד לשמוע גמרא או סברא.

הרי גם אם קונה של כהן הדין כן!

סנהדרין ק: רש”י ד”ה דלא לבעול שלא כדרכה – דאין הגון לאדם לשנות את דרכו “והיינו דקאמר מאודניה” אשמח בביאור כוונת רש”י ז”ל.

עבודה זרה א) נט: בסוף העמוד רש”י ד”ה אידרי – קפץ עכו”ם לשון נושא הוא כמו דרי כו’ יש לתמוה מדוע האריך רש”י כאן ולא כתב כן לעיל בתחילת העמוד בד”ה אידרי.
וצ”ע בזה.
ב)סב.
השוכר את הפועל כו’ יש לדקדק מדוע כאן קתני מתניתין הפועל בלשון יחיד ובמסכת ב”מ קתני מתניתין הפועלים בלשון רבים.
וצ”ע בזה.

סנהדרין מד.
רש”י ד”ה הראוי לשריפה כסף וזהב ובגדים עכ”ל ועיין ספר יהושע פרק ז פסוק כד “וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עָכָן בֶּן-זֶרַח וְאֶת-הַכֶּסֶף וְאֶת-הָאַדֶּרֶת וְאֶת-לְשׁוֹן הַזָּהָב” כו’ ויש לעיין מדוע רש”י שינה מסדר הפסוק.
אולם עיין פסוק כא “וָאֵרֶא בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף, וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד” וצ”ע בכל זה

רש”י שבועות מ.
א”ד מישהא הוה שהי ליה ושתיק ליה – כך היה דרכו של ריש לקיש כשהיה ר’ יוחנן אומר דבר בבית המדרש היה שוהה מלהשיב עד שיגמר רבי יוחנן כל צרכו וכל טעם דבריו ואח”כ היה חולק עליו ובתוך כך יצא רבי יצחק “זה” מבהמ”ד ולא שמע אם נחלק עליו איכא דאמרי מישתי הוה שתי – ריש לקיש “מיא” בבי מדרשא כי אמרה ר’ יוחנן להא מילתא א) מה כוונת רש”י (בסוף ד”ה א”ד) בתיבת זה וצ”ע.
ב) מנ”ל לרש”י ששתה ר”ל מים וצ”ע.

אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבותיו ובהגהות הגר”א נרשם קו על תיבת בזכות ונ”ב בשביל.
אשמח בביאור כוונתו,

סנהדרין נג.
א”ל רבי זירא לאביי שאר הנסקלין דלא כתיב בהו סקילה דגמרי מאוב וידעוני במאי גמרי במות יומתו גמרי או בדמיהם בם גמרי כו’ וברש”י ד”ה שאר הנסקלין – דלאו עבודת כוכבים ונערה המאורסה וחלול שבת ואוב וידעוני ומגדף דהנך כתיבי בהו סקילה וכולהו שאר הנסקלין לא כתיבא בהו סקילה בהדיא וגמרינן להו לקמן בגזירה שוה דאוב וידעוני.
ויש לעיין מדוע נקט רש”י עבירות אלו דוקא, וגם צ”ע מדוע כתב בסדר זה והול”ל כסידרא דמתניתין להלן בסמוך ” אלו הן הנסקלין הבא על האם ועל אשת האב ועל הכלה ועל הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה את הבהמה והמגדף והעובד עבודת כוכבים והנותן מזרעו למולך ובעל אוב וידעוני והמחלל את השבת והמקלל אביו ואמו והבא על נערה המאורסה והמסית והמדיח והמכשף ובן סורר ומורה” ועיין יד רמה שבאמת כתב כסידרא דמתניתין וצ”ע בזה ואגב עיין תוספות יו”ט שהאריך לבאר מדוע נקט המשנה סדר זה.
עיין שם.

סנהדרין ק: רש”י ד”ה דלא לבעול שלא כדרכה – דאין הגון לאדם לשנות את דרכו “והיינו דקאמר מאודניה” אשמח בביאור כוונת רש”י ז”ל.

כבוד הרב שליט”א אפשר לשלוח שאלות והערות שיש לי?

מוצש״ק פרשת שלח לכבוד מו״ר הרה״ג שליט״א אחדשה״ט יומא נג: רש״י ד״ה מתני’ נביאים הראשונים – דוד ושמואל מפרש במס’ סוטה מח: יש לעיין קצת מדוע הקדים דוד לשמואל.
ועיין מסכת סוטה מח: ובהגהות הגרי״פ שם במסורת הש״ס.
גם יש להעיר מדוע השמיט ״שלמה״.
ועיין גבורת ארי כאן.

