הנה מצינו שמסרו נפשם על ברית ברית מילה בכל הדורות, ואמרי’ בגמ’ ר”פ ר”א דמילה שכל מצוה שמסרו נפשה עליה עדיין עושין בשמחה ומ”מ נראה לענ”ד דאין חיוב דהרי מי שאינו מל בן חבירו אינו עובר בל”ת ולא באיסור כרת אלא רק בעשה בלבד (ועי’ מהר”ם שיק יו”ד סי’ רלח) ואפי’ יותר מחומש נכסיו קי”ל (או”ח סי’ תרנו בהג”ה) שא”צ ליתן כדי לקיים מ”ע כ”ש שא”צ לישב על הדבר במאסר כמה שנים.
והאחרונים דנו לענין ביטול מילה אם חמירא לחייבו להוציא כל נכסיו דאפשר שהיא מ”ע חמירא שיש בה כרת (עי’ מנ”ח סוף מצוה ה ושד”ח מערכת ל כלל קז ד”ה וכתב, ואין שייך לזה דברי האבנ”ז ביו”ד סי’ שכא דשם הנידון לענין לשנות זמן המילה דבזה אפי’ בחולי קצת לפעמים ממתינים גם דבביטול מ”ע לגמרי אין מבטלים משום חולי קצת), אבל במרחשת ח”א סי’ מג הוכיח מדברי הגר”א יו”ד סי’ קנז סקנ”ה דמ”ע שיש בה כרת אין מחוייב להוציא כל ממונו וכ”כ בתשוה”נ ח”ד סי’ רכב, ואעפ”כ מסתבר דגם המחמירים עכ”פ יודו דלכה”פ חיוב ב”ד ייהת אינו לענין להוציא כל נכסיו כ”א מישראל (או ב”ד עצמם, ועי’ שו”ת רע”א קמא סי’ מב) על הדבר, ולכאורה אפי’ באב גופיה כיון דקי”ל דהכרת לאו עליה רמיא (כמ”ש באליה זוטא סי’ תקפח סק”ב) א”כ גם להמנ”ח שהזכיר כרת לא מיירי אלא על הבן עצמו ולא על האב ויש לדון מה יסבור המנ”ח לענין להוציא כל נכסיו (או מאסר) על מילת בנו ועי’ בזה באחרונים.
ואמנם לגבי מילת בן בנו (שזהו המקרה שלך שהאב אינו רוצה למול ואבי האב יכול למול בעל כרחו ולישב בבית האסורים) היה מקום לומר שהוא חמור יותר ממילת בן חבירו, דהנה בקידושין ל ע”א אי’ דהאב חייב למול בנו ולא נזכר בן בנו ומאידך גיסא לגבי ללמדו תורה נזכר גם בן בנו, ובספר יחוסי תנאים ואמוראים לחד מרבוותא קמאי (ערך זבולון) כתב דדין חיוב אבי האב הוא רק בלימוד ולא במילה [ועי’ מגדל עוז נחל יג אות יח שחידש שמוטל על היורשין וצ”ב דלכאו’ דבר זה נאמר לכל היותר בממונא היכא דקי”ל שיש שעבוד כמבואר בסוגיות בשלהי בכורות], אבל הרע”א קמא סי’ מב הביא דברי העוללות אפרים סי’ שצב שאם אין אב אבי האב ימול, והזכיר הרע”א שכ”כ הבאר שבע דאבי האב פודה היכא שאין אב, אבל גם ברע”א לא הזכיר שהוא מדיני חיובים כהאב אלא עיקר דבריו שהוא יותר שייך לענין הברכה עי”ש ובסוף דבריו הזכיר ש”יכול” לפדותו וכו’ ולא נראה שנזכר בזה ענין חיובא.
ואם תמצא לומר שיש בזה חיוב ממש א”כ יש לדון כשהאב לפנינו והחיוב מוטל על האב אלא שאינו רוצה ואין מי שיכופנו (להסוברים שיש כפי’ בזה), ולגבי ללמדו תורה מצינו פלוגתת האחרונים בכעין זה כשהאב אינו מטפל בלימוד התורה, דבהמקנה קידושין ל ע”א כ’ דגם כשהאב קיים יש חיוב גם על אבי האב, ועי’ גם ברע”א שם ובברכ”י יו”ד סי’ רמה, אבל בחידושי רבינו מאיר שמחה קידושין שם כ’ דכשהאב קיים אפי’ אינו יכול לשכור מלמד אבי האב פטור.
בשו”ת מהר”ם שיק יו”ד סי’ רלח חידש דבן משומד אין בו דין ערבות של הב”ד ובספר כורת הברית סי’ רסא סק”ב כתב עליו שאין דבריו נכונים להלכה, ועכ”פ אולי המהר”ם שיק מודה דכשיש אבי אב להסוברים שיש עליו חיוב כשאין אב גדרו שונה מחיוב ב”ד, ועי’ עוד ביו”ד סי’ שלד ס”י ובפת”ש שם בגדרי הגזירה שלא למול בן מנודה.
עכ”פ נתבאר דעכ”פ כשאינו האב מעיקר הדין אין חיוב להסגיר עצמו למאסר לשם זה, ויש להוסיף דלענין ישיבה במאסר של גויים אינו ברור שהוא מוצא מכלל פיקו”נ עי’ ב”ק קיז ע”א ובתוס’ שם ד”ה כיון שנפל, ואם המציאות היא שיש שם רבים המתים בקיצור ימים בודאי שיש בזה משום פקו”נ.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 120
מק"ט התשובה הוא: 149960 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149960