מכות טז.
תנן התם הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכ”א משלח ואינו לוקה זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה א”ר יוחנן אין לנו אלא זאת ועוד אחרת א”ל ר’ אלעזר היכא א”ל לכי תשכח נפק דק ואשכח דתניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא למאן דתני ביטלו ולא ביטלו בשלמא גבי שילוח הקן משכחת לה כו’ ועיין רש”י ד”ה א”ר יוחנן אנו אין לנו כו’- כלומר משלח ואינו לוקה הא לא שלח לוקה ורבי יוחנן ביטלו ולא ביטלו אית ליה ומשמע ליה משלח דקתני משלח לכשירצה ואינו לוקה ואימתי הוא לוקה “כשיהרגנה” ויבטל את העשה בידים והיינו דקאמר אנו אין לנו כו’ ובד”ה הניחא בשילוח הקן משכחת לה – ביטלו “כששחטה” אלא הכא היכי משכחת לה.
יש להעיר מדוע מתחילה כתב רש”י שביטל העשה ע”י הריגה ואח”כ כתב לשון שחיטה וצע”ק.

זבחים כ.
רש״י ד״ה אלא מאי אית לך למימר – ״עליה״ צ״ע כוונתו בזה.

א)מח: רש”י ד”ה מה לגלגל – שבועת “האריסין” שחלקו כו’ לכאורה קשה מדוע לא נקט שותפין וצע”ק ב)מט.
רש”י ד”ה לכל מגלגלין (בסו”ד) כדאמר “בכל הנשבעין” לכאורה יש להעיר מדוע לא כתב רש”י כדאמר בפירקין וצע”ק

כמה הערות בסנהדרין דף לט א) א”ל כופר לרבן גמליאל אלהיכם גנב הוא דכתיב ויפל ה’ אלהים תרדמה על האדם ויישן אמרה ליה” ברתיה” שבקיה דאנא מהדרנא ליה אמרה ליה תנו לי דוכוס אחד א”ל למה ליך ליסטין באו עלינו הלילה ונטלו ממנו קיתון של כסף והניחו לנו קיתון של זהב אמר לה ולוואי שיבא עלינו בכל יום ולא יפה היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו אמר לה הכי קאמינא אלא לשקליה בהדיא אמרה ליה אייתו לי אומצא דבישרא אייתו לה אותבה תותי בחשא אפיקתה אמרה ליה אכול מהאי אמר לה מאיסא לי אמרה ליה ואדם הראשון נמי אי הות שקילה בהדיא הוה מאיסא ליה ויש לעיין אם בתו של רבן גמליאל אמרה כן או בתו של קיסר.
ועיין רש”י לקמן צא.
אמרה ליה ברתיה “דקיסר” לרבן גמליאל שבקיה ויש לעיין מדוע לא פירש כן כאן.
ב) א”ל כופר לר”ג אמריתו כל בי עשרה שכינתא שריא כמה שכינתא איכא קרייה לשמעיה מחא ביה באפתקא א”ל אמאי על שמשא בביתיה דכופר א”ל שמשא אכולי עלמא ניחא ומה שמשא דחד מן אלף אלפי רבוא שמשי דקמי קודשא בריך הוא ניחא לכולי עלמא שכינתא דקב”ה על אחת כמה וכמה וברש”י שמשא אכולא עלמא ניחא שמשא חמה.
ויש לעיין מה כוונת רש”י בזה, וגם מדוע לא פירש כן בתחילת הגמרא.
ג) אמר רבי יצחק אמר הקדוש ברוך הוא יבא עובדיהו הדר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם וינבא על עשו הרשע שדר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם וברש”י שני צדיקים – יצחק ורבקה, ויש לעיין מדוע לא נקט יעקב.

לכבוד מו״ר הרה״ג רב סילבר שליט״א אחדשה״ט יש לי כמה הערות ואשמח בתשובה.
אבקש סליחה עבור הטירחא אבל תורה היא וללמוד אני צריך ודעתי קצרה.
זבחים א) מ””ג ע””א אמר עולא קומץ פיגול שהעלו על גבי המזבח פקע פיגולו ממנו אם אחרים מביא לידי פיגול הוא עצמו לא כל שכן כו׳ מאי קא משמע לן אי דאין חייבין עליו משום פיגול תנינא אלו דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול הקומץ “”והקטרת והלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים והדם”” יש להעיר מדוע האריך הגמרא להביא כל המשנה.
ומאחר שהאריך כ״כ יש להעיר מדוע לא כתב גם ״והנסכין הבאין בפני עצמן״ [וי״ל] וצ״ע.
ב) נ””ג ע””א וחומר בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה כו׳ לכאורה קשה מאוד לעשות כן במציאות וצ””ע.
ועיין שיטה מקובצת שהביא גירסא אחרת.
אשמח בביאור כוונת הגמרא בזה.
ג)נ””ד ע””א ת״ש דתני לוי כו׳ ומביא סיד וקוניא וזפת כו׳ ומביא זפת וקוניא וממחה ושופך וזהו קרן כו׳ יש לדקדק, א) מדוע אצל היסוד הקדים קוניא לזפת ואצל הקרן הקדים זפת לקוניא? ב) מדוע לא הזכיר סיד אצל הקרן? ועיין הגהות הגר״א שהגיה דתיבת זפת נמחק וצ״ל גפסיס.
אשמח בביאור כוונתו.
ד)נ””ה ע””א לכהנים ״לנשיהם״ ולבניהם כו׳ פירש״י ולנשיהם כדכתיב ואת חזה התנופה וגו׳ אתה ובניך ובנותיך.
לכאורה צ״ע, איך ילפינן נשיהם של הכהנים מקרא של בנותיהם.
אשמח בביאור בזה.

כמה הערות באגדתא סנהדרין דף פ”ב א)פב.
כי חלל יהודה קדש ה’ זו זונה וכן הוא אומר לא יהיה קדש ופירש”י קדש – מפקיר קדושתו והולך לרדוף זונות קדשה מחללת קדושתה וכן קדש מחלל קדושתו.
יש לעיין מה כוונת רש”י בזה, ומדוע כפל פירושו ובתחילה כתב שקדש היינו מפקיר קדושתו ואח”כ כתב מחלל קדושתו.
ב)פב.
אמר ר’ חייא בר אבויה כתוב על גולגולתו של יהויקים זאת ועוד אחרת זקינו דרבי פרידא אשכח ההוא גולגלתא כו’ וכתב רש”י זקינו דר’ פרידא הוא ר’ חייא בר אבויה והכי אמרינן בחלק (קד.
) והנה לא מצינו בפרק חלק שזקינו דרבי פרידא הוא רב חייא בר אבויה, וכ”ה הרש”ש, ותירץ בדוחק.
עיין שם.
ועוד יש להעיר מדוע פעם נקרא בשמו רב חייא בר אבויה ופעם נקרא על שם נכדו רבי פרידא.
וצ”ע בכל זה.
ג) פב.
אמר רבי יוחנן הבא לימלך כו’ ולא עוד אלא שאם פירש זמרי והרגו פנחס נהרג עליו ופירש”י ולא עוד אלא שאם פירש זמרי – מן “האשה” והרגו פנחס כו’ ויש להעיר מדוע סתם רש”י וכתב מן האשה ולא כתב מן כזבי.
ועיין לקמן פ”ב: א”ר יוחנן ששה נסים כו’ שהיה לו לזמרי לפרוש ולא פירש כו’ ופירש”י שהיה לו לפרוש מן האשה כו’ וגם שם צע”ק מדוע כתב האשה ולא כתב כזבי.
ד) פב: אמר רב ששת לא כזבי שמה אלא שוילנאי כו’ והיינו דאמרי אינשי בין קני לאורבני שוילנאי מאי בעי כו’ ופירש”י והיינו דאמרי אינשי – על שם “כזבי” אומרים דבר זה ויש לעיין מה כוונת רש”י בזה, ועוד קשה דהול”ל על שם שוילנאי אומרים דבר זה.
וצע”ק.
אסיים בהערה אחת שראיתי בספר חידושי הש”ס להגאון האדיר מו”ר הרב ישעיה פיק ז”ל ורואים מדבריו שיש לדייק מאוד מאוד בדברי רש”י ז”ל.
רש”י פב.
זמרי הוא שלומיאל עכ”ל וכתב בספר חידושי הש”ס וז”ל הנה אמת הדבר דהכי אמר רבי יוחנן שם חמשה שמות יש לו כו’ אבל “פליאה נשגבה” מאי בעי רש”י בזה ולאיזה תועלת כתב הכי.
עכ”ל.
והנה לכאורה כוונת רש”י ז”ל רק לפרש שזמרי היינו שלומיאל וידוע ששלומיאל הוא נשיא שבט שמעון.
ולא הבנתי קושית הגאון ז”ל.

זבחים נה.
מתני׳ התודה כו׳ בכל מקום פירש״י ״אין טעונין צפון״ מתני׳ שלמים כו׳ בכל מקום פירש״י ״אף בדרום״ ובגמרא יליף לה צ״ע בשינוי הלשון

שמות יב – כג רש״י ופסח – וחמל.
וי״ל [ויש לומר?] ודלג.
האם מצינו לשון ״וי״ל״ בעוד מקומות?

ב”ב דף קכה: נכסי לסבתא ובתרה לירתאי כו’ וכתב הרשב”ם נכסאי לסבתא לזקנתי אני נותן כל נכסי “אם אביו” או “אם אמו” ובתרה לירתאי אחר מות זקנתי לא יירשו יורשין שלה כגון בנה או בתה או “אביה או אחיה” אלא יורשין שלי כגון בני או בתי או אחי הקרוב קרוב קודם לכאורה תמוה, איך יתכן שאביה או אחיה יירשו הנכסים, הא אפילו לא אמר “ובתרה לירתאי” היו הנכסים הולכים ליוצאי יריכה של סבתא – דהיינו לאביו או לאמו של מי שאמר נכסי לסבתא – ואם הוא לא קיים לבנו, ואם הוא לא קיים לבנו או בתו וצ”ע

סנהדרין עח: ת”ר המכה את חבירו ואמדוהו למיתה כו’ וחכמים אומרים אין אומד אחר אומד ופירש”י אין אומד אחר אומד – לחשב כיוצא מב”ד זכאי ולהפטר אם לאחר מכאן הכביד ומת “אלא בתר מעשה דהשתא אזלינן” דהואיל והכביד ומת חייב המכה מיתה לא הבנתי כוונת רש”י במש”כ דאזלינן בתר מעשה דהשתא.
ולכאורה הול”ל אין אומד אחר אומד ואזלינן בתר אומד ראשון.
ובאמת מצאתי ביד רמה שכ”כ וז”ל וחכ”א אין אומד אחר אומד כלומר אין אומד מוציא מיד אומד לחשבו כיוצא מבית דין זכאי אלא הרי הוא בחזקת אומד ראשון עד שיתרפא לגמרי אבל מת מתוך חליו חייב.
וצ”ע בכוונת רש”י ז”ל.

בבא קמא סא.
בשלמא למ”ד הני תרתי היינו דכתיב (שמואל ב כג, טז) ולא אבה דוד לשתותם אמר כיון דאיכא איסורא לא ניחא לי אלא למ”ד טמון באש קא מבעיא ליה מכדי גמרא הוא דשלחו ליה מאי לא אבה דוד לשתותם דלא אמרינהו משמייהו אמר כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו ק״ק הרי דוד בעצמו שלח אותם, וצ״ע.

וכולן מתו בפרק אחד – האם הכוונה בשנה א׳ או בכמה שנים?

ב) דף ו: רש״י ד״ה למאן דאמר כלל כו׳ ופלוגתא היא במנחות פרק כל המנחות באות מצה ובבבא קמא בהחובל צ״ע מדוע הקדים לציין למנחות קודם ב״ק.
גם קשה מדוע צריך לציין לב׳ מקומות.

ג) דף ז: רש״י ד״ה וכי לא סגי וכו׳ כדאמרן בקדושין פרק קמא ״קרוב לסופו״ כו׳ חיפשתי ולא מצאתי שום מקום שכתב רש״י לשון זה חוץ מכאן.

ד) דף י.
רש״י ד״ה אם נשאלו – טהור ואין ב״ד יכול לטמאו כדקיימא לן כו׳ לכאורה צ״ע בכוונתו דמשמע מדבריו שב״ד רוצים לטמאו רק שאינם יכולים.
והכי הול״ל טהור כדקיימא לן כו׳

ה) דף י: רש״י ד״ה ככר ועכבר בפי חולדה – עכבר נכנס וככר בפיו וחולדה יוצא’ ״כשנכנס בו לבדוק״ ובפיה ככר מכאן ועכבר מכאן צ״ע מדוע כתב רש״י שחולדה יוצאת ׳כשנכנס לבדוק׳ הרי גם אם החולדה יצאה קודם שזה נכנס לבדוק יש ספק.
ועוד קשה מדוע לא פירש כן לעיל בתחילת הסוגיא וצ״ע.